יופי של אקשן יש לנו באופ-סיזן השנה. גמר הנ.ב.א. היה השנה מרתק במיוחד, כשלברון הנבל (הכוכב המרגש) לקח אליפות מהקבוצה ההיסטורית (חחח, איפה הם ואיפה הקבוצה של ג'ורדן) של הפנומן העולה (צ'וקר שלא מופיע לסדרות הגמר) סטף קארי. מארי המרגש (הצנון הסקוטי בכלל איננו אנגלי) לוקח ווימבלדון שני בקריירה, ביורו ראינו המון נבחרות שוות ברמתן (הגרועה פחחח. תראו את ממוצע השערים למשחק), כשבסופו ראינו שוב את מי שנחשב לנבל (השחקן האותנטי של דורו) לוקח תואר על חשבון קבוצה טובה יותר על הנייר (שהתישו בהרגלה מכורה). ולפנינו עוד גולת הכותרת- האולימפיאדה.
אבל אנחנו- אנחנו פה בשביל השכונה. בשביל הרכילות. בשביל הפרימו-בלרינה שנקראת ליגת העל. זה משתקף אצלנו גם בדיבור על כל הנושאים שסקרתי, גם אם אנחנו מתנשאים תוך כדי על הלא-מתוחכמים מנושאי הדגל התקשורתי של העניין, AKA אופירה ופרימו. כי זאת המהות האמיתית של בטטת הכורסא הספורטיבית. בטח אצלנו בלבנט- לדרג. למצוא פרוטגוניסט ואנטגוניסט , להסביר למומחים מה היו צריכים לעשות אחרת, ובהסתכלות אחרת- להיות מעורבים רגשית בספורט. לאהוב ולשנוא, לזלזל ולהאדיר, להתאכזב ולקוות. ובדיוק בגלל זה עונת המלפפונים היא הדובדבן בקצפת של אוהדי הכדורגל הישראלים.
וכך, למרות הטור הבאמת יפה של גיל שלי בו הוא הסביר את האמת שבספורט וכמה שהדירוגים הללו לא משנים בראיה אחורה, הרשו לי לקחת את תפקיד הרז זהבי של החבורה ולתת סקירה קצרה ובינונית מאוד לא אינטלקטואלית של עונת המלפפונים הישראלית (או לפחות הקבוצות המתוקשרות בו), כולל ציונים והימורים. עצה שלי- אל תלכו עם זה לווינר:
הפועל באר שבע:
באו: גיא חיימוב, מיגלויטור (בלם פורטוגלי), יובל שבתאי, לוסיו (חלוץ ברזילאי)
עזבו: אין
מתנדנדים: מהראןראדי, סוארז, דן ביטון.
הרכב מסתמן (4:2:3:1): גורש. ביטון, ויטור, צדק, דוידזדה. אוגו, הובאן. בוזגלו, מליקסון, וואקמה. ברדה (שהר, לוסיו)
בכותרת: המלך מת, יחי המלך החדש
הפועל ב"ש הפכה בלי משים לב לקבוצה הרגועה והמסודרת של הליגה. השלד בנוי כבר לחלוטין לקראת העונה הבאה, ומלבד כמה שמות שאולי עוד יפלטו ממנה, לא צפויים עוד שנויים רבים. זה גם היתרון הגדול שנותן ברק בכר לחניכים שלו: פתרון מחושב מראש לרוב הסיטואציות, וסגל מאוזן שלא נשען על כוכב אחד אלא על עומק ויכולת להשתמש בעומק הזה בכדי לשנות מערכים ולמקסם יתרונות.
מנגד, שני חסרונות עיקריים יש לסגל של באר שבע: ראשית, הוא נשען על עוגנים ותיקים מאוד: ברדה יהיה השנה בן 36, מליקסון בן 32, הובאן בן 34. להם ניתן להוסיף גם את גורש שימלאו לו השנה 37 וראדי בן ה34. אפילו מאור "הילד ענק" כבר איננו ילד ויגיע לגיל 29 השנה וכמוהו גם אוגו. זה הופך את הקבוצה למנוסה מאוד אבל גם לכזאת שפגיעה מאוד למהירות של היריבים ומועדת לפציעות.
שנית, ההתעקשות של בכר לסגל גדול יכולה להיות בעוכריו, בטח אם לא יהיה שלב בתים אירופאי לתת בו דקות: זה דבר שיכול לעבור בשלום בעונה היסטורית שבה כולם עובדים בשביל אליפות ראשונה מזה 40 שנה. זה יעבוד פחות טוב בקבוצה אלופה שמחזיקה לפחות בחלק הקדמי בישראלים מהבכירים שיש, ושרובם יכולים למצוא קבוצה ישראלית אחרת שתשלם להם סכום דומה. לא רואה את שהר, גאדיר, ראדי ובוודאי בוזגלו נלחמים על שאריות לזמן ממושך בלי שנשמע משהו מהם (או, ליתר דיוק, ממקורביהם). וזה בהחלט יכול להוביל למחלה ממנה סבלה מכבי יפה בשנים האחרונות: עודף שחקנים ששווים ביכולתם וכולם חושבים שמגיע להם לשחק, ושיוצרים חדר הלבשה רווי אינטריגות ולחשושים.
תחזית: מקום 1-2. עדיין, ואולי אפילו בצורה מובהקת יותר, הקבוצה הטובה בליגה. אם יצליחו באירופה בצורה שתיתן דקות מספקות לסגל הרחב שלה, וימנעו מיותר מדי פציעות, אמורים לשחזר את האליפות של השנה שעברה.
מכבי תל אביב:
בכותרת: מבוכה וזעם בקרית שלום
באו: איגור פיליפנקו (בלם מתאזרח), יוסי בניון, אייל גולסה
עזבו: ערן זהבי, גרסיה
על הכוונת: ארון שוינפלד, רועי קהת, עומר אצילי, חלוץ זר
מתנדנדים: יואב זיו, שלומי אזולאי, אורלנדו סה, עדן בן בסט.
הרכב מסתמן (4:3:3): ראיקוביץ'. דסה, טיבי, פיליפנקו, בן הרוש (ריקן). אלברמן, מדוניאנין, איגבור. מיכה (אצילי), בן חיים, סה (זר).
אם ב"ש הפכה בלי משים לב לקבוצה אירופאית ומסודרת, מכבי חזרה בשקט (או ברעש) ללבנט המהביל. אני לא רוצה לפלוש לדומיין של גיל שלי, שדמי וטל בן-יהודה, אבל בהחלט נראה שמשב הרוח המקצועי שהביא אתו קרויף הבן התחלף באוויר עומד תל-אביב טיפוסי, וזה נראה שמכבי פשוט לא יודעת מה יהיה הצעד הבא שלה, בטח אחרי עזיבת האווזה המניבה ערן זהבי. מצד שני, הם עדיין נהנים מהתקציב הגבוה בליגת העל (ללא מתחרים), מאורך הרוח של מיטש גולדהאר, ממאמן אירופאי מהשורה הראשונה ומקהל עצום בגודלו שתומך מאחורה, כך שמוקדם להספיד אותם. צירוף של חלוץ זר על חשבון סה המאכזב ואצילי או קשר התקפי זר דומיננטי יכולים בהחלט להחזיר אותם למירוץ האליפות.
תחזית: מקום 2-4. הרבה תלוי במה שעדיין לא נעשה. בכל מקרה, נראה שהם נחלשו לעומת העונה שעברה וישתמשו בעונה הזאת כעונה לבניית העתיד. מידת ההצלחה תהיה כמידת ההשתלבות של הרכש הלא ידוע, אבל בכל מקרה תעשה מספיק בכדי להמשיך להיות קבוצת צמרת.
מכבי חיפה:
בכותרת: מעודף למחסור, סיפורו של תכנון לקוי
באו: אבו עביד, קגלמאכר (קשר/בלם זר), פיראס מוגרבי, ניקיטהרוקאביצה
עזבו: חן עזרא, יוסי בניון, טאלב טוואטחה, שחר הירש, אופיר קריאף, קובי מויאל
על הכוונת: רועי קהת, שלומי אזולאי, מגן שמאלי זר, קשר אחורי זר, קשר קדמי זר, עומר אצילי
מתנדנדים: סטויקוביץ', אוראל דגני, עאיד חבשי, אביחי ידין, מגן שמאלי זר,
הרכב מסתמן (4:3:3):לויטה. משומר, קינן, וליאנטה, זר מגן שמאלי. נטע לביא, קגלמאכר (זר), אורבניאק. רוקאביצה, עטר, פלט.
במכבי חיפה מסתמן משהו שהוא אולי הפוך באופיו לבעיות שאפיינו אותם בשנים האחרונות: מצד אחד שחררו המון שרכים עודפים והבעיה של שחקנים באותה הרמה שדורכים אחד לשני על הרגליים לא תחזור. מנגד, נראה שמישהו נרדם שם בעמידה: טוואטחה, אולי הישראלי היחידי בארץ אחרי זהבי ללא תחליף מקומי ראוי בעמדתו, עזב אחרי שכבר שנה מראש הייתה עזיבתו ידועה, אבל לא רק שחיפה מוצאת עצמה בתחילת הקמפיין האירופאי רק עם סאן מנחם בעמדה, היא גם דאגה לשחרר שנה מראש את המחליף שלו (שמואל שיימן) ולא להביא שום תחליף, ישראלי או זר. מנגד, היא הביאה את קגלמאכר כרכש זר ראשון, לכאורה לעמדת הקשר האחורי. אלא שמכין הקוגל מעולם לא שיחק כקשר אחורי ונראה שאינו מתאים לתפקיד, והוא למעשה בלם או מגן ימני הגנתי, כשלחיפה יש כבר זר בתפקיד הבלם, ושלושת המגנים הימניים בסגל- כולם מגנים עם אופי הגנתי (משומר, אבו עביד ודגני שכנראה עוזב). ונוסיף חטא על פשע- נראה שבהבאתו כזר הם סתמו את מצבת הזרים שלהם, כשגם במקרה של עזיבת השוער הסרבי (שגם היא לא לגמרי מובנת בהתחשב בתחליף), היא תהיה תקועה עם אפשרות להביא זר אחד על שתים, אם לא 3 משבצות נדרשות (מגן שמאלי, קשר אחורי וקשר התקפי). בקיצור- העבודה שם עוד רבה לפני שיצליחו לאזן את הסגל ולהביא את כל השחקנים שהם זקוקים להם.
תחזית: 1-6. קבוצה מוזרה תהיה לחיפה השנה. בדומה למכבי תל- אביב היא תהיה מאוד תלויה ברכש שעדיין לא הגיע, אבל במקרה של חיפה, הרכש הזה קריטי יותר: הצלחה בו תוכל להפוך אותה לקונטנדריתאמתית על האליפות. כישלון- והם עלולים לצאת מחבורת הצמרת.
בית"ר ירושלים:
בכותרת: מברזיל 82 לברזיל 2002
באו: דן מורי, עוז ראלי, הייסטר (מגן שמאלי זר), טל בנש, קובי מויאל, סאבו (קשר זר), עידן ורד, יעקב בריהון, אבוחצירא.
עזבו: אלעד גבאי, דושאןמאטוביץ, דובב גבאי, ניקיטהרוקאביצה.
מתנדנדים: עומר אצילי
על הכוונת:
הרכב משוער (4:3:3): קליימן: בנש (ראלי), רואדה, כחילה (מורי),הייסטר. מויאל (קלטינס), אייבינדר, קלאודמיר. אצילי (ורד, סאבו), שכטר, אבוחצירא.
לא פחות מתשעה שחקני רכש הביאה בית"ר עד כה. לא אופייני לקבוצה של אלי טביב לגבש בסיס כזה רחב לסגל בשלב מוקדם כזה של העונה (קרי: לפני היום האחרון של ההעברות). בטח ובטח כשזה קשור למצבת הזרים שעומדת היום על חמישייה מושלמת. הדבר קשור כנראה לנעלם הגדול של בית"ר השנה- עומר אצילי, כן או לא, או מדויק יותר: אצילי- מתי ובכמה?. נראה שטביב למד משהו מהשנים האחרונות, ובמיוחד מהקהל הבית"רי שפשוט לא קונה כרטיסים כשהקבוצה לא טובה, והוא ניסה להקדים תרופה למכה בבניית סגל מאוד לא בית"רי (אבל מאוד רב"שי) שמציג מרכז שדה מאוד חזק, מגנים תוקפים, אבל חולייה קדמית שבכל מקרה תהיה נחותה מזאת של השנה שעברה ללא רקוביצה ואצילי, ושתסתמך על האנרגיות של שחקנים רעבים: ורד ואבוחצירא אחרי שנה מאוד לא פשוטה (כל אחד וסיבותיו הוא), ושכטר שהוא שכטר ומאוד ניזון מהאנרגיות שסביבו.
תחזית: מקומות 4-8. במקרה הטוב, בית"ר תצליח לשחזר את קצב צבירת הנקודות של שנה שעברה, אבל היא תעשה זאת בכדורגל מחושב ו"הפועל תל-אביבי". מעניין עם הקהל יקבל את זה. אם לא יקבל, בן שמעון יפנה את מקומו בסביבות ינואר למאמן אלמוני, ונראה את טביב מנסה לקצץ בבשר החי בשביל לא להפסיד כסף בדרך לפלייאוף התחתון.
הפועל תל אביב:
בכותרת: המהפכה נכשלה, תחי המהפכה!
באו: מרקו סימיץ' (בלם זר), גורובסוב (קשר אחורי זר), חן עזרא
הלכו: לוקאס וינטרה, אבו עביד, גיא אסולין, חמזה בארי, לינגנה, סיראז' נסאר, אלון תורג'מן
מתנדנדים: בומבה, אנטל, ספורי, זגורי, דודו ביטון
על הכוונת: אוראל דגני, ידין, עומר דמארי
הרכב משוער (4:3:3): הרוש. ורטה, דגני, סימיץ', שיימן. ידין, גורבסוב, ניקוליץ'. יחזקאל (זר), עזרא, שוינפלד
על חוסר הסדרים הכספיים בהפועל דובר הרבה וכנראה עוד ידובר (או לא, תלוי את מי שואלים). מה שכן, נראה שהפועל חוזרת לדפוסים שאפיינו אותה ברוב שנותיה: כאוס בתחילת חלון ההעברות, ובסופו הבנה שבעצם נבנתה קבוצה בכלל לא רעה. במידה וההעברות של דגני וידין אכן יסגרו בסוף, כשלשני הצדדים (חיפה ותל אביב) ברור שאין הרבה אופציות טובות יותר, הרי שכבר עכשיו היא מציגה קבוצה מאוזנת יותר מאשר בשנה שעברה, עם עוגנים סבירים בשדרה המרכזית, מאמן שדרכו ברורה והרבה פחות וולקאמים. במידה שדמארי אכן יגיע ושוינפלד אכן יישאר, היא אפילו הופכת למועמדת למקום באירופה. לא רע לקבוצה שהייתה מועמדת לירידה בינואר.
מה שכן, הפועל תלויה מאוד באיכות הזרים שלה: אחרי הנפילות בעמדת הבלם הזר בשנים האחרונות, היא חייבת להצליח עם סימיץ' השנה, והיכולת להיפטר לפחות מאחד משני הרומנים (ובוודאי אם תיפטר משניהם) פותחת לה אפשרויות מאוחרות לחיזוק זר, בשיטת אלי טביב. הרבה תלוי גם ביכולת של עזרא להביא מספרים מהקישור ההתקפי, שהיה החוליה החלשה ביותר בהפועל של השנה שעברה.
תחזית: מקומות 3-6. להפועל קבוצה שהיא טובה מספיק כבר עכשיו בכדי להיות קבוצת פלייאוף עליון. עם דמארי וקשר התקפי זר אפילו ליותר.
זהו בינתיים. מוזמנים להסביר לי למה אין לי מושג, עד כמה אני פח ובדיוק איפה טעיתי. ואם תרצו- אמשיך גם עם יתר הקבוצות בליגה (תחזית בכמה מילים: רעננה תמשיך להיות סוס שחור, בני יהודה תפתיע לטובה, סכנין ומכבי פ"ת לרעה).