מחשבות ועובדות על קופה אמריקה:
מדי שנתיים נערכת בינואר אליפות אפריקה, טורניר המעורר עניין רב באירופה אבל בעיקר בקרב המאמנים שנאלצים לנסות להסתדר בלי הכוכבים השחורים (ד"ש מיאיא טורה) ומתלוננים על כך בקביעות. הקופה אמריקה מעוררת דאגה דומה בקרב הצוות המקצועי אבל לכאורה מדובר בטורניר אטרקטיבי בהשתתפות כוכבי על שכל אוהד צעיר מכיר. למרות נתוני הפתיחה העניין בטורניר לא מתרומם, כי הלטינים מסרבים לשתף פעולה (מן הסתם בהוראת הספונסרים) ולוח המשחקים לא מתחשב באוהד הישראלי. אלה שבכל זאת נשארים ערים חוזים בלא מעט משחקים אלימים ומשעממים ורבים בירכו היום "ברוך שפטרנו".
*
אני מציע להתייחס לרמה בסלחנות, להבין שזה טורניר שמעניין בעיקר את הציבור ביבשת, וכולל מאבק על יוקרה מקומית. השחקנים המפורסמים כבר משחקים בקבוצות העשירות ואינם נזקקים לו כדי לפרוץ, והשחקנים האנונימיים לישראלי הממוצע עושים את המקסימום למען הנבחרת. כדאי לציין גם שמעשה כמו של מכסיקו (נבחרת שנייה) לא היה לגיטימי כלל באירופה, ואם מחפשים קוריוזים אפשר למצוא גם את הטורניר בקולומביה ב – 2001 שנערך בצל טרור מקומי, פרישה של ארגנטינה והזמנת הונדורס שהעפילה לחצי הגמר על חשבון ברזיל (סגל משני כמובן). הטורניר ההוא הסתיים בזכייה של המארחת עם סגל שלא יאמר דבר לקורא הישראלי פרט למאמן פרנצ'סקו מטוראנה. בכלל, ההיסטוריה המוכרת לנו של הכדורגל העולמי נכתבת מפרספקטיבה אירופאית (כולל מונדיאל כמובן) ולכן הצלחה או כישלון של מסי/ניימאר/חאמס ישפיעו על ההערכה כלפיהם בקרב הקהל המקומי אבל התוצאות לא אמורות להזיז לאוהדי ברצלונה וריאל. הנה כמה נתונים היסטוריים על המפעל שיחגוג בשנה הבאה מאה.
*הטורניר קיבל את שמו הנוכחי רק ב – 1975 עד אז נקרא אליפות דרום אמריקה. הפורמט הנוכחי (שתי מוזמנות, בתים ורבע גמר) החל ב – 1993. עד אז התנהל הטורניר בכמה וכמה שיטות.
*ההפסד הארגנטינאי הלילה מנע ממנה להיצמד לאורוגוואי בראש טבלת הזוכות. כרגע אורוגוואי עם חמש עשרה בזכות הזכייה ב – 2011 וארגנטינה עדיין עם ארבע עשרה זכיות. ברזיל עם שמונה.
* ארגנטינה הפכה לנבחרת הראשונה שמפסידה גמר קופה שנה אחרי גמר מונדיאל.
*שלוש הגדולות (אורוגוואי ארגנטינה וברזיל) זכו יחד בשלושים ושבעה מתוך 44ארבעים וארבעה תארים. בפירורים מתחלקות פרו ופרגוואי עם שתי זכיות כ"א קולומביה, צ'ילה ובוליביה זכו פעם אחת.
*שתי נבחרות מהיבשת לא זכו בגביע כלל: ונצואלה (היחידה שגם לא הופיעה במונדיאל) ואקוודור.
*אף נבחרת אורחת לא זכתה בתואר. מכסיקו הפסידה פעמיים בגמר ב – 1993 ו – 2001.
*מאמן אירופאי אחד הוביל את נבחרתו לזכייה בטורניר. זה היה האנגלי ג'ק גרינוול עם פרו ב-1939.
*שיאן הזכיות כמאמן הוא גיירמו סטאבילה הארגנטינאי עם שש, בשנות הארבעים והחמישים של המאה הקודמת. הוא מוכר כמלך שערי המונדיאל הראשון וכבש בגמר בהפסד לאורוגוואי, ומעולם לא זכה בטורניר כשחקן.
*בתואר מלך שערי הטורניר בכל הזמנים מחזיקים יחד זיזיניו הברזילאי (גביע ב – 1949) והארגנטינאי נורברטו מנדז (שלושה גביעים בשנות הארבעים). השחקן היחיד מהדור שלנו בצמרת הוא גבריאל בטיסטוטה, כוכב הזכיות של ארגנטינה ב – 1991 ו – 1993.
*רק שני מאמנים הובילו את הנבחרת לזכייה במונדיאל ובקופה. שניהם ברזילאים מאריו זגאלו ב – 1970 ו – 1997 וקרלוס אלברטו פריירה ב – 1994 ו – 2004
*השחקן היחיד שנבחר פעמיים למצטיין טורניר הוא אנצו פרנצ'סקולי ב 1983 ו – 1995.
*שחקנים גדולים שלא זכו מעולם בתואר: פלה, מראדונה, מסי, גארינצ'ה, ז'אירזיניו, מאריו קמפס, זיקו, סוקראטס
*הובילו את הנבחרות שלהם לגביע: סיבורי, פרנצ'סקולי, רומאריו בטיסטוטה, רונאלדו, ריבאלדו, רוביניו, סוארז