"אתמול שיחקנו כדורגל מול קהל של 2,000 צופים", כתב רוכב הסוסים הבריטי ג'ו שאטוול ב- 9 בנובמבר 1914, כשלושה חודשים לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, במכתב ששלח הביתה ממחנה המעצר רוהלבן שבגרמניה. "הפסדנו 10:2, בושה גדולה, אבל הסיבה העיקרית לכך היא שבקבוצה השנייה שיחק סטיב בלומר מדרבי קאונטי".
*
השער שהבקיע אתמול כריסטיאנו רונאלדו מול אייבר העלה את מאזן השערים שלו במנצ'סטר יונייטד ובריאל מדריד ל-318, והקפיץ אותו למקום השלישי בדירוג המבקיעים הגדולים ביותר בחמש הליגות הגדולות של אירופה, מתחת לגרד מילר (365) ולג'ימי גריבס (366). מדובר בסטטיסטיקה די מיותרת, מהסוג שמפיק בשנים האחרונות העניין התקשורתי ברונאלדו ובליונל מסי, אך מעט העניין שבה מגיע דווקא מכיוונו של השחקן שירד כעת למקום הרביעי, עם 317 שערים בליגה האנגלית בשנים 1914-1892: סטיב בלומר.
דרבי קאונטי, 1895. בלומר הוא השמאלי מבין השניים ששוכבים על הדשא
הקריירה הארוכה של בלומר בדרבי קאונטי הגיעה לסיומה בינואר 1914, עם 352 שערים בכל המפעלים – חלקם במהלך תקופת גלות בת ארבע שנים במידלסבורו – ו-28 שערים ב-23 הופעות בנבחרת אנגליה, שמציבים אותו במקום ה-11 בטבלת גדולי הכובשים של שלושת האריות נכון להיום. חצי שנה לאחר מכן, ב-26 ביוני 1914, נרצח בסרייבו יורש העצר האוסטרו-הונגרי הארכידוכס פרנץ פרדיננד, והחלו להתגלגל המהלכים שהובילו לפרוץ מלחמת העולם הראשונה.
בדיעבד קל לומר שהחל מנקודה זו המלחמה הייתה בלתי נמנעת, והיו מי שחשבו כך כבר אז, אבל היו גם רבים שחשבו שזה רק מקרה נוסף של איומי מלחמה שלא יתממשו. אחד מהם כנראה היה בלומר, שב-14 ביולי 1914 עזב את ביתו בדרבי ונסע לאמן קבוצת כדורגל בברלין. שלושה שבועות לאחר מכן, כשבריטניה הכריזה מלחמה על גרמניה, הוא הפך מכוכב כדורגל לנתין זר בארץ אויב – ובלילה של ה-5 בנובמבר 1914 הוא נעצר והושם במחנה המעצר רוהלבן.
*
לפי ההערכות, בין 7 ל-8.5 מיליון בני-אדם העבירו חלק ממלחמת העולם הראשונה או את כולה בתור שבויים, וכ-750 אלף מתוכם היו אזרחים ולא חיילים. מחנות המעצר רחבי אירופה נבדלו זה מזה באיכותם וביחס שלו זכו העצירים, אבל רוהלבן ודאי לא היה אחד מהקשים שבהם. בלומר ואלפי העצירים הנוספים שהוחזקו במחנה לאורך המלחמה נהנו מתזונה סבירה, קראו עיתונים שנשלחו אליהם מבריטניה וארגנו לעצמם חיי מסחר ואירועי תרבות. אמנם נחסכה מהם הללו הסכנה שבלחימה בחזית, אבל בניגוד לחלק מהטענות שנשמעו לגביהם באנגליה בזמן המלחמה – אתם לא רוצים לקנא באנשים שנעקרו מביתם וממשפחותיהם והוחזקו במעצר בתנאי חוסר ודאות. "אל תחשבו שלא היה ברוהלבן קושי וסבל, זה ממש לא היה פיקניק", אמר בלומר לאחר המלחמה. "חלק מהאוכל שקיבלנו היה ממש מזון של חזירים, והיחס של הגרמנים היה שערורייתי. למעשה, היו שתי סיבות לכך שרבים מאיתנו נשארו בחיים: מזון מהבית וספורט".
ויוויאן וודוורד
והיה לא מעט ספורט. בלומר היה דמות ספורטיבית אופיינית לתקופתו, ובמקביל לקריירה ככדורגלן מקצועי הוא שיחק גם קריקט בקיץ, ובנוסף זכה בשלוש אליפויות אנגליה עם קבוצת הבייסבול של דרבי קאונטי. הוא אמנם שיחק קריקט ברוהלבן והיה השחקן הבולט במחנה, אך גולת הכותרת של חייו הספורטיביים בתקופת המעצר היה טורניר הכדורגל הפנימי – גם עבורו, ובעיקר עבור אותם גברים צעירים שניהלו חיים שקטים בגרמניה עד 1914, ופתאום מצאו את עצמם בהרכב של קבוצת הקסרקטין לצד מלך שערי הליגה בכל הזמנים.
"האזרחים הבריטים שעצורים ברוהלבן מנסים להתמודד עם המצב הרע", נכתב בתוכניית המשחק של צ'לסי, "צ'לסי כרוניקל", ב-4 בספטמבר 1915. "למדנו ממכתב שפורסם ב'ספורטינג לייף' ש-4,000 עצירים 'מכל הסוגים והמעמדות' מצטופפים במתחם שנועד למרוצי סוסים וישנים באורוות, שישה אנשים בכל תא של 15 מ"ר. סטיב בלומר, אחד מאותם עצירים, מרגיש טוב, וקבוצת הכדורגל שלו נחשבת לטובה מאוד. במכתב גם נטען: 'אם יתקיים משחק בין רוהלבן לצ'לסי, הוא יסתיים בתיקו – ובכל מקרה יחס ההימורים לא יהיה לטובת צ'לסי'".
תמונה קבוצתית ממשחק הפרידה של בלומר מרוהלבן. בלומר הוא השמיני משמאל בשורה העליונה
בלומר כיכב בליגת הכדורגל של המחנה, והוביל את הקבוצה של כיתת הקסרקטין שלו, כיתה 1, לאליפות ללא אף הפסד או תיקו בעונת המשחקים הראשונה שלהם. מבחינתו, הספורט היה אמצעי להתמודדות עם חיי השבי. "זה קשה להיות מוחזק כאן כל-כך הרבה זמן", הוא כתב לחברו במאי 1916. "אבל אנחנו מנסים להיות שמחים, וגם נהנים חלק מהזמן. בקרוב נחזור לשחק קריקט".
רוהלבן לא היה המקום היחיד שבו הצטלבו דרכי הכדורגל והמלחמה. באנגליה התקיים בחודשים הראשונים לאחר פרוץ המלחמה ויכוח ציבורי על הלגיטימיות של המשך המשחקים בליגה המקצוענית בשעה שהקרבות ניטשים באירופה, והאם אין זה ראוי יותר לבטל את החוזים של השחקנים כדי לעודד אותם להתגייס. המתנגדים טענו שהכדורגל מסייע לשמור על המוראל בעורף, והיו מי שהוסיפו שלא רק שבעלי ההון שולחים את הפועלים למות עבור האינטרסים שלהם במלחמה שלא קשורה אליהם, הם גם נטפלים לספורט שלהם. בכל מקרה, בסוף עונת 1915-1914 הופסקו משחקי הליגה המקצוענית, ועד סוף המלחמה שוחק כדורגל רק במסגרת ליגות אזוריות חובבניות.
הפסל של בלומר בפרייד פארק
היו גם מי ששילבו בין שני העולמות, כשהבולט ביניהם הוא קפטן ויוויאן וודוורד, הכוכב של צ'לסי ומי שניצב במקום 9 בטבלת כובשי כל הזמנים של הנבחרת, ביחד עם פרנק למפארד, עם 29 שערים – שער אחד יותר מבלומר. וודוורד התגייס זמן קצר לאחר שהמלחמה פרצה, והצטרף ל"בטליון הכדורגלנים" – שהוקם במטרה לאחד כדורגלנים שרצו לתרום את חלקם ואוהדים שרצו לשכב בשוחות לצד אליליהם. הוא נלחם, נפצע, חזר לחזית, ובין לבין אפילו השתתף מדי פעם במשחקים של צ'לסי.
בלומר שוחרר מרוהלבן זמן קצר לפני סוף המלחמה, וחבריו למחנה ארגנו עבורו משחק פרידה. הוא מת באנגליה ב-1938, והונצח ב-1997 בהמנון הרשמי של דרבי קאונטי, Steve Bloomer's Watching. החל מ-2009, השחקן הגדול ביותר בתולדות דרבי קאונטי באמת צופה מהצד, לאחר שפסלו הוצב באצטדיון פרייד פארק על הקיר שמסביבו יושבים השחקנים והצוות המקצועי – עם הפנים אל כר הדשא, כמובן.
___
אסף מונד כותב דוקטורט על לונדון במלחמת העולם הראשונה, במסגרת בית-הספר להיסטוריה ע"ש צבי יעבץ באוניברסיטת תל-אביב, וכן משמש כעורך חדשות וכמבקר ספרות ב"ידיעות אחרונות"