הטרילוגייה המופתית של סטילי דן – לזכרו של וולטר בקר
מותו המצער, בגיל 67 בלבד של וולטר בקר, מחייב התייחסות בבלוג זה (ואני מקווה שהבלוג לא יהפוך לטורי הספדים). וולטר בקר, יחד עם עמיתו דונלד פייגן ,עמד מאחורי אחד ההרכבים הכי נפלאים של שנות השבעים – סטילי דן. הצמד היהודי מניו יורק שנפגש בקולג' יצר תחת השם סטילי דן מספר אלבומים אדירים כשבראשם עומדת טרילוגיית המופת THE ROYAL SCAM , AJA ו- GAUCHO.
בקר ופייגן הצעירים ניסו את מזלם במספר הרכבים ואף ככותבי שירים לזמרים אחרים אך ללא הצלחה גדולה. נקודת המפנה בקריירה שלהם קרתה כשהמפיק ואיש הרפרטואר של חברת התקליטים ABC , גארי כץ, התרשם מכישרונם של השניים והציע להם להקים להקה. אל פייגן, הזמר והקלידן, ובקר שעל הגיטרות ולעיתים בבאס, הצטרפו מספר נגנים שהיוו את עמוד השדרה של שלושת האלבומים הראשונים. אלבום הבכורה CANT BUY A THRILL הניב שני להיטים (DO IT AGAIN, REELIN IN THE YEARS) והלהקה החלה לצבור פופולאריות מסויימת. האלבום השני היה פחות מוצלח מקודמו,אבל הלהיט RIKKY DON’TLOSE THAT NUMBER מהאלבום השלישי PRETZEL LOGIC החזיר את הלהקה למסלול.
*
בשלב זה החלו חיכוכים בין פייגן ובקר לשאר החברים בלהקה בעיקר בשל סירובם של הצמד לצאת לסיבובי הופעות על מנת לקדם את האלבומים. פייגן ובקר גילו שהמקום בו הם מרגישים הכי טוב הוא אולפן ההקלטות והחליטו שסטילי דן תהיה להקת אלבומים בלבד ולא תופיע יותר. החלטה זו גרמה לפרישת רוב חברי ההרכב המקורי והובילה לדפוס שיאפיין את אלבומי סטילי דן מעתה ואילך-שיתוף גלקסיות של נגני האולפן הכי טובים והכי יקרים בביזנס על מנת להגיע לסאונד הרצוי עליו חלמו פייגן ובקר.
האלבום הרביעי משנת 1975 KATTY LIED כבר כלל השפעות ג'אזיות ניכרות, שירים מורכבים וחבורת נגני אולפן מובחרת העניקה לאלבום את הסאונד המלוטש שלו.
לקראת הקלטת האלבום הבא עברו פייגן ובקר ללוס אנג'לס, התמקמו באולפני ההקלטות הטובים בעיר וגייסו לעזרתם את הקצפת של נגני האולפן בעיר. התוצאה היא האלבום המעולה THE ROYAL SCAM ששכלל את הנוסחה שתאפיין את היצירות הבאות של הצמד – שירים ארוכים ומורכבים, השפעות כבדות של ג'אז ושילובן בשירי רוק, טקסטים מחוכמים ומתחכמים סרקאסטיים ברובם, נגינה עילאית, עיבודים מורכבים ומלאי דמיון וסאונד נקי ומלוטש. פייגן לקח על עצמו את תפקידי השירה ועושה זאת בצורה מצוינת ובקר הוסיף את נגיעות הגיטרה הייחודית שלו ומדי פעם ניגן על גיטרה באס.
*
בין הנגנים הבולטים באלבום אפשר למנות את המתופפים ריק מארוטה וברנרד פרדי האגדי, נגני הקלידים פול גריפין וויקטור פלדמן, הבאסיסט צ'ק רייני וחבורת גיטריסטים שבראשה הנגן הכי מבוקש והכי יקר בביזנס, גיטריסט העל לארי קרלטון. הנגינה המופלאה של קרלטון הפכה לאחד האלמנטים הבולטים במוזיקה של סטילי דן והוסיפה רבות לסאונד הייחודי שיצרו פייגן ובקר.
כבר משיר הפתיחה של האלבום KID CHARLEMAGNE אפשר להבין איזה אלבום אדיר הוא THE ROYAL SCAM . פראזת הפסנתר החשמלי הסוחפת והפאנקית עם התיפוף העילאי של ברנרד פרדי בונה את הפתיחה לכניסת השירה של פייגן. קלאווינט מקפיץ מצטרף אף הוא וביחד עם הפסנתר החשמלי יוצר רקע גרובי מדויק ומתוחכם לשיר. את שירתו של פייגן מלוות הרמוניות קוליות יפהפיות המדגישות את המלודיה האדירה של השיר. לארי קרלטון מתפרץ בסולו נהדר, אחד מיני רבים, ולאחר הסולו מצטרף גם לליווי השיר והפזמון בעיטורי גיטרה מרהיבים עד לסולו הגיטרה האלגנטי הנועל את השיר.
השיר הבא THE CAVES OF ALTAMIRA נהנה מעוד אלמנט שיהפוך למרכזי במוזיקה של סטילי דן-עיבוד עשיר ומרהיב לכלי נשיפה בתוספת סולו סקסופון נהדר של ג'ון קלמר. לארי קרלטון לוקח פיקוד מלא בשיר הבא DON’TTAKE ME ALIVE והליווי שלו לאורך השיר הוא מלאכת מחשבת מוזיקלית. השילוב בין הגיטרה לפסנתר החשמלי הוא הבסיס לשיר הפנטסטי הזה שפייגן מתבלט בו בשירה מלאת רגש.
*
ככלל, בכל שיר ושיר באלבום יש אלמנט הייחודי לו שמשתלב באופן נפלא בסאונד הכללי. למשל נגיעות הרגאיי בשיר HAITIAN DIVORCE בתוספת לגיטרת טוק בוקס המולווה את השיר לכל אורכו באופן המעיד על חשיבה מוזיקלית נדירה ויוצאת דופן. הפאנק המהיר ב-GREEN EARINGS עם נגיעות הגיטרה החדות כתער של קרלטון. קטע הסיום הנושא את שם האלבום הוא בכלל מסטרפיס.בניית המתח ההדרגתית, הפסנתר הכבד,נגיעות של גיטרה, אורגן וכלי נשיפה ושיר שהולך ומטפס עד שהוא מגיע לקטע מוזיקלי כמעט מופשט שנועל את האלבום העצום הזה.
ההצלחה היחסית של האלבום אפשרה לצמד לקבל תקציב גדול להקלטת הפרוייקט הבא ויחד עם זאת חופש והעזה להביא נגני על, לא רק מתחום נגני הסשנים, אלא נגני ג'אז אגדיים עליהם גדלו השניים. גם חברת התקליטים לא האיצה בפייגן ובקר, נתנה להם זמן ומרחב פעולה והצמד דגר באולפני היוקרה של לוס אנג'לס עד אשר בשנת 1977 השלים את מיטב יצירתם-אלבום המופת AJA.
![]()
תשעה שירים מופלאים, עטופים בצילום יפהפה ומסתורי מרכיבים את האלבום. הפעם נבחרו הנגנים בפינצטה לכל שיר ושיר בהתאם לאופיו. הסאונד היה שמימי, מדויק ומלוטש ולא פלא שהיה זה האלבום הפופולארי ביותר בחנויות הסטריאו לבדיקת איכות המערכת. מיטב טכנאי הסאונד של לוס אנג'לס היו מעורבים בהקלטת האלבום והנגנים המופלאים השתלבו באופן מושלם בהפקה הכבירה של הצמד (למרות שגארי כץ מקבל קרדיט כמפיק בכל אלבומי הלהקה ברור לחלוטין מיהם המפיקים בפועל). הטקסטים היו ציניים ומסתוריים כדרכם וקבלו מימד נוסף עם השירה הקרה של פייגן. זהו אכן אלבום קר, נטול רגש אבל הרגש מגיע ממקומות אחרים. מהמלודיות המורכבות והיפות להפליא, מעיבודי כלי הנשיפה העשירים, מקטעי הסולו השונים, ממפגן התיפוף של נבחרת מתופפים מהאגדות, מהסאונד הלא ייאמן ומההברקות השזורות בכל אחד מהשירים.
BLACK COW פותח את האלבום עם פראזה פשוטה ביותר המנוגנת על ידי קלאווינט אליה מצטרפת גיטרת הבאס. ככל שהשיר מתפתח מצטרפים עוד כלים כמו פסנתר חשמלי, סקסופון והגיטרה של קרלטון. ויקטור פלדמן הוותיק מנגן את סולו הפסנתר החשמלי הג'אזי, טום סקוט הסקסופוניסט מגיש סולו נהדר שנועל את השיר וגם ההרמוניות הקוליות המלוות את שירתו של פייגן הן מלאכת מחשבת. זהו שיר פשוט יחסית אך שיר הנושא הבא אחריו הוא יצירה כבר מורכבת בת כמעט שמונה דקות. החלק הראשון של השיר הוא רך, כמעט חלומי, עם נגינת פסנתר יפה המלווה את שירתו של פייגן. ואז מגיע הברייק הראשון המורכב מפראזת כלי הקשה מלווה בגיטרות ומתוך הקטע הזה ממריא לארי קרלטון לסולו גיטרה מסחרר מלווה במשרוקיות. קטע אינסטרומנטלימבריק שלכאורה לא שייך לשיר אך משתלב בו באופן פלאי ואז מתוך האווירה החלומית, מבקיע באופן בלתי צפוי הסקסופון המפלצתי של אגדת הג'אז ויין שורטר. כמה נהימות פתיחה מחממות את הנגנים לקראת סולו סקסופון סוחף ובעיקר מאפשרלמתופף סטיב גאד (האגדי!) לבצע מעברי תופים עוצרי נשימה כרקע לסולו של שורטר. רק סטילי דן יכולים לבצע מעבר חד מהקטע הג'אזי, הלכאורה לא קשור חזרה לבית והפזמון המקוריים של השיר באופן שיישמע טבעי וזורם. לקראת הסיום סטיב גאד נתן לנו עוד טעימה מיכולותיו המופלאות ואל תפספסו את עבודת המצילות הכבירה הנועלת את השיר הגאוני הזה.
DEACON BLUES הנועל את הצד הראשון של התקליט הוא עוד יצירת מופת ארוכה ומורכבת. הלחן נהדר, הפזמון תופס אותך בשנייה, כלי הנשיפה מלווים את פייגן ברכות וחטיבת הקצב של וולטר בקר בבאס וברנרד פרדי עוטפות הכל בגרוב קליל וזורם. את נגיעות הגיטרה היפות מוסיף לי ריטנאואר הנודע וסולו הסקסופון המוחץ מנוגן לעילא על ידי פיט כריסטליב, נגן ג'אז ותיק שגם סוגר את השיר בסולו אלגנטי על רקע הגרוב הנהדר.
*
הצד השני כולל ארבעה שירים קצרים יותר. PEG הפאנקי והמהיר עם עיבוד כלי נשיפה מרהיב, נגיעות גיטרה פאנקיות של סטיב קאן וסולו גיטרה מפואר של ג'יי גריידון (שהאגדה אומרת ששמונה נגני על ניסו להקליט אותו לפניו ונפסלו). HOME AT LAST שהוא שיר במקצב מיד טמפו הנשען על תיפוף עצום של ברנרד פרדי. לארי קרלטון מלווה את השיר באופן יפהפה ומלא דמיון ועל סולו הגיטרה אחראי וולטר בקר. ההרמוניות הקוליות היפות מושרות על ידי פייגן וטים שמידט מהאיגלס וגם מקומם של כלי הנשיפה בעיבוד ג'אזי לא נפקד. I GOT THE NEWS הוא עוד שיר פאנקי מהיר בו בולטים הבאסיסט צ'אק רייני וויקטור פלדמן בנגינת פסנתר ג'אזית לחלוטין. השיר הנועל את התקליט JOSIE היה להיט לא קטן ואפשר להבין מדוע. שיר קליט, גרוב מדבק מבוסס גיטרות, תיפוף רוקיסטי של ג'ים קלטנר (עוד נגן בכיר בסצנה), סולו גיטרה פשוט ויפה של בקר אבל העיקר הוא הגרוב הפנטסטי של השיר.
ההשקעה העצומה ב-AJA השתלמה. היו אלו שנות שיא בעולם המוזיקה ואלבומים של פליטווד מק, האיגלס, פיטר פראמפטון, הבי ג'יז ואחרים נמכרו בכמויות דמיוניות. גם האלבום הלא מסחרי, הג'אזי, המתוחכם והמעט מתנשא של סטילי דן הצטרף לחגיגה ונמכר במיליוני עותקים. חלק מהמבקרים הסתייגו מהיומרנות, מהאינטלקטואליות שבאה על חשבון הרגש, מהסטריליות אבל היום ברור שמדובר בקלאסיקת רוק. אלבום מושלם בו הביאו פייגן ובקר את כל כישרונותיהם ככותבים, מפיקים, מעבדים ונגנים לשיא.
*
הצלחת האלבום הבטיחה לצמד עוד תקציבי עתק וזמן בלתי מוגבל להפקת אלבומם הבא. ההקלטות היו ארוכות, רוויות בתקלות ובעיות, נמשכו זמן רב מהמתוכנן וכמובן חרגו מהתקציב. בעיות פרסונליות של בקר גרמו אף הן לעיכובים בהקלטת האלבום ובנוסף לכך חברת התקליטים הקטנה בה היו חתומים השניים נקלעה למאבק משפטי עם תאגיד העל MCA שרכש אותה. לאחר כל התלאות יצא סופסוף בשנת 1980, לאחר שלוש שנות עבודה, האלבום השלישי בטרילוגייה – גאוצ'ו.
גם אלבום זה כולל שבעה קטעים אבל מצב הרוח שונה מקודמו. השירים פחות מורכבים, יותר מבוססי גרוב רך ומבנה מסורתי ומוגשים כרגיל בהפקה וסאונד ללא רבב. רוב הטקסטים עוסקים בחיים בלןס אנג'לס והנינוחות של החוף המערבי משפיעה על האווירה באלבום.
שיר הפתיחה הנינוח והזורם BABYLON SISTERSמכניס אותנו לאווירת האלבום. נגינת הפסנתר והגיטרה מדויקות , ברנרד פרדי מנגן את השאפל המפורסם שלו והשיר זורם לכל אורכו ללא שיאים מיוחדים. השיר הבא, שהיה גם סינגל מצליח,HEY NINETEEN הוא יותר גרובי באופיו בטמפו מהיר יותר אך עדיין הנינוחות נשמרת. הפזמון הקליט המושר בהרמוניה קולית יפהפייה הוא אחד הגורמים להצלחת השיר.GLAMOUR PROFESSION הסוגר את הראשון של התקליט הוא שיר מורכב יותר עם טקסט המלא אזכורים לעיר מלאכים ומתבלטים בו סטיב קאן בנגינת גיטרה מלאת רגש ורוב מאונסי בסולו פסנתר ג'אזי על רקע עיבודי כלי נשיפה אלגנטיים וביג באנדיים באופיים.
*
שיר הנושא, גאוצ'ו, סיבך את פייגן ובקר בתביעה משפטית מול פסנתרן הג'אז הענק קית' ג'ארט. אין ויכוח שפתיחת השיר, פראזת הפסנתר והסקסופון שעליה ,מועתקת מהיצירה של ג'ארט BELONGING ולמעשה כל השיר מבוסס על שני המוטיבים הללו בתוספת התיפוף הסבלני של ג'ף פורקארו (עוד מתופף על). להגנתם טען הצמד שהדבר מהווה מחווה לג'ארט הנערץ עליהם אבל הפסנתרן הנודע לא התרשם. פייגן ובייקר נאלצו לשלם לג'ארט תמלוגים בגין השיר וכן לתת לו קרדיט כאחד הכותבים. כל זה לא מונע מהשיר להיות עוד יצירת מופת המשלבת באופן מושלם רוק וג'אז. טום סקוט בסקסופון ורוב מאונסי בפסנתר מגישים כאן נגיעה עילאית כך שבאמת אין לקית ג'ארט סיבה לכעוס.
היהלום בשיר TIME OUT OF MIND הוא סולו הגיטרה הנפלא כרגיל של מארק קנופלר הצעיר. פייגן ובייקר כל כך התרשמו מהגיטריסט שרק עתה התפרסם והוא אכן לא אכזב בנגינה מלאת טעם ואיפוק שמתלבשת נפלא על השיר.MY RIVAL הפאנקי עם הגיטרות החדות של ריק דרינג'ר, התיפוף הקלאסי של סטיב גאד וקלידים מעודנים הוא עוד שיר זורם ועצל שתואם את האווירה בתקליט אבל השיר המסיים את גאוצ'ו הוא כבר משהו אחר לגמרי. THIRD WORLD MAN הוא השיר הכי עצוב ואולי הכי יפה של סטילי דן, שיר שסוגר באופן מושלם את האלבום שלאחריו התפרק ההרכב.
פסנתרן הג'אז הגדול ג'ו סמפל בנגינה מלאת יופי והשראה בונה את הבסיס לשיר. הליווי לשירתו של פייגן הוא מינימאלי למדי עם מעט נגיעות סינתסייזר אבל הליווי הכמעט עירום הזה (במונחים של סטילי דן כמובן) הולם את השיר המלנכולי הזה ששיאו הוא סולו גיטרה מופלא ומלא השראה, יופי ועצב של לארי קרלטון בהופעתו היחידה בתקליט.
גאוצ'ו הצליח היטב במכירות אך תהליך הקלטתו והתלאות שסבבו אותו גרמו לפירוק החבילה ופייגן ובקר הלכו כל אחד לדרכו. אלבום הסולו הראשון של פייגן THE NIGHTFLY היה מעולה אבל אלבומי ההמשך לא היו מוצלחים. בקר הפך להיות מפיק עסוק ועבודתו הטובה ביותר היא האלבום העצום של הלהקה הבריטית צ'יינה קרייסיס FLAUNT THE IMPERFECTION.
פייגן ובקר עצמם חזרו לשתף פעולה עם שני אלבומים לא רעים של סטילי דן בשנות התשעים ואף מספר סיבובי הופעות אך לא הצליחו לשחזר את ההצלחה והקסם של פעם וזה מובן. הטרילוגיה שהקליט הצמד בין השנים 1976-1980 היא שלישיית אלבומים עילאיים שעומדים היטב במבחן הזמן ובראש השלישייה הזו נוצצת AJA , מופת של שלמות מוזיקלית חד פעמית באיכותה.
