ברורה לי לגמרי מהות השביתה של הכדורסלנים הישראלים. גם הטיימינג (המעצבן עבור חובבי הכדורסל) מובן. בקיץ הרי, ה"שוט" של ניר אלון וארגון השחקנים לא יהיה אפקטיבי וכואב כמו עכשיו, פסע לפני הפלייאוף (שאמור להיות מסקרן במיוחד השנה). זה הזמן לתפוס את המנהלת בגרון.
אבל אם נניח לרגע בצד את הפנסיה והדרישה ל-3 שחקנים צעירים בכל קבוצה, נשארנו עם סלע המחלוקת העיקרי, שבסופו של דבר נע בין זר אחד יותר או פחות. חוק רוסי ו-4 זרים כפי שרוצים הישראלים, או חוק רוסי ו-5 זרים, כפי שמציעה המנהלת (שזה אגב, כבר טוב יותר עבור הישראלים מהמצב הנוכחי, בו ניתן לשחק עם חוק רוסי ו-6 זרים, כפי שעושות מכבי ת"א וגלבוע-גליל העונה)
אבל נדמה שהשובתים בוחרים להתעלם משתי נקודות חשובות:
1. איך שלא מסובבים את זה – אין מספיק ישראלים טובים בכדי למלא את המכסות הללו.
אנחנו לא ארה"ב, גם לא ספרד או איטליה. ההיצע כאן דל. השובתים רוצים רוב ישראלי בחמישיה – כלומר 3 ישראלים בכירים. תכפילו את זה ב-12 קבוצות ליגת העל, ותקבלו 36, פלוס עוד כמה על הספסל (הרי יהיו רק 4 זרים).
הרי חבר'ה ותיקים כמו מאיר טפירו, עידו קוז'יקרו, יניב גרין, משה מזרחי ודרור חג'ג' מכדררים עדיין בליגת העל כי אין להם תחליף. גם לא בלאומית. זה לא שמתחבאים שם עשרות כשרונות המתדפקים על דלתות ליגת העל ולא נמצא להם מקום כי יש זר על הבלטה שלהם.
2. הנקודה השנייה נוגעת לקבוצות המשתתפות במפעלים אירופיים. וזו לא רק מכבי ת"א. אם להפועל ירושלים למשל, יש שאיפות לשחזר אי פעם את ימיה הגדולים ביורוקאפ, או אם מכבי חיפה שואפת לארח את משחקי המפעל באולמה המשודרג בעונה הקרובה, ההצעה של הישראלים שמה להם מקלות בגלגלים.
עם פחות זרים, הרמה הכללית תרד. כדי לייצר קבוצה חזקה שתתחרה ברמות הגבוהות במפעלים האירופיים, צריך או יותר זרים או לרכז אצלך את הישראלים הכי טובים, משימה שעד היום היתה בעיקר נחלתה של מכבי ת"א. והפטנט של להחתים עוד זר או שניים שישחקו רק באירופה ויאלצו לנוח בליגה, בעייתי מכל כך הרבה סיבות.
עכשיו יקומו החכמים ויגידו – "אבל רגע, זה הרי עניין של ביצה ותרנגולת. תן לישראלים הזדמנות ובמה בליגת העל, ולאט לאט יהיו לך יותר ישראלים טובים". ואני טוען שזה פשוט לא נכון. כי ישראלי טוב יקבל את ההזדמנות ויפרח גם במתכונת הנוכחית (ניצן חנוכי, בן רייס, גל מקל, דגן יבזורי ואחרים). מי שפחות מוכשר, ישמש כמחליף על הספסל (אלכס צ'וברביץ', ליאור שגב ודומיהם) או יירד לחגוג בלאומית.
חוקים חדשים ואפליה מתקנת מאולצת, אינם תחליף למחסור בכישרון וליכולת בינונית. ואת זה מתקנים מהבסיס. מהגלאים הצעירים. מהילדים והנוער. עם מאמנים בכירים שיבחרו לטפח את הדורות החדשים, עם האקדמיה בוינגייט שמראה ניצוצות של הצלחה,עם אגודות כדורסל ששמות את תקציביהן ויהבן על הדור הבא. ואז, לכל פרח ולכל כישרון יהיה מקום בגינה הרחבה של כדורסל הבוגרים, בכל קונסטלציה ובכל חוק. גם אם משלמים עליו מס כפול.
***