"תראי אותם" הוא אמר לה בעודו לוגם במתינות מכוס הקפה שבידו. "כולם פה זהים אחד לשני- הלבוש, התסרוקת ואפילו צורת ההליכה הנמרצת והמודעת לעצמה, כאילו הם יצאו מאותו פס ייצור שגרם להם לשים תחפושת אחידה ונטולת כל גוונים ". הוא הניח את ספלו והמשיך, " פעם, היו רגעים שבהם נחשפתי לאותו גרעין של פנימיות שמייחד כל אחד מאיתנו, וזכיתי להכיר את מה שבאמת שמסתתר בנפשו של מי שפגשתי. אבל היום, כולם כל כך מעושים ומרוחקים, ונדמה שכל מי שאני פוגש רק מנסה לשמור על עצמו ומסרב להתמסר". היא ניסתה לענות, הסבירה על הקושי העצום שטמון בלחשוף את עצמך ללא סייגים, ועל הצורך הבסיסי לארגן את הזהות שלך בצורה שתקבל הכרה מצד הסביבה שבה את חי. אך הוא ביטל את דבריה וארשת פניו הביעה ייאוש ועצבות.
*
בתחילה, הבעתי הסכמה עם דבריו, ולא יכולתי שלא להזדהות עם אותן טענות כואבות. אבל לאחר כמה רגעים, נזכרתי בשיעור החשוב שמלמד אותן הסוציולוג ריצ'רד סנט בכל הנוגע לצורך של האדם לעטות על עצמו מסכות. סנט, מתאר את המרחב הציבורי בפריז ובלונדון במאה ה-19, ומספר כיצד הצורה שבה תושבי ערים אלו חיקו את קודי הלבוש וההתנהגות מעולם התיאטרון, סייעה להתגבשות הקהילות המקומיות. לטענתו, העובדה שהתאפשר לכל אחד שנפשו חפצה בכך להתחפש ולעטות על עצמו זהות חדשה, גרמה לכך שכל אדם מבלי קשר למוצאו ומעמדו יכול היה למשך כמה שעות לשכוח את בעיותיו ומכאוביו, ולפצוח בשיחה בבית הקפה הסמוך עם אדם שעולמו רחוק משלו. מצב זה, יצר מרחב ציבורי אינקלוסיבי ומקבל שבו כל האזרחים יכלו לקחת חלק ולהשתתף, לאור האפשרות שניצבה בפניהם לברוא את עצמם בצורה שבה הם ירגישו בנוח.
*
בימינו, האהדה לקבוצת ספורט משמשת כמעין תחפושת מודרנית שבאמצעותה יכול האדם למשך כמה רגעים לנטוש את זהותו הגולמית ולבוא במגע עם אנשים ממעמד ורקע שונה. אני זוכר איך לפני שנה ששהיתי בחו"ל נקלעתי לשיחה על מנצ'סטר יונייטד עם בחור מקומי, ובמשך שעה תמימה סיפרנו על זיכרונות נפלאים מן העבר, והבענו דאגה ערה בכל הקשור להווה הנוכחי. לרגע אחד לא עלו שאלות בכל הנוגע למצוקות היום-יום, ובסופה של השיחה הרגשתי בר מזל לנוכח היכולת של הספורט לחבר בין אנשים שבאים מעולמות שונים ותרבויות נבדלות. לאור העובדה שחרף הפערים השונים שתמיד מתקיימים בכל שיח, ברגע שמדברים על ספורט כולנו בן רגע הופכים להיות שווי ערך.
עקב כך, חשוב לזכור ולהוקיר את האופן שבו מרחב זה מסייע לנו להבליט את אותן פינות בזהותנו שבהן אין כל חשיבות למקום עבודתנו, מעמדנו הכלכלי, חולשותינו , ושברון הלב האחרון שחווינו. אלא רק לעובדה שכמו כל אוהדי מנצ'סטר יונייטד, גם אתה לא הצלחת לעכל במשך כמה ימים את אותו אדום שנאני ספג מול ריאל בעונתו האחרונה של פרגוסון.