למה IPL?
הסיבה הראשונה היא היות המפעל הזה הgateway drug המושלם למי שלא מכיר קריקט ורוצה. כמו גביע העולם לאלה שמתעניינים בכדורגל או פלייאוף הNBA למתעניינים בכדורסל.
הפורמט קצר (כ3 שעות), התקפי, ומלא דרמות ועניין. האריזה נוצצת וקוסמת גם למי שלא מבין מה קורה, הכוכבים גדולים (ולפעמים מדי), השיווק אגרסיבי, הקהל לא שותק לרגע, המעודדות רוקדות יפה ובדרך כלל יודעות מתי לקפוץ והשדרים עושים חור בראש מרוב צעקות כאילו מדובר באיזה גמר גביע.
בטורניר החוגג את שנתו השישית 9 קבוצות, כשכל קבוצה מייצגת עיר מרכזית בהודו, ושואבת אליה את מיטב השחקנים מהאזור ומהעולם. הכסף הגדול מדבר כאן, כי שחקן שלא מגיע לIPL הוא כנראה פצוע. טובי החובטים, משלחי הכדור ושחקני השדה נמצאים פה (למרות שהחוקים מתירים רק 4 שחקנים זרים (לא הודים) בסגל המשחק, אוסטרלים, דרום אפריקנים, סרי לנקים תופסים עמדות מפתח בכל קבוצה. נציגי איי הודו המערבית גם הם פה, ואפילו שחקנים מאנגליה, בנגלדש, ואפילו הולנדי אחד (ראיין טן דושחטה המגניב).
וזה עוד בונוס אדיר, כי בשביל לראות את שאקיב אל חסן, הכוכב הבנגלדשי, יש שתי אופציות: או לראות משחק בהשתתפות בנגלדש (שזה מה שנקרא "לחובבי הז'אנר") או לראות אותובמדי האלופה היוצאת, הקולקטה נייט ריידרס בIPL. שלא לדבר על שחקנים אחרים שבכלל לא בסגל המדינה שלהם אבל מככבים פה. כי גם זה צריך לזכור, קריקט, אולי יותר מכל משחק אחר, הוא ענף שהצלחה בו תלויה הרבה בשילוב בין אופי השחקן לתנאי המגרש, לפורמט ולשחקנים האחרים בסגל, ויש הרבה כוכבי IPL שנעלמים בשאר השנה.
עוד דבר ששווה לשים אליו את הלב הוא השילוב בין הדורות ובין רמות השחקנים. כמו בכל מיני ליגות סעודיות או קטאריות בכדורגל, הרבה מהשמות שמופיעים בליגה הם שמות עבר, שחקנים שכבר תהילתם מאחריהם, שפרשו מכל סוגי הקריקט, אבל דופקים כרטיס מדי שנה. מהעבר השני חוקי המפעל מכריחים כל קבוצה לשתף שחקנים צעירים, ככה שתמיד יש סיכוי לאיזה שם חדש שיבליח (או מקסימום יפשל בצורה מופתית), ואם לא, אז תמיד יש איזה מות'יה מוראלית'ארן או אדם גילכריסט שינצלו את הפורמט הקצר כדי להראות ניצוצות של גאוניות.
אז אם הכול כל כך טוב,
מה הבעיה? ראשית, בהודו, ולא רק, אי אפשר להוציא את הפוליטיקה מהקריקט, ולצערי פוליטיקה בתת היבשת ההודית זה בעיקר אומר איומי טרור. הפעם האיומים מגיעים מהמיעוט הטאמילי ששוכן רובו ככולו במדינת טאמיל נאדו בדרום, ובמדינת סרי לנקה. עקב האיומים, החליטו מארגני האירוע, לא להוציא את המשחקים מצ'נאיי, בירת טאמיל נאדו, אלא, הפלא ופלא, לאסור על שחקנים מסרי לנקה להשתתף באותם משחקים. בהתחשב בכך שסרי לנקים ממלאים תפקידי מפתח בכל הקבוצות פרט לצ'נאיי, אפשר לטעון לאיפה ואיפה, מה עוד שבעלי הקבוצה הוא, תמיד צריך להזכיר, גם יושב הראש של ההתאחדות ההודית בקריקט.
בלי קשר, גם השנה לא ישתתפו שחקנים מפקיסטן, למרות שבניגוד לשנים קודמות אין איסור גורף על שיתופם. פשוט בעלי המועדונים לא רואים בפקיסטנים סחורה אטרקטיבית. בנוסף הייצוג האנגלי דל מאוד, מסיבות שרק חלקן מקצועיות.
עוד בעיה גדולה היא העובדה שבמהלך 6 שנות המפעל הספיקו להסגר כבר שלוש קבוצות בשל חוסר יכולת כלכלית לעמוד בתנאי המכרז והתשלומים לשחקנים. דבר שלא מפריע לגורמים בהודו להמשיך להתחרות על הזכות לקבל זיכיון על קבוצה, והשנה הצטרפו לסבב הסאנרייזרס מהידראבאד. הם חוברים לווריורס מפונה ששרדו מהעונה הקודמת. הרבה תלוי בהצלחה הכלכלית של המפעל שהוא די פורץ דרך בעולם הקריקט שמסורתית מנוהל על ידי מועדונים אזוריים, וכל הרעיון של מועדוני "פרנצ'ייז" זר לו ומוזר לו.
אז כאמור, השחקנים הטובים ביותר, העטיפה הטובה ביותר, הכסף הגדול ביותר, והאקשן שלא תמצאו בשום מקום אחר, ואולי גם הצורה שילבשו פני הקריקט בעוד עשור או שניים. הIPL עדיין ההצגה הטובה בעיר, תבלו.
