איש של אנשים –ארם אבירם

דקה 86' בסיינט ג'ימסס פארק, והלב שלי בפרפור חדרים מתקדם. כולם אצלי בבית ישנים ואני תוהה אם יש סיכוי שמישהו עם דיפיברילטור יגיע אליי בזמן. אולי ככה עדיף, אני חושב לעצמי. אולי עדיף לגמור עם זה בלי תחושת ההחמצה הנוראה הזאת שוב. מבט מהיר לעבר המסך מזכיר לי שהזמן הולך ואוזל. בובי לא התלבש אפילו היום. סלאח נחת כמו שק בטטות אחרי בעיטה לראש ושום דבר לא נראה טוב. שוב אצטרך להתמודד עם שאלות של חברים. שוב אשמע איזה אדיוט בפינת הקפה, מסביר איזה גדולים סיטי. שוב אצטרך להתווכח עם ילדים זבי חוטם שאמת המידה שלהם להצלחה היא כמות הצפיות ביוטיוב ושמעולם לא עצרו לחשוב על הצלחה שאינה מהמוכן. איך להסביר להם בכלל על גאווה, על הטוב ביותר שלך, על הנאה מהדרך? אין גביע בארון? שום דבר אחר לא משנה להם. איזה דיכאון. מי יצילנו מרעה?

*

עוברות עוד ארבע דקות, פלוס שמונה תוספת זמן ארורה, ועכשיו אני כבר רואה את קלופ כולו חיוכים מלווה את שאקירי עם יד על הכתף תוך טפיחות על החזה של שאק. ושאקירי? הוא נראה כמו ילד יומולדת שאבא שלו חזר ממילואים בדיוק בזמן למסיבה. מאושר כולו. זמן קצר קודם לכן, בדקה ה-86', השחקן הזה, אותו אחד שנשכח במעמקי הספסל מאז המופע ההירואי שלו מול יונייטד בדצמבר, הרים כדור בדיוק של לייזר לראש של אוריגי שהבקיע את שער הניצחון. אני במקומו של שאק, בהיותי אדם קטן וקטנוני, הייתי כנראה מנצל את ההזדמנות הזאת כדי לעמת את המנג'ר עם הטעות שהוא עשה כששכח אותי בקצה הספסל. אבל שאק? הוא נראה מאושר כמו כלכלב שזכה למילה טובה. איך זה? למי תודה למי ברכה? ומה תגידו על אוריגי? שוב ושוב הוא שמע שעתידו מוטל בספק. בקיץ שעבר רצו להעביר אותו, אבל הבלגי הזה נתן שוב שער ניצחון קריטי בדיוק כמו בדרבי. שמעתם ממנו תלונות? רק עבודה ומלאכה. שמח בחלקו. חלק מהשלם.

*

ברשותכם, בואו נחזור שלוש וחצי שנים לאחור. ליברפול קבוצה במשבר עמוק וארוך שנים. שחקנים גדולים מבליחים בשדות אנפילד פעם בכמה שנים, רק כדי לזרוח ולעניין מישהו בקאמפ נואו. תחנת מעבר. ההצלחה האישית חשובה, ההצלחה הקבוצתית פחות ועוד עלולה לפגוע בסיכויו של הכשרון התורן לעבור. ואז, כשעוד עונה בינונית מתגלגלת לעברה של העונה הבינונית הבאה, מגיע יורגן ומאז אני עומד ומשתאה מהשינוי שהביא איתו. יש כל כך הרבה ללמוד ממנו על התנהלות בינאישית, מנהיגות, ניהול, ובראש ובראשונה, גישה חיובית לחיים בכל תחום. אני מסתכל על עצמי ובכל מקום בחיים שלי, הייתי יכול לשפר את עצמי לאורו של המנטור הזה. אצל קלופ, מתקבל הרושם שבראש ובראשונה הוא סומך על האנשים שסביבו, בין אם זה הצוות המקצועי או השחקנים. הוא באמת ובתמים מאמין בהם והוא נותן להם את ההרגשה שהוא מאמין בהם והם בתורם מחזירים לו כל אחד בתחומו. אנשי הצוות, העובדים במועדון, השחקנים, כולם עושים את הטוב ביותר, וכל זה נובע מההשראה של הגורו הראשי. קלופ לא זורק על מישהו אחריות ופוטר איזה "אני סומך עליך" בלתי מתחייב. אני מוצא את עצמי מסתכל עליו לפעמים במהלך משחקים ורואה את התגובה שלו למהלך לא מוצלח, כמו מסירה שהייתה אמורה להחליף אגף ושבמקום זה עפה לה לחוץ ועם קצת מזל רע הייתה עלולה להיחטף למתפרצת של היריב. וקלופ? הוא מוחא כפיים ומסמן עם הזרוע סיבובים מעל הראש כאומר, יופי, קדימה, רעיון טוב, תמשיך ככה. כמעט אף פעם לא יקרה ששחקן יראה אצלו תגובה של תסכול וגם כשכן הוא ממהר להתעשת. זה לא שאין לו ביקורת. יש לו בשפע והוא יודע לתקן את זה במגרש האימונים. כאשר שחקן טועה בהבנה של מה שמצופה ממנו במצב מסויים הוא ישטוף אותו בו במקום (לוברן, נשמע לך מוכר?). אבל הוא תמיד יעודד שחקנים להיות יצירתיים ולקחת סיכונים (בתוך מסגרת מאוד ברורה) כדי להשיג יתרון במגרש וגם אם הניסיון לא צלח הוא יעודד אותם להמשיך. תהיו חיוביים הוא אומר להם.

*

נחזור לזמן העבר. איך בכלל ניגשים למשימה של החזרת הליברבירד לקדמת הבמה המקומית והאירופית? איך מתגברים על סגל חלש, חוסר אמונה, משיכה חלשה עבור שחקני טופ (שמעוניינים רק להופיע על הבמה של ליגת האלופות) ותקציב נמוך לעומת היריבות הראשיות? איך מתמודדים עם אתגרים מקצועיים אמיתים כמו הגנה חלשה, אופי רך, אי ניצול מצבים נייחים, ספיגה מכל מצב נייח, איבוד עשתונות ברגעים מכריעים? איך בכלל ניגשים לאתגר שכזה ללא באר נפט בחצר האחורית? איך מתמודדים עם ציפיות הקהל? עם העיתונות המלחיצה, עם התחושה ההיסטורית שדברים צריכים לקרות לטובתך רק כי קוראים לך ליברפול? איך הופכים את ההיסטוריה והאוהדים לכנפיים להמריא אתם במקום למשקולות שמכבידות על הרגליים? איך? בראש ובראשונה עם כריזמה וגישה חיובית ללא קץ וכמובן, עם ידע והבנה אמיתית איך עושים את זה.

*

כיף – קלופ מגיע לקבוצה באמצע העונה וצריך לייצב אותה ולהתחיל לבנות אותה על פי דרכו. בחינה מהירה מראה שההגנה רעועה ויותר מכך, השחקנים לא יודעים להגן כקבוצה. כמעט כל מאמן שהיה מגיע, היה מתחיל בייצוב ההגנה בעיקר על ידי רכש. הרי בית בונים מהיסודות וכולם יודעים ששוער והגנה הם היסודות של הבניין שלך. "קודם כל אל תספוג" יאמרו לך כולם ,לא כל שכן מי שזוכר את עונת 13'-14' שבה ליברפול הבקיעה מעל מאה שערים אבל ספגה חמישים והפסידה את התואר. כל בר דעת ידע להסביר שליברפול הפסידה בגלל ההגנה שלה. מצוייד בידע הברור מאליו, הלך קלופ ורכש בלמים בהמון כסף נכון? ממש לא. בחלון ההעברות של הקיץ הראשון שלו, קלופ מוציא את התקציב, הלא כל כך גדול, שעומד לרשותו על מאנה וג'יני ווינאלדום ובכך מחזק את ההתקפה ומוסיף מימד לקישור. בהגנה הוא מסתפק בהעברות חופשיות כמו מאטיפ או קידום שחקני אקדמיה כמו טרנט. לשער הוא מביא שוער גרמני צעיר שעוד יצער את כולנו. בקיצור, למרות כל המומחים, קלופ לא ממש משקיע בהגנה. בהתאם למדיניות הרכש שלו, הוא מנחיל לקבוצה סגנון משחק סוחף והרפתקני. תענוג לראות את הקבוצה משחקת למרות שההגנה דומה למסננת. הגרמני הולך בסוף משחקים ומחבק את השחקנים. נותן להם הרגשה שהם שווים (כמו שהוא עושה עם כל אדם במועדון אגב). הוא נותן הצגות לתקשורת במסיבות העיתונאים וגורם לכולם להתאהב בו. הוא מטיף את המנטרה שלו שצריכים להפוך מספקנים למאמינים והשחקנים מגיבים לזה. ממש כיף לראות את הקבוצה משחקת. והתוצאות? לא משהו בכלל תודה ששאלתם. אין הגנה. אין שפה. קשה… קשה… ליברפול מסיימת את העונה במקום ה-4.

*

בעונת 15'-16' בה החליף קלופ את רודג'רס באמצע העונה, הקבוצה ספגה 50 והבקיעה 63 (ומקום 8). בעונה המלאה הראשונה שלו 16'-17, היא מבקיעה 78 אבל עדיין סופגת בצרורות (42) ומצליחה להתברג בקושי למקום לליגת האלופות. אלפי מילים נכתבות, מוכרזות ומנותחות בתקשורת ובפורומים השונים, על ההגנה החלשה של ליברפול ופרשנים רבים מציעים לקלופ לקחת מאמן הגנה שיעשה סדר. הקבוצה סופגת בקלות ממצבים נייחים וברור לכל המומחים בעיניי עצמם שלגרמני אין שום מושג בהגנה. הוא בא מליגה קלה, הם אומרים, הוא לא רגיל להתקפות ולאינטנסיביות של הליגה האנגלית. הוא חייב להביא מישהו שמבין בזה. בנוסף, נשמעים יותר ויותר קולות שמסבירים שקלופ הוא "One trick pony". עוד ועוד פרשנים טוענים שכל מה שהקבוצות של קלופ יודעות לעשות, זה לתקוף בחמת זעם וללחוץ ללא בקרה. כשזה עובד, ליברפול מפרקת קבוצות בתצוגות מרגשות אבל בצד השני קבוצות שמצליחות להשתחרר מהלחץ של הגגנפרסינג מענישות את ליברפול והיא פשוט לא מתקרבת לרמה הנדרשת כדי להיות רלוונטית במאבק האליפות.

*

וקלופ? הוא לא מתרגש, הקבוצה משחקת כדורגל מרגש וזה מה שחשוב. זה והמון עבודה קשה והקפדה על כל פרט. קלופ מבין שהוא צריך גורם משיכה לשחקנים. אין לו את המשיכה של ריאל וברצלונה ואין לו את הכסף שיש ליונייטד או סיטי. אולי זה קל להגיד במבט לאחור, אבל מישהו פה חושב ששחקנים היו בוחרים לבוא לקבוצה שהיתה משחקת כדורגל מבוקר ומשעמם כשהיא מדשדשת במרכז הטבלה באנגליה? במרחק קצר מליברפול אפשר לראת תחנת רכבת של מאמני דור ישן שמנסים ללא הצלחה להיכנס לנעליו הגדולות של הסר, על ידי הנחלת משחק מבוקר ונביחות רמות לעבר כל שחקן שלא מבצע את המשימות הגנתיות שלו. לא נראה לי שזה הצליח עד כה. הימים של מנג'רים קודרים די עברו מהעולם אני מקווה. בנתיים במרזיסייד יש קבוצה ככה ככה מבחינת תוצאות, אבל עם שמחת חיים אדירה ומסביב מתחילים לשים לב. פתאום מתחילים לשמוע על שחקנים שמעדיפים לבוא לשחק אצל קלופ רק בשביל לקבל חיבוק. שחקנים שרוצים לשחק כדורגל שמח ושמבינים שיש כאן הזדמנות לפרוץ קדימה. יש באז מסביב לקבוצה. יש תחושה שמשהו טוב קורה באנפילד. אמנם אצל האוהדים עדיין עולה הדופק בכל קרן אבל הי, תענוג לראות את הקבוצה משחקת. יש פתאום מקום לגאווה בצורת המשחק ובגישה של השחקנים על המגרש גם אם זה רחוק משלמות.

*

שוב מגיע הקיץ וחלון ההעברות וקלופ מסתכל ובוחן את המקומות בהם הקבוצה צריכה חיזוק. אין בכלל ספק שהוא יביא עכשיו חיזוק להגנה נכון? בטח! הוא ממהר ורוכש את רובו ב-8 מליון פאונד מהאל סיטי שירדה ליגה. לעומת זאת הולכים ושמים שוב כסף עצום עבור החלוץ מוחמד סלאח. נכון, קלופ רצה להביא את וואן דייק אבל הסתבך עם פניה לא חוקית לשחקן וסוטון חוסמת את המעבר. כולם יודעים שליברפול צריכה לחזק את ההגנה. כולם נוזפים בקלופ. יש רק בלם אחד שטוב מאלו שיש לך? יש הרי עשרות כאלה, הם אומרים, תביא בלם אחר. וקלופ? אותו זה לא מעניין. הוא יודע מה הוא רוצה והוא יודע למה. אם צריך הוא יחכה. הוא באמת בונה קבוצה ולא יקרה כלום אם התהליך יתעכב. הוא לא משתמש בזה כתירוץ לחוסר הצלחה. הוא חוזר ואומר שיש לו את הבלמים הטובים ביותר לצרכיו. מסביב קוראים לו גנב דעת והוא בשלו. גם את נאבי קייטה הוא מחתים רק לשנה הבאה. מסתכל קדימה. ומה בנתיים? העיקר שיהיה כיף. הוא מנחיל סגנון משחק. עובד על יסודות. ואט אט מטפל בליקויים אחד אחרי השני. הוא לא רק סומך על השחקנים אלא ממש נותן להם את התחושה שהוא סומך עליהם. גם כשקשה במהלך משחק הוא לא מתבלבל ונותן לשחקנים לגדול עם האתגר, מעודד כל הזמן, מחבק. הוא לא זורק את האחריות על השחקנים שלו. הוא לא זורק אותם מתחת לגלגלי האוטובוס. עושה רושם שהוא באמת מאמין בכל מי שבסביבה שלו ובתמורה, כל מי שבסביבה שלו פורח.

*

ליברפול של קלופ ממשיכה לשחק כדורגל מצויין עם ההוספה של סלאח וממשיכה לספוג כמו מסננת. אבל עכשיו, עם קמפיין מוצלח בליגת האלופות, כל אירופה כבר מסתכלת בחשש והערכה. כבר די ברור ששחקנים רוצים לבוא ולשחק בתוך מסגרת שנותנת להם להתבטא ונותנת להם ביטחון. המעדון משחרר כספים לרכישות אבל המנוע של כל ההרגשה הטובה הזאת הוא קלופ. הכל מוצף באור החיובי שלו. יש לו סבלנות. הוא מלמד, מחנך ומעודד והשחקנים מגיבים. ואז בינואר, קלופ מוסיף את שחיכה לו. וירג'יל וואן דייק מגיע תמורת הסכום הגבוה ביותר ששולם אי פעם עבור בלם וכל המומחים קופצים שוב. הרי יש בלמים מצויינם בפחות כסף. למה להוציא כל כך הרבה על בלם? וקלופ? הוא יודע מה הוא רוצה. יותר מזה, השחקן שלו יודע שהוא השחקן של המאמן. הוא יודע שקלופ רצה אותו ולא מישהו אחר. יחד עם וואן דייק ההגנה מתייצבת וליברפול מגיעה עם כדורגל מלהיב לגמר ליגת האלופות רק כדי שקאריוס וראמוס יחוררו ויפרקו לנו את החלום. ההגנה כבר נראית טוב אבל זה עוד לא המוצר המוגמר. חסר עוד חלק בפאזל.

*

בקיץ האחרון קלופ חוזר ואומר שלא יהיה שינוי בעמדת השוער וכולם מתפלצים. נראה לכם הגיוני? קלופ יודע מה הוא רוצה ומשלם את הסכום הגבוה ביותר אי פעם עבור שוער כדי לסגור את הפינה הזאת גם כן. אליסון נוחת באנפילד וההגנה של ליברפול היא הטובה באנגליה כשהיא סופגת 22 שערים עד כה ועם הכי הרבה Clean sheets. ספרו לי עוד על הצורך למנות מאמן הגנה.

אני לא יודע איך תסתיים העונה הזאת ובסבירות לא קטנה, היא תסתיים ללא תואר, אבל אני בטוח שמה שיש פה זה לא אוסף שחקנים סתמי (כשרוני ככל שיהיה). מה שיש פה זו מסגרת עם בסיס יציב לשנים. אם אני מסתכל רק ארבע שנים אחורה על הביקורת כלפי הקבוצה, זה מה שאני רואה:

• ההגנה הרעועה הפכה להגנה הטובה בליגה.
• הקבוצה שספגה מכל קרן כמעט, סופגת הכי מעט בליגה ממצבים נייחים.
• הקבוצה שלא ניצלה שום מצב נייח, הפכה לקבוצה שמבקיעה הכי הרבה שערים בליגה ממצבים נייחים.
• הוואן טריק פוני של קלופ, מנצח משחקים מול קבוצות שמסתגרות ומול קבוצות שלוחצות ומול קבוצות שמחזיקות בכדור. בעצם, הקבוצה מנצחת כמעט כל דבר שהיא פוגשת.
• אמרו שלליברפול אין משחק אגפים בכלל. היום יש סגנון משחק שבו השלישיה הקדמית משחקת מאוד צר על סף ובתוך הרחבה, והמגינים (הצעירים מאוד) טסים באגפים ונותנים 11 בישולים כל אחד בליגה!!!
• אמרו שלקבוצה אין אופי? ליברפול מנצחת שוב ושוב משחקים בדקות האחרונות. היא לעולם לא מוותרת אבל גם לא נכנסת ללחץ והיא הקבוצה שמבקיעה הכי הרבה שערים ב-15 הדקות האחרונות בליגה. יש שיטה וכולם מאמינים בה ובראשם המנג'ר.
• והשחקנים? השחקנים נהנים מכל רגע כי בסוף המשחק הם יודעים, שאם נתנו את הטוב ביותר שלהם, הם יקבלו חיבוק ובשביל זה הם מוכנים לתת הכל, גם אם הם לא ראו כמעט מגרש מאז שניצחו במו רגליהם את יוניטד בדצמבר.

עכשיו, תארו לכם שקלופ היה עובד כמו שכולם רצו. היה מחפש לחזק את ההגנה. וואן דייק, לא היה בא לקבוצה כמו ליברפול של לפני ארבע שנים. שום תוחלת לא היתה לו שם. וואן דייק ואליסון הם מסוג השחקנים שבאים למקום שהם רואים את ההתפתחות שלו ואת ההתקדמות שלהם בתוכו. הם באים כדי לשחק בשביל יורגן קלופ יחד עם המשחק המלהיב שהוא מנחיל והאמונה והביטחון שהוא משרה. הם באים לשחק במערכת בריאה ומנצחת. מערכת חיובית ומצליחנית. הם בחיים לא היו מגיעים לקבוצה של לפני ארבע שנים ולא יעזור שום כסף שבעולם. אף אחד לא רוצה לשחק בקבוצה שנמצאת במקום השמיני בליגה האנגלית בלי אירופה ועוד בכסף לא משהו. בשביל מה להם? לכן צריך להעריץ את קלופ על תהליך בניה לא שיגרתי, שרתם אט אט את כל המערכת, כולל הבעלים, אנשי המועדון, האוהדים, עיתונאי החצר ואחריהם העיתונות כולה, העיר ועכשיו גם מעריצים מבחוץ. היום כולם רוצים לראות את ליברפול ולהשתזף לאורה ואם זה יגמר בלי תואר השנה זה בכלל לא משנה. תראו לי כישרון עולה כיום באירופה שלא היה רוצה לשחק אצל קלופ. יש אולי מתי מעט כאלה וכנראה שאותם קלופ לא רוצה אצלו ממילא.

המהפכה האדומה עוד לא הושלמה אבל היא בדרך. קלופ חולם אותה בשביל השחקנים והם מגשימים אותה עבורו ובשביל כולנו.

ביום ראשון וולבס המצויינת מגיעה לליברפול במחזור שיכריע את האליפות והלב שלי יחזור לפרפר אי שם בין החלום לבין המציאות. אם אשרוד את האתגר הזה, אני יודע שיש לי למה לצפות בעתיד.