בס"ד
(צילומים: רינת ורדי)
"כמה זמן יש לכם ברגע שנשמעת אזעקה?" אנו שואלים את איתי, מאמן הכדורעף בשער הנגב, "10 שניות" הוא עונה לנו. אני מסתכלת סביב, בכל מאה מטרים מוצבת מיגונית, ממול, ישנו מגרש כדורגל גדול, שבו יש לפחות מיגונית אחת בכל צד, ילדים משחקים שם כדורגל עכשיו.
לאחר מכן אנחנו מקפיצים את איתי אל הישוב שלו, כפר עזה, אנחנו רואים את השלט "עזה", את הגדר, את האורות הרחוקים, כ"כ קרוב וכ"כ רחוק. בדרך חזרה, הדרך חשוכה, אני מדליקה את האורות הגבוהים וחושבת, כמה צריך אור במקום הזה.
וזה מה שמכבי תל אביב והפועל ירושלים בכדורעף ניסו לעשות השבוע, להכניס קצת אור במקום החשוך והשכוח אל הזה. ילדי שער הנגב מלווים את קבוצת מכבי תל אביב בכדורעף כבר מספר שנים, עד שעלה רעיון אצל אחד מאנשי מכבי תל אביב, "היי, אולי הפעם נבוא אליהם?", הרעיון התקבל בשמחה, גם אצל קבוצת הפועל ירושלים, וביום שלישי האחרון, נערך המשחק.
*
"הצבע הצהוב מחליף את הצבע האדום" נכתב בפלייר שפורסם בשער הנגב, בעמוד הפייסבוק של מכבי תל אביב ובאיגוד הכדורעף, משמעות המושג קיבלה משמעות מיוחדת פתאום לאור הקיץ האחרון.
איתי, דפנה, ונבות, אנשי שער הנגב, עשו הכול כדי למלא את האולם וליצור אווירה מיוחדת, מכבי תל אביב השקיעה גם מהצד שלה. על הפרקט במגרש הייתה בובה מיוחדת, לבושה צהוב-כחול, שעודדה את הקבוצה והקהל ועשתה שמח עוד לפני שהמשחק החל. בלונים צהובים גדולים, שהזכירו את ימים עברו בהיכל יד אליהו, חולקו לקהל שהיה מורכב מאוהדי כל הקבוצות, שבאו לראות אירוע ספורט ופשוט ליהנות.
לפני המשחק נערך טכס מיוחד, בו קיבלו זוהר בר נצר, מאמן מכבי תל אביב, ושרגא שמש, יו"ר הקבוצה, מגן הוקרה מאלון שוסטר, ראש המועצה. לאחר מכן, כשהקבוצות עלו למגרש, ניגשו ילדי שער הנגב וחילקו לשחקני שתי הקבוצות ורדים אדומים, לאחר מכן, שחקני מכבי תל אביב צירפו אליהם את הילדים לחיבוק המסורתי וקריאת "מכבי" שנשמעה בכל האולם והעלתה חיוך גדול על שפתי הילדים.
המשחק עצמו, התנהל כרגיל, מכבי תל אביב הובילה לאורך המערכה הראשונה, הפסידה בשנייה ונצחה את שתי האחרונות, מה שהוביל לתוצאה 3:1 במשחק כולו. בזמן המשחק ילדי שער הנגב הביאו את הכדורים לשחקנים, הגישו אחד לשני כדורים והנחיתו בפסקי הזמן, דיברו עם השחקנים שישבו על הספסל וקיבלו מהם כמה טיפים לעתיד, וגם ניקו את הפרקט מדי פעם.
בסופו של המשחק, השחקנים הצטלמו עם הילדים, דברו איתם ומסרו להם כדורים. ניתן היה לראות בעיניים הנוצצות שלהם את החוויה, עולים לעמדת השופט עם בלונים צהובים, קוראים קריאות עידוד, הולכים בגאווה עם מדים צהובים או אדומים, הולכים הביתה מחויכים.
בדרך חזרה הביתה, הדרך עוד חשוכה, אבל האורות נראים באופק, כמה מעט מן האור, דוחה הרבה מן החושך.