על העיוורון –ארז אלגזי

הדיון הפופולרי ביותר בעולם הטניס של הדור הנוכחי, הוא בשאלת ה Greatest of all times – GOAT.

אלפי מילים נשפכו על ההשוואה הבלתי נגמרת בין רוג'ר פדרר ורפאל נדאל, על איזה מדד חשוב יותר בקביעה מי גדול ממי, על איזו דומיננטיות על משטח כזה או אחר משמעותית יותר, איזה סגנון משחק שהשניים מציגים אטרקטיבי יותר, ולדיון הזה אין באמת סוף. על אף שהקונצנזוס כרגע הוא שפדרר הוא הטניסאי הגדול ביותר שאי פעם ידע המשחק, הדיון יימשך כנראה לנצח, אפילו אחרי שהנתונים הסופיים של השניים יירשמו בעוד 5-7 שנים.
אחד הדברים הכי בולטים בדיון הזה היום, הוא העיוורון לאחת מדמויות המפתח שעיצבו את המשחק בשנים האחרונות – נובאק דג'וקוביץ'.

*

אם בוחנים אובייקטיבית את הביצועים של השלושה בארבע השנים האחרונות, נולה (כינוי החיבה של דג'וקוביץ') הוא חד משמעית הטניסאי הטוב בעולם. התבוננות זריזה בשורת הסטטיסטיקה שלו מראה זאת מיד: הוא סיים שלוש מארבע העונות האחרונות כמדורג מס' 1 בעולם, זכה בשישה גרנד סלאמים (נחזור למספר הזה בהמשך), הגיע ל 18 חצאי גרנד סלאם מתוך ה 19 האחרונים, זכה שלוש פעמים רצופות בטורניר סוף השנה בלונדון, זכה ב 15 טורנירי מאסטרס (לשם השוואה, נדאל זכה בתשעה בשנים אלה, ופדרר בחמישה בלבד), ומחזיק במאזן חיובי במפגשי הראש בראש מול השניים בשנים אלה – 11-6 מול פדרר ו 12-7 מול נדאל.

*
ועדיין, למרות המספרים הכל כך מרשימים, ולמרות שהוא ללא עוררין אחד הטניסאים הגדולים בהיסטוריה – הוא עדיין נותר בצילם של פדרר ונדאל. למה? ובכן, התשובה לכך נעוצה באותם מספרים.
דג'וקוביץ' פרץ לקדמת הבמה מוקדם מאד בקריירה שלו. הוא זכה בגרנד סלאם הראשון שלו בגיל 20 באוסטרליה, הצעיר ביותר לעשות זאת אחרי רפאל נדאל, והימור שלי – גם האחרון שיזכה בגרנד סלאם בגיל 20 לפחות עד תום העשור הנוכחי. אך לאחר זכיה זו נולה נזקק ל 3 שנים תמימות בהן דשדש סביב המקום השלישי, על מנת לסדר לעצמו את הראש. וכשלבסוף פרץ, עם זכיה בגביע דייויס עבור סרביה בתום עונת 2010, הוא עשה זאת בעונה בלתי נשכחת בה זכה בעשרה תארים, בהם שלושה ג"ס.

*
שלוש השנים בהן דשדש מנעו ממנו, כנראה ללא אפשרות לתקן, את האפשרות להידבק לפדרר ונדאל במניין תארי הג"ס, המדד שאם נרצה או לא, הוא החשוב מכולם. אך גם היום, כשדג'וקוביץ' הוא ללא ספק הטניסאי הטוב בעולם, ולמרות שבארבע השנים האחרונות זכה בשישה ג"ס (אחד יותר מנדאל שזכה בחמישה), על הבמה הגדולה מכולן דג'וקוביץ' עדיין נוטה לפשל. רק כדי לסבר את האוזן – דג'וקוביץ' כבר הגיע ליותר חצאי גרנד סלאם מנדאל (25 לעומת 23). ההבדל הוא שנדאל המשיך ב 14 מאותם 23 חצאים כל הדרך אל התואר, ואילו נולה רק 7 מ 24 (ה 25 הוא הטורניר הנוכחי באוסטרליה). הוא מנצח את נדאל, פדרר ומארי כמעט בכל משחק הטוב מ-3, אך כשזה הופך לטוב מ-5 משהו פתאום משתבש, במיוחד נגד נדאל.

*
שעון החול של נולה בדרך להיכל התהילה של הגדולים ביותר בטניס הולך ואוזל. ההגמוניה של ה big four באה אל קיצה, והתותחים הצעירים נושפים בעורפם ללא הרף. כרגע ניצבת בפניו הזדמנות פז. הוא בכושר נפלא, הפייבוריט המובהק לזכות בפעם החמישית באוסטרליה, ויכול למנף זאת לעוד עונה בלתי נשכחת, תוך ניצול הזדקנותו של פדרר, אי יציבותם של נדאל ומארי וחוסר נסיונם של כל היתר. כדי לעשות זאת הוא יצטרך לא לפשל בשני המשחקים שעוד נותרו לו, מול ואורינקה בחצי ומארי בגמר.
קצת עצוב לכמת הכל למספרים, אך אם דג'וקוביץ' לא יסיים את הקריירה עם לפחות 10-12 תארי גרנד סלאם, הוא לנצח ייזכר כלא יותר מוילאנדר, אגאסי, לנדל, אדברג או מאמנו בקר. שמות גדולים כולם, אך אף אחד מהם לא מוזכר באותה נשימה עם פדרר, סאמפרס ונדאל. דג'וקוביץ' והטניס שלו שווים הרבה יותר מזה. It's now or never Nole.

ובהזדמנות זו אני רוצה לאחל המון הצלחה לאנדי מארי בגמר ביום ראשון. אחרי שלושה הפסדים בגמר במלבורן, ואחרי טורניר שהציג בו טניס פשוט נפלא, באמת שגם לו מגיע סוף סוף להניף  את הגביע ברוד לייבר ארנה.
***
הקורלציה בין כושר הריצה שלי ובין ביצועיו של נדאל על מגרשי הטניס ממשיכה להדהים אותי. כבר זמן רב אני מחכה שרפא יחזור למיטבו ויסחוף אותי אחריו, אבל כנראה שהפעם זה יצטרך לקרות בסדר הפוך. אז תהיה מוכן רפא. Exciting times ahead of us!