מסתבר שזה קרלסן (אייל סגל)

" איזה מתח! איזו דרמה! איפה? בשחמט!" – כותרת הפוסט הקודם, שעלה לאחר משחקי הסיבוב השניים-עשר בתחרות המועמדים, התגלתה כנבואית גם לגבי משחקי שני הסיבובים האחרונים, שהיו דרמטיים באופן שלא ייאמן כמעט. אחרי שקרמניק פרץ באופן מסחרר קדימה וחלף על פני קרלסן, קרלסן – במה שהסתבר כמאמץ הרואי אחרון – הצליח להדביק אותו, ובסיבוב האחרון שניהם צנחו באפיסת כוחות על קו הסיום.
הנה הטבלה הסופית:
1. קרלסן, 8.5 נקודות (חמישה נצחונות, שני הפסדים ושבעה תיקו)
2. קרמניק, 8.5 נקודות (ארבעה נצחונות, הפסד ותשעה תיקו)
4-3. סוידלר וארוניאן, 8 נקודות (סוידלר – ארבעה נצחונות, שני הפסדים ושמונה תיקו; ארוניאן – חמישה נצחונות, שלושה הפסדים ושישה תיקו )
5-6. גלפנד וגרישצ'וק, 6.5 נקודות (גלפנד – שני נצחונות, שלושה הפסדים ותשעה תיקו; גרישצ'וק – ניצחון, שני הפסדים ואחד עשר תיקו)
7. איוונצ'וק, 6 נקודות (שלושה נצחונות, חמישה הפסדים ושישה תיקו)
8. רדג'אבוב, 4 נקודות (ניצחון, שבעה הפסדים ושישה תיקו)

קרלסן זוכה בטורניר בזכות שובר-השוויון השני, שהוא מספר הנצחונות (שובר-השוויון הראשון, מאזן תוצאות פנימי, בלתי-מוכרע כיוון ששני המשחקים בינו לבין לקרמניק הסתיימו בתיקו). לפיכך, מגנוס קרלסן יהיה זה שיתמודד מול וישי אנאנד בדו-קרב הבא על אליפות העולם.

***********

מאזן של 3+ (כלומר, מספר הנצחונות עולה ב-3 על מספר ההפסדים) הספיק, איפוא, מבחינת הנקודות למקום ראשון משותף. בטורניר אליפות העולם ב-2007 שהתקיים בפורמט זהה, זכה אנאנד עם מאזן של 4+ (ארבעה נצחומות, אפס הפסדים). קרלסן, כפי שציינתי באחד הפוסטים הקודמים, נקב בראיון לפני התחרות ב-4+ כתוצאה טובה שהוא יכול באופן ריאלי לשאוף אליה ושכנראה תספיק לניצחון.

נתון נוסף שמעניין להתבונן בו הוא מה שמכונה ה- Performance Rating של השחקנים בטורניר – כלומר, מד-הכושר שהיה נקבע להם על סמך ההופעה הבודדת הזו, תוך שיקלול מספר הנקודות שהשיגו עם חוזקם של היריבים נגדם שיחקו על פי שיטת Elo. הנה המספרים, בליווי מד-הכושר ה"אמיתי" (כלומר, זה מרשימת הדירוג האחרונה שפורסמה על-ידי פיד"ה) בסוגריים:

קרמניק 2858 (2801)
קרלסן 2850 (2872)
סוידלר 2842 (2747)
ארוניאן 2833 (2809)
גלפנד 2768 (2739)
גרישצ'וק 2764 (2764)
איוונצ'וק 2741 (2757)
רדג'אבוב 2627 (2793)

אם לוקחים בחשבון שהפרשים של 30-20 נקודות הם קטנים מאוד בהקשר זה, כיוון שהתנודות ב- Performance Rating עם כל חצי נקודה שמושגת או הולכת לאיבוד בטורניר חדות הרבה יותר מאשר אלה שבמד-כושר הממשי, ניתן לראות שאצל חמישה מתוך שמונת המתחרים ההופעה הייתה פחות או יותר לפי ציפיות מד-הכושר. יוצאי-הדופן הבולטים לטובה הם סוידלר ואחריו קרמניק; יוצא-הדופן (הבולט מאוד) לרעה הוא ראדג'בוב.

***********

ברצוני לסקור עתה את מה שקרה בסיבובים האחרונים, וכפי שהבטחתי בפוסט הקודם – תוך דגש רב יותר על מה שעשה קרמניק, שפרץ כה מהר קדימה בחצייה השני של התחרות. לאחר שלא הצליח להשיג יותר מתיקו במשחקו בלבן מול קרלסן בסיבוב התשיעי, קרמניק שיחק עם גרישצ'וק בשחור בסיבוב העשירי. המשחק נפתח בהסתעפות של הגנת ברלין בפתיחה הספרדית (כלומר, כשהשחור משחק במסע השלישי פ-ו6) שמילאה תפקיד חשוב ביותר בקריירה של קרמניק:

1.ה4 ה5 2.פ-ו3 פ-ג6 3.ר-ב5 פ-ו6 4. 0-0 פ:ה4 5.ד4 פ-ד6 6.ר:ג6 ד:ג6 7.ד:ה5 פ-ו5 8.מה:ד8+ מ:ד8

לעמדה שמופיעה בדיאגרמה היה תפקיד מרכזי בנצחונו של קרמניק על קספרוב בדו-קרב על אליפות העולם בשנת 2000, שהתקיים גם הוא בלונדון. קרמניק בחר להיכנס להסתעפות הזו – שזכתה מאז בכינוי "חומת ברלין" – כנשק העיקרי שלו נגד המסע 1.ה4 של קספרוב. מדובר בעמדה שנחשבה תמיד כנחותה מעט ולא-נעימה לשחור, אבל קרמניק הראה שהיא יכולה להיות סולידית מאוד וקשה ביותר לפיצוח (במיוחד כיוון שהמלכות מוחלפות בשלב מוקדם מאוד, מה שמצמצם מראש את האפשרויות ההתקפיות של הלבן). קספרוב התקשה להתמודד בצורה טובה עם ההגנה הזו, ובמקום לגלות גמישות ולהחליף במהירות פתיחה, המשיך לדפוק את את הראש שוב ושוב בקיר מבלי שיצליח לשבור אותו. הדו-קרב הסתיים בניצחון של קרמניק ללא שהפסיד אפילו משחק אחד (2-0 ו-13 תיקו בפורמט של הטוב מ-16 משחקים).

קרמניק נטש את הפתיחה הזו זמן קצר לאחר שזכה בדו-קרב, אבל ב-2010 חזר והפך אותה לנשק העיקרי שלו נגד 1.ה4, תוך שהוא ממשיך ומפתח רעיונות חדשים שחיזקו את הסולידיות שלה כנשק הגנתי. למעשה, השפעת הרעיונות האלה כיום היא כה חזקה עד שמרבית השחקנים ברמות הגבוהות נמנעים מלהיכנס להסתעפות הזו, ובמקום להצריח במסע הרביעי משחקים את המסע 4.ד3, שנחשב פעם לבלתי-שאפתני (כפי שעשה, למשל, קרלסן במשחקו נגד גרישצ'וק מהסיבוב הרביעי שניתחתי באחד הפוסטים הקודמים).

עם זאת, מעניין שעד למשחק נגד גרישצ'וק בסיבוב העשירי, אליו אנו חוזרים כעת, לא הצליח קרמניק מעולם לנצח משחק קלאסי בהסתעפות הזו, שהוא מומחה כה גדול בה; היא שימשה אותו תמיד רק כנשק תיקו הגנתי (את הנצחונות בדו-קרב נגד קספרוב השיג כששיחק בלבן). גרישצ'וק, כמו שחקנים רבים לפניו, לא השיג שום דבר משמעותי כנגד חומת ברלין, ולאחר המסע 29…פ-ד4 של השחור המשחק הגיע לעמדה הבאה:

הפרש השחור תוקף את תוקף את הרגלי על ב3, והלבן איננו יכול להגן עליו באופן ישיר. עם זאת, ללבן לא צריכות להיות בעיות מיוחדות לאחר 30.מ-ה3 שתוקף את הפרש, ואם פ:ב3 (בטוח יותר להחזיר את הפרש ל-ה6) 31.ה6! ו:ה6 32.ר-ז7, או 31…מ-ה7 32.ה:ו7 מ:ו7 33.ר-ה5 ג6 34.ר-ג7, כשהלבן מחזיר לעצמו את הרגלי שאיבד והאקטיביות שנפתחת בפני הרץ הלבן מעניקה לו אפילו עדיפות.

במקום זאת, עשה גרישצ'וק (שהיה בדוחק זמן, כמובן) טעות קשה בשיקול הדעת כשהחליף את הרץ בפרש: 30.ר:ד4?? ג:ד4, ובכך כפה מעבר לסיום רגלים שהיה אבוד עבורו. החלטה לפשט את העמדה לסיום רגלים באמצעות חילוף כלים היא תמיד מחייבת מאוד, כיוון שסיומי רגלים פשוטים יותר מסיומים אחרים, והאפשרויות בהם נוטות להיות כפויות באופן "מתימטי" ממש, כך שאינם מותירים מקום לתקן טעויות. כפי שציין קרמניק במסיבת העיתונאים לאחר המשחק, אפילו ברמה המעשית הטהורה הייתה זו טעות לקבל החלטה כה מחייבת בדוחק זמן – אם אין מספיק זמן לחשב ולהיות בטוח ב-100% שהסיום המתקבל הוא תיקו, עדיף אפילו "סתם" לוותר על הרגלי ב3 (גם אם לא רואים את הרעיון החזק של 31.ה6 שציינתי קודם לכן), כדי להתגונן עם רגלי פחות בסיום של רץ כנגד פרש.

סיום הרגלים אבוד ללבן בגלל העמדה החזקה של הרגלי השחור על ד4, שבניגוד לעמיתו הלבן על ה5 יכול להיות מוגן על-ידי רגלי אחר. המשחק נמשך 31.מ-ה2 מ-ד7 32.מ-ד3 ג5 33.מ-ה4 מ-ה6 – כעת הלבן במצב בו כל מסע מקלקל את העמדה שלו – 34.ו4 ה:ו4 35.מ:ו4 ד3:

וזו מכת המוות – המלך הלבן חייב לרדוף אחרי הרגלי ד' של השחור ולהכות אותו כדי שלא יכתיר, ובינתיים המלך השחור מכה את הרגלי ב-ה5, פולש לאגף המלך (דרך ו4-ז3) וזוכה ברגלים הלבנים. גרשצ'וק נכנע במסע ה-41.

בסיבוב האחד-עשר שיחק קרמניק בלבן נגד רדג'אבוב. המשחק התנהל בהסתעפות נדירה יחסית של הפתיחה אנגלית, שבה השיג קרמניק יתרון נוח כבר מתחילת המשחק כיוון שרדג'אבוב התבלבל ושכח מהו המסע המדוייק ביותר על פי התיאוריה בנקודה קריטית מסויימת. לאחר המסע ה-28 של הלבן התקבלה העמדה הבאה:

הלבן מפעיל לחץ על עמדת השחור, שכליו ניצבים בעמדות מגושמות יחסית, והרגלי על א6 נתון תחת מתקפה. ניתוח מראה שהמסע הנכון (היחיד) כאן הוא 28…צ-ג7, אבל רדג'אבוב נפל במלכודת שטמן לו קרמניק והיכה את הרגלי הלבן א' המופקר לכאורה: 28…מה:א2?. בכך איפשר לקרמניק לבצע תחבולה נאה ביותר: 29.ה5! פ-ד5 (אין לפרש ערוגות אחרות לסגת אליהן – רובן תפושות בידי כלים אחרים, ועל ח5 הוא פשוט יילכד אחרי ז4 מצד הלבן) 30.צ-ב2 (תוקף את המלכה השחורה כדי להרחיק אותה מהגנת הפרש השחור על ד5) מה-א4 (כפוי – אין ערוגה אחרת, כיוון ש-30…מה-א3 מפסיד ל-31.צ-ב8! עם מתקפה כפולה על המלכה ועל הצריח השחור ב-ה8) 31.ר:ד5 צ:ד5 32. צ-ב4 (המלכה השחורה נדחקת בחזרה ל-א2) מה-א2 (שוב מסע כפוי – אין למלכה ערוגה אחרת לסגת אליה):

וכאן מגיעה המכה הטקטית שכל התמרונים הקודמים בנו לקראתה – 33.פ:ה7+!!; אם ילכוד השחור את הפרש (33…צ:ה7), ההמשך יהיה 34.מה-ג8+ ר-ו8 35.צ-ב8 וכיוון שהצריח השחור על ה7 חוסם את האלכסון ו8-א3, המלכה השחורה איננה יכולה להגן על הרץ המותקף ב-ו8, והשחור יספוג מט במהרה. לכן המשיך רדג'אבוב 33…מ-ח8, אבל כעת הוא פשוט מפסיד טיב ללא תמורה אחרי 34.פ:ד5 מה:ד5, והכניעה הגיעה כעבור שלושה מסעים נוספים בהם כפה קרמניק חילופי כלים כדי לפשט את העמדה.
***********
המשחק בין ארוניאן לקרמניק בסיבוב השנים-עשר, כשקרמניק מפגר אחרי קרלסן בחצי נקודה וארוניאן בנקודה, הפך איפוא לבעל חשיבות מכריעה. שני השחקנים שיחקו על ניצחון, דבר שהפך את התמודדות לחריפה במיוחד, והוביל כמעט מייד לסיבוכים טקטיים גדולים מאוד. קרמניק יצא מהם כשידו על העליונה, לאחר שבנקודה מסויימת ארוניאן החמיץ הזדמנות לכפות תיקו (בעזרת רצף טקטי שהיה קשה מאוד לגילוי), והשחור זכה ביתרון חומרי של רץ תמורת שני רגלים (בדרך כלל רץ נחשב כשווה-ערך לשלושה רגלים). לאחר המסע 30.ג6 של ארוניאן המשחק הגיע לעמדה הבאה:

כאן נראה שלשחור ניצחון פשוט למדי ולא בעייתי אחרי מסע ישיר כמו 30…צ-ג8: הצריח השחור תוקף את הרגלי הלבן החשוב על ג6 ולכן פחות או יותר כופת את הצריח הלבן על ה6 (שמגן עליו) למקומו; כעת למלך השחור יש זמן להצטרף למשחק ולתקוף את הצריח הלבן כדי לזכות ברגלי, בעוד שהרץ מגן על הרגלים באגף המלכה. במקום זאת, קרמניק ניסה להתחכם ולתקוף את הרגלי מאחור – הוא שיחק 30…צ-ו1+ 31.מ-ח2 צ-ג1, והחמיץ מענה טקטי פשוט יחסית של ארוניאן: 32.צ-ה3! (שתוקף את הרץ השחור כדי להרויח זמן) ר-ב1 33.צ-ג3!:

כעת כופה הלבן חילופי צריחים (אחרת יקדם את הרגלי שלו להכתרה), וללא צריחים על הלוח הסתבר לפתע שהסיום כבר איננו זכוי יותר עבור השחור – בין השאר, כיוון שהרגלי החופשי של הלבן על הטור ג' הופך למסוכן יותר ומשתק את פעילות הרץ השחור. עם זאת, התיקו היה עדיין רחוק מלהיות טריביאלי, והיה כרוך בביצוע סידרה של מסעים מדוייקים מצד הלבן. במשך קרוב לעשרים מסעים נראה היה שארוניאן בדרך הנכונה (אם כי בשלב מסויים החמיץ הזדמנות לתיקו פשוט יחסית ובחר בדרך מסובכת יותר – ואולי האמין עדיין שיש לו סיכויי ניצחון כלשהם?), ואז הגיע המסע ה-50:

לצערו של ארוניאן, זוהי דיאגרמה שכבר הופיעה וכנראה גם עוד תופיע בהרבה הזדמנויות, אולי אפילו בספרי-לימוד על סיומים. תכניתו הבסיסית של השחור היא לחסל את שני הרגלים הלבנים באגף המלך ולקדם את הרגלי ז' שלו להכתרה, תוך שהוא עוצר את התקדמותם המקבילה של הרגלים הלבנים באגף המלכה. השאלה אם יצליח הלבן למנוע זאת תלוייה בתיזמון מדוייק, כאשר כל רווח או הפסד של מסע (מה שמכונה "טמפו") קובע – ומה שקרה כעת הדגים את האימרה שהשחמט הוא טרגדיה של טמפו בודד. ארוניאן שיחק 50.ז6?? ולאחר 50…מ-ז5 51.מ-ב5 מ:ח5 52.א4 מ:ז6:

[

הסתבר שהשחור זוכה. כדי להמחיש מדוע העמדה זכוייה, נתבונן בהסתעפות שונה מזאת ששוחקה במשחק עצמו: 53.ג4 (כדי למנוע מהרץ השחור להגיע ל-ד5 ולעצור את התקדמות הרגלים הלבנים) מ-ו6 54.א5 מ-ה5 55.א6 ר-ח7 (הרץ יוצא אל אלכסון אלטרנטיבי) 56.ג5 ר-ה4 57.ג6 (הלבן מנסה לסגור בפני הרץ השחור את האלכסון הארוך, כדי שיוכל לקדם את הרגלי שלו לערוגת ההכתרה ב-א8) מ-ד6 – והשחור מצליח לעצור את הרגלים בזמן; במסע הבא יכה הרץ את הרגלי על ג6 וישלוט ב-א8.

לעומת זאת, מסע ברגלי השני – 50.ח6! – היה מאפשר תיקו. המשחק היה יכול להמשיך 50...ז6 (השחור חייב להימנע מחילופי רגלים, כי ברגע שייעלם הרגלי ז' שלו ייעלמו אוטומטית סיכויי הניצחון) 51.מ-ב5 מ:ז5 52.א4 מ:ח6:

העמדה ההיפותיטית הזו דומה לעמדת הדיאגרמה הקודמת, אבל בשני הבדלים חשובים מאוד – המלך השחור (על ח6 במקום ז6) מרוחק בערוגה אחת מאגף המלכה, והרגלי השחור על ז6 חוסם בפני הרץ את התמרון מ-ח7 אל ה4, כך שהלבן מרוויח זמן מכריע. כאן המשחק יכול להמשיך: 53.ג4 ז5 54.א5 ר-ח7 55.א6 ר-ה4 (הרץ מגיע לאלכסון הארוך כדי לעכב את הכתרת הרגלי א' על א8, אבל כאן המלך השחור מרוחק ולא יכול לעזור לו) 56.ג5 ז4 57.ג6 שחוסם את אלכסון הרץ, והרגלי א' יוכתר. כל מה שיכול השחור לעשות הוא לקדם גם את הרגלי ז' שלו להכתרה, כך שיופיעו על הלוח מלכות משני הצדדים ויווצר שוויון.
***********
בשילוב עם הפסדו המפתיע של קרלסן (ששיחק בלבן) מול איוונצ'וק, ניצחון זה הקפיץ לפתע את קרמניק למקום הראשון. בסיבוב השלושה-עשר ניצבה איפוא בפני קרלסן משימה קשה ביותר – לנצח "לפי הזמנה" בכלים השחורים כדי לשמור על סיכויי הזכייה שלו, כיוון שהיה ברור שקרמניק (בלבן) יתאמץ מאוד גם כן להשיג ניצחון כנגד גלפנד. קרלסן עמד במשימה, והשיג את הניצחון שהוא אולי החשוב ביותר בקריירה שלו עד כה – וזאת לא בשחמט יפה ואלגנטי במיוחד, אלא בעיקר בכוח-רצון אדיר ומלחמת התשה נגד היריב. הנה כמה נקודות מפתח במשחק המרתוני הזה, שבהן הלך ונטה היתרון לצידו של קרלסן:

במסע הרביעי נכנס קרלסן להסתעפות די נדירה של ההגנה הנימצו-הודית (1.ד4 פ-ו6 2.ג4 ה6 3.פ-ג3 ר-בד 4.מה-ג2 ד6), ולאחר 13 מסעים התקבלה העמדה הבאה:

מאוד לא קל לשחק על ניצחון ברמות הגבוהות עם הכלים השחורים, וקרלסן – שהיה מעוניין להשיג עמדה שתהיה די סבוכה ולא-מאוזנת כדי להותיר פתח למשחק ממושך – הסתכן והגיע כאן לעמדה שנראתה די מפוקפקת מבחינתו, אם היה רדג'אבוב בוחר במסע האקטיבי והחזק 14.א4! כדי לקדם את הרגלי ל-א5, תוך זכייה במרחב באגף המלכה ודחיקת הפרש השחור שעל ב6 אחורה. במקום זאת רדג'אבוב בחר במסע הלא-שאפתני והחלש יחסית 14.ר-ה3, ולאחר 14...פ-ז4! 15.פ-ד2 ו5 16.ח3 (כעת הרעיון של 16.א4 כבר איננו יעיל בשל 16...פ:ה3 – אם הלבן מכה בחזרה עם הרגלי הוא מקלקל את מבנה הרגלים שלו, ואם עם המלכה הוא מאבד את הרגלי על ב4, המותקף על-ידי המלכה השחורה) ה4 השחור השיג יוזמה ועמדה חזקה. לאחר מספר מסעים נוספים קידם קרלסן את הרגלי שלו ל-ג5, החליף אותו עם הרגלי ב' של הלבן והמשחק הגיע לעמדה הבאה:

לשחור יתרון מרחב באגף המלך (בשל התקדמות הרגלים ה' ו-ו') וללבן חולשה מסויימת במבנה הרגלים באגף המלכה – בעוד שלשחור יש שם שני רגלים צמודים, ללבן שני רגלים מבודדים (א' ו-ג'), מה שמאפשר משלט חזק לכלי שחור על הערוגה ג5 (כיוון שלא ניתן להדוף אותו משם על-ידי רגלי). כל הגורמים האלה אינם מצטברים עדיין לכדי יתרון גדול במיוחד, אבל לפחות סיפקו לקרלסן משהו שיוכל לעבוד איתו. נקפוץ כעת 25 מסעים קדימה, לעמדה אחרי המסע 47...צ-ב7 של השחור:

[
כפי שניתן לראות, שני הצדדים קידמו בינתיים את הרגלים שלהם באגף המלך באופן שחסם את העמדה, כך שלא ברור מה ניתן לעשות שם. מבנה הרגלים באגף המלכה נותר כשהיה, ועדיין לא ברור כיצד יכול השחור לנצל את חולשת הרגלים הלבנים שנוצרה שם. המסע האחרון של קרלסן הציע חילופי צריחים, ורדג'אבוב ככל נראה עשה טעות כשהסכים לכך ושיחק 48.צ:ב7+. מבחינה פסיכולוגית ברור מדוע היה מעוניין לפשט את העמדה, כדי להקל כביכול על המשימה ההגנתית שעמדה בפניו, אך למעשה החילופים רק הקשו עליה. הצריח הלבן היה הכלי הלבן האקטיבי ביותר והטריד את השחור, בעוד שכעת נותר רדג'אבוב עם עמדה פאסיבית לחלוטין. נקפוץ כעת עוד 15 מסעים קדימה, לעמדה שנוצרה לאחר המסע 63...מ-ג6 של השחור:

מבנה הרגלים נותר כמעט זהה לזה שבדיאגרמה הקודמת (מלבד הרגלי השחור א', שהתקדם מ-א6 ל-א5). וכאן כבר עשה רדג'אבוב, שנקלע לדוחק זמן והיה כנראה עייף מאוד, טעות רצינית כששיחק 64.א4? ובכך קידם רגלי שני שלו לערוגה בהירה, בה יכול הרץ השחור לתקוף אותו. כלל אצבע ידוע בסיומים הוא זה של "שתי החולשות": חולשה אחת בלבד בעמדתו של הצד המתגונן בדרך-כלל מאפשרת להציל את המשחק, שתי חולשות בדרך-כלל מובילות להפסד. במסע 64.א4 יצר רדג'אבוב חולשה שנייה (של הרגלי א') בנוסף לזו שכבר הייתה לו (של הרגלי ג'). מדוע עשה טעות עמדתית בסיסית כזו? קשה לדעת.

ארנון הציע, באחת התגובות לפוסט הקודם, שרדג'אבוב חשש כי קרלסן יקדם את הרגלי א' שלו ל-א4 כדי לדחוק את הפרש הלבן מ-ב3, ואז יקדם את המלך שלו ל-ג5 ויתקוף את הרגלי על ג4 עם כלי נוסף. אם אכן כך הדבר, אין ספק שרדג'אבוב עשה טעות גדולה בשיקול הדעת, כיוון שבאופן מעשי לא נראה שתכנית כזו יכול לעבוד עבור השחור. נניח שהמשחק ממשיך 64.פ-ד2 א4 – כעת הלבן יכול להביא את המלך שלו לערוגה ב4, שאיננה עוד תחת איום של רגלי שחור. ואם ינסה השחור להכין זאת על-ידי קידום המלך שלו ל-ג5, הפרש הלבן יכול לחזור ולהתייצב ב-ב3, כדי להדוף אותו משם בהתראת שח.

מכל מקום, לאחר עוד כמה מסעים רדג'אבוב הפסיד את הרגלי א' שלו, אבל ניצחון השחור עדיין היה רחוק מאוד מלהיות ברור לאחר שהוחלפו שני הרגלים האחרים באגף המלכה. אחרי 15 מסעים נוספים המשחק הגיע לעמדה הבאה (המסע האחרון היה 79...פ-ה5 של השחור):

סביר להניח שהלבן היה יכול עוד להחזיק מעמד אם היה משחק 80.מ-ד4, אבל במקום זאת שיחק 80.פ-ג4? שאוביקטיבית הוא כנראה השגיאה המכריעה. המסע הזה תוקף את הפרש השחור ואת הרגלי השחור על א5, ויכול להיות שרדג'אבוב סבר כי בכך הוא כופה על קרלסן להחליף פרשים, דבר שהיה מקל מאוד על הגנת הלבן. אבל במקום זאת קרלסן שיחק בתגובה 80...פ-ד3+! 81.מ-ד4 (אם יכה הלבן את הפרש עם הרץ, השחור יקבל רגלי חופשי שני – בנוסף לזה שעל הטור א' – על ד3, דבר שיכריע את המשחק). כאן היה קרלסן יכול פשוט ללכוד את הרגלי שעל ו2, אבל הוא מצא מסע שהיה אפילו יעיל יותר – 81...פ-ג1! (תוקף את הרץ הלבן) 82.ר-ו1 ר-ב5 וכעת אם ילכוד הפרש את הרגלי על א5 (כפי שעשה רדג'אבוב) יפסיד הלבן כלי שלם – כלומר, את הרץ שעל ו1; ואם לא ילכוד אותו, יהיו כלי הלבן משותקים וגם כן יפסיד במהרה. רדג'אבוב נכנע במסע ה-89.
***********
מכיוון שקרמניק, באותו הזמן, לא הצליח לגבור על גלפנד שהפגין הגנה עיקשת, הניצחון של קרלסן איפשר לו להשוות את מספר הנקודות לזה של קרמניק ולמעשה לעקוף אותו בזכות שיטת שוברי-השוויון. עם תחילת הסיבוב האחרון (שבו שיחקו קרלסן בלבן נגד סוידלר וקרמניק בשחור נגד איוונצ'וק) היה ברור, איפוא, שתוצאה זהה לשני המתחרים פירושה ניצחון בטורניר לקרלסן (כלומר, שניצחון לקרלסן במשחק יבטיח לו את הזכייה ללא קשר למה שיעשה קרמניק), וכי כדי שקרמניק יזכה עליו להשיג תוצאה טובה יותר.

את מה שקרה בשני המשחקים נראה שצריך לנתח באופן פסיכולוגי יותר מאשר שחמטאי טהור. שני השחקנים השיגו מהפתיחה עמדות סבוכות שאיפשרו משחק ארוך ומורכב (קרמניק, כמי ששיחק בשחור, היה אמנם צריך לקחת סיכונים גדולים יותר לשם כך), ונראה שניסו לקחת בחשבון את ההתפתחויות במשחק השני כדי להחליט עד כמה כדאי להם להתאמץ ולזכות – או האם אפשר להסתפק בתיקו. קרמניק, לפחות, הודה בפה מלא במסיבת העיתונאים שאיבד ריכוז בשלב מסויים כיוון שלאור מה שקרה במשחק השני היה קשה לו מאוד להחליט אם לשחק על תיקו או על ניצחון (כשהמשמעות של "משחק על ניצחון" הייתה למעשה סיכויי הפסד גדולים, מאחר ועמדת השחור לא באמת הצדיקה זאת). בסופו של דבר ההצטברות של הלחץ, העייפות וחוסר-הוודאות הכריעה את קרלסן וקרמניק בערך באותו הזמן – באיזור המסע ה-30 שניהם איבדו לגמרי שליטה על המשחקים שלהם והפסידו במהירות.

לקרלסן קרה במשחק נגד סוידלר דבר נדיר מאוד אצלו – הוא נקלע לדוחק-זמן חריף, דבר שכאשר הוא מתרחש במשחקים של קרלסן מי שסובל ממנו הוא כמעט תמיד היריב (כפי ששני סיבובים קודם לכן הפסיד לאיוונצ'וק בצורה שבה לעתים קרובות שחקנים אחרים מפסידים נגדו). זה היה סימפטום ברור לכך שמשהו איננו כשורה. רב-האמן האנגלי דניאל קינג סיפר שדיבר במהלך המשחק עם המנהל האישי של קרלסן וזה היה מודאג מאוד ממצב העייפות שלו, כיוון ששם לב לכך שקרלסן החל לשתות מבקבוק הקולה שהביא עימו כבר בשעה הראשונה של המשחק, בעוד שלפני המשחק סיכמו ביניהם שיתחיל לשתות ממנו רק בשעה הרביעית, כדי לקבל אנרגייה.
***********
כמה מילות סיכום על התוצאה והמתחרים.

הניצחון של קרלסן איננו מהסוג הפישרי או הקספרוביאני, שדורס את המתחרים האחרים ומשאיר אותם הרחק מאחור. הוא היה צריך להילחם עליו בשיניים ובציפורניים, ובמיוחד בשלושת הסיבובים האחרונים – בהם הפסיד פעמיים (ועוד בלבן) – נראה פתאום מעט חבוט ומרוט ופגיע. אבל בין שני ההפסדים הללו גם ניצח משחק הירואי כשהיה עליו לחץ אדיר. ובכלל היה צריך להתמודד עם לחץ עצום של ציפיות, כיוון שלאור הישגיו בטורנירים "נורמליים" בשנים האחרונות נחשב לפיבוריט ברור והיה בעצם היחיד מבין המשתתפים שכל תוצאה מלבד מקום ראשון תחשב עבורו באופן חד-משמעי ככישלון. אז בעצם לא קרה כאן שום דבר מפתיע, אבל בכל זאת מדובר בהישג לא רע עבור בחור בן 22. כפי שציינתי בפוסט המבוא, מהירות גרף ההתפתחות של הקריירה שלו מזכירה בינתיים מאוד את זו של קספרוב.

הופעתם של קרלסן וקרמניק שיקפה היטב את סגנונות המשחק של שניהם, על נקודות החוזק – וגם, לעתים, החולשה – שלהם. קרמניק הוכיח שוב שהוא גדול התיאורטיקנים של הפתיחה בדור הזה. במסיבת העיתונאים לאחר המשחק בסיבוב הלפני האחרון, גלפנד אמר: "מדהים כמה רעיונות בפתיחה ולדימיר מייצר – כנראה יותר מאשר כולנו [כלומר, כל שחקני הצמרת האחרים] ביחד". זה היה אחרי שקרמניק הפתיע אותו כבר במסע החמישי עם רעיון שהוביל ליתרון משמעותי של הלבן (לא רק מסע בודד, אלא ממש רעיון למערך פתיחה שלם – מה שמכונה system). כמעט בכל משחק בטורניר קרמניק הציג רעיון מוצלח כלשהו בפתיחה, בין אם כדי להשוות בשחור או כדי לקבל יתרון בלבן, והיה באופן שיטתי זה שקיבל את העמדות הטובות ביותר בשלבים המוקדמים של המשחק. להוציא את הסיבוב האחרון, שבו היה חייב לשחק על ניצחון בשחור, קרמניק היה בצרות (פוטנציאליות) בדיוק למשך מסע אחד בכל הטורניר – כשעשה טעות טקטית במשחק הראשון שלו נגד גלפנד, בסיבוב השביעי (שגלפנד לא ניצל). וזו הייתה טעות נקודתית, לא תוצאה של נחיתות מתמשכת.

מצד שני, משהו בחוש המעשי של המשחק היה פחות חד או יעיל אצל קרמניק מאשר אצל קרלסן. אפשר לתאר זאת במונחי "ניצול מצבים": אם נשים בצד את המתנה שקיבל מגרישצ'וק בעמדה שווה לחלוטין, קרמניק השיג עדיפות ברורה בשישה משחקים והצליח לנצח רק שלושה מתוכם (את ה"החמצות" אפשר לספור במשחקים שלו בלבן נגד ארוניאן, קרלסן, וגלפנד). וגם באחד מהשלושה האלה, כפי שראינו, כמעט השמיט את היתרון והיה זקוק לשגיאה גסה של ארוניאן כדי לנצח לבסוף.

קרלסן, לעומת זאת, השיג יתרון בחמישה משחקים ומימש את הניצחון בכולם (וכפי שראינו, נגד רדג'אבוב היתרון הזה היה מיקרוסקופי למדי בתחילה). בכלל, נדיר מאוד בזמן האחרון לראות את קרלסן מסיים בתיקו מעמדה עדיפה, כיוון שכאשר הוא משיג עמדה כזו הוא כמעט תמיד מנצח. כאשר הוא מסיים בתיקו זה בדרך-כלל או מעמדה שווה לחלולטין ו"מתה" באופן מעשי, או מעמדה נחותה שבה הוא צריך להילחם על תיקו. ואם שוב נשים בצד את הסיבוב האחרון – שהתקיים בתנאים שהקשו מאוד לשחק שחמט נורמלי – קרלסן נקלע לעמדות נחותות באופן משמעותי ארבע פעמים במהלך הטורניר (כולל נגד קרמניק עצמו), והציל שלוש מתוכן. מה שממחיש עוד תכונה שלו – הוא נוטה להיות מגן מצויין וקר-רוח.

הטבלה הסופית מראה את סוידלר וארוניאן קרובים מאוד לקרלסן וקרמניק, אבל כשלוקחים בחשבון את רצף האירועים בטורניר יש בכך משהו שמרמה קצת, בעיקר לגבי סוידלר שזינק למעלה עם שני נצחונות רצופים בשני הסיבובים האחרונים, כשכבר היה לגמרי מחוץ לתחרות על המקום הראשון ומבחינה זו שיחק ללא לחץ. גם ארוניאן הצליח לשפר קצת את מצבו בטבלה בעקבות ניצחון שלא שינה הרבה בסיבוב האחרון על רדג'אבוב, לאחר שהפסיד שלושה מתוך ארבעה משחקים קריטיים בסיבובים 12-9.

יש משהו סמלי בכך שגלפנד וגרישצ'וק, שני הפינאליסטים של גמר המועמדים הקודם, חולקים את אותו מקום (לפחות מבחינת מספר נקודות) בחציה התחתון של הטבלה – הדבר ממחיש עד כמה היה פורמט הטורניר הנוכחי של המועמדים פחות נוח מבחינתם מאשר פורמט דו-הקרבות הקצרים של הסבב הקודם (או, לחילופין, עד כמה ניצלו ביעילות את הסיכויים שהפורמט הקודם העניק להם). מבין השניים הייתי בכל זאת מציין את הופעתו של גלפנד כמרשימה יותר, הן בשל מספר ואיכות הנצחונות שלו (עליהם כתבתי בפוסט הקודם) והן בשל ה"הצגה" שנתן בסיבוב העשירי נגד קרלסן, כשאילץ את הנורבגי להתעלות כדי לנצח והפך שותף למשחק שהיה אולי הטוב בתחרות.

במקום שלפני האחרון ניצב דוקטור ואסילי ומיסטר איוונצ'וק, הפקטור-X הגדול של התחרות. מעבר לעצם העניין או השעשוע שסיפקו התנודות המטורפות כמעט בדרגת האיכות והרצינות של משחקו מסיבוב לסיבוב, נדמה לי שכיוון וגרם בסופו של דבר נזק שווה לקרלסן ולקרמניק, בכך שלקח נקודה וחצי משניהם, התחושה היא שמימד הרנדומליות שהכניס לתוצאות הסופיות לא היה גדול באופן חריג.

אולי ישנו צדק פואטי מסויים בכך שבמקום האחרון ניצב השחקן היחיד שלמעשה לא העפיל לטורניר בזכות הישגיו, ומקומו נקנה בכסף. נזכיר – שלושה שחקנים (קרלסן, ארוניאן וקרמניק) העפילו בזכות מד-הכושר שלהם; עוד שלושה (סוידלר, גרישצ'וק ואיוונצ'וק) העפילו מארוע מסויים – גביע העולם של 2011; וגלפנד העפיל כ-runner-up של סבב אליפות העולם הקודם. רדג'אבוב היה בחירת הווילד-קארד של המארגנים כיוון ש-SOCAR, חברת הנפט הלאומית האזרית, היתה המממן הראשי של האירוע (למרות שגם היה המדורג מס' 4 בעולם, ולכן לא נראתה בחירתו כמוזרה או בעייתית במיוחד); כמובן שזו היתה בעצם המטרה של פיד"ה כשיצרה את הקטגוריה של "בחירת המארגנים" – למשוך ספונסרים שיוכלו להזמין את השחקן "שלהם". רדג'אבוב התחיל את הטורניר בצורה לא רעה, אבל לאחר שני משחקים מתסכלים מאוד – הפסד לארוניאן כתוצאה מטעות טפשית בסיבוב השישי והחמצת ניצחון ברור נגד קרלסן בסיבוב השביעי – נראה היה שקרס מבחינה מנטלית במחצית השנייה, בה הפסיד חמישה מתוך שבעה משחקים.
***********
ועוד דיאגרמה אחת לסיום:

זו העמדה הסבוכה והכאוטית שהתקבלה במשחק קרלסן-סוידלר לאחר מסעו ה-29 של השחור. בשלב זה כבר החל קרלסן לאבד את השליטה על המשחק – למרות שהמחשב מראה כי מבחינה אוביקטיבית מצבו של הלבן עדיין שפיר, יש צורך למצוא לשם כך כמה מסעים אנטי-אינטואיטיביים שכמעט ואין אפשרות אנושית לגלות אותם בדוחק-זמן כמו זה שקרלסן היה נתון בו. הרץ הלבן על ו6 מותקף, וכדי להגן עליו קרלסן שיחק את המסע הטבעי 30.ר-ח4, שהוביל אותו לצרות. פעם היה יכול לקחת לטובי המנתחים ימים, אפילו שבועות, כדי להחליט מהו באמת המסע הטוב ביותר ללבן; היום די בכמה שניות של ניתוח על-ידי מחשב, ואלפי קיביצרים ברשת מתחילים לזעוק שקרלסן טעה טעות איומה. במסיבת העיתונאים סוידלר חשב עדיין שלשחור יתרון ברור בעמדה זו. כשהגיע מעט לאחר מכן לעמדת השידור, לראיון עם המנחה לורנס טרנט, אמר לו: "נאמר לי עכשיו שבעמדה הזו המסע 30.ר-ח8 [המוזר מאוד למראה] הוא כנראה הטוב ביותר ושללבן יתרון. אני חושב שזה אומר לך כל מה שאתה צריך לדעת על מצבו הנוכחי של השחמט."