אבי צוק עונה לגיל שלי:
גיל שלי בטורו התייחס למצב של הפועל תל אביב כדורגל כשהוא מטיל את האשם על האוהדים, ליתר דיוק על ה"אידיאולוגים" שביניהם שהפאטיות שלהם לכאורה מכתיבה את התנהלות המועדון כיום. אני מתרשם שעמדה זו הולכת ותופסת לה אחיזה בתקשורת הספורט, גם בקרב מיעוט מבין אוהדי הפועל, ולכן ראוי להתייחס אליה ולהעמיד דברים על דיוקם.
אין חולק על כך שהנהלת הפועל מושפעת חלקית עקב תחושה שעליה לרצות את האוהדים האדוקים אידאולוגית. אך לא זו הסיבה שהפועל הגיעה למצבה הנוכחי. את האשם בכך ניתן לסכם בפשטות– אמינות, וליתר דיוק היעדרה. הנהלת הפועל בראשות רמון התחילה את תקופת הבעלות שלה לפני שנתיים במצב מושלם. חבורת רמון הצטיירה כחבורת מלאכים אשר הצילה את הפועל מטלפיו המרושעות של שאלתיאל דאויד (AKA אלי טביב), העבירה אחוזי בעלות לידי האוהדים, וקיבלה את הקבוצה במצב קשה מקצועית וכלכלית כשברור לכל שההתאוששות משוד הקופה וחירוב המועדון ע"י טביב תדרוש הנמכת תקציב וציפיות.
*
אך מאותה נקודה לא החמיצו הרמונים הזדמנות להחמיץ הזדמנות. את שנת החסד שניתנה להם בזבזו על ניסיון נואש לבנות מועמדת לאליפות ולבצע תיקונים בזבזניים תוך כדי ריצה, ושילמו על כך מחיר כבד כלכלית. בעונה הבאה במקום להצניע לכת ולהבין את טעותם, כמו שחקן פוקר נואש שמסרב להכיר בהפסדיו, המשיכו והימרו על כל הקופה, ושילמו על כך בגדול מיד עם תחילת העונה וההדחה מאירופה. על הדרך התנכרו לעמותת האוהדים (בסה"כ הגוף היציג של כמה אלפי אוהדים שרופים) ומרבית המשקיעים והדירו אותם מתהליך קבלת ההחלטות במועדון, הבטיחו לכסות את הגירעון ולא עמדו במילתם, והעלו מחירי מנויים כדי להביא שחקן ששוחרר במהלך העונה.
אל הקיץ האחרון הגענו כשמידת האמון של האוהדים ברמון וחג'ג' "האיש החזק במועדון" קרובה לאפס. תגובה הולמת לא איחרה להגיע – רן בן שמעון הוחלף במאמן-בובה, ולמנהל מקצועי מונה ליצן תקשורתי שעיקר הישגיו מתמצים בקרבה לאופירה אסייג, שצעדיו הראשונים היו לנסות למנות את אחיו לתפקיד במועדון, להביא חבר כשוער מחליף, לוותר על מחנה האימונים בחו"ל מטעמים מפוקפקים ולהפריח הצהרות חסרות כיסוי לכל עבר. לקינוח מחירי המנויים נשארו כמעט זהים לשנה שעברה בעוד התקציב מקוצץ בחצי, ושחקני עבר אהובים כמו סלים טועמה ויגאל אנטבי שוחררו דרך התקשורת.
*
הבעיה של הנהלת הפועל טמונה בכך שהיא פשוט לא יודעת לנהל קבוצת כדורגל. היא אף אינה מוכנה להודות בבעיה, ובמקום זאת מתנהלת ממשבר למשבר בחובבנות מוחלטת, וגרוע מכך שחקה על הדרך את אמינותה, המצרך היקר והקשה ביותר להשגה שבידה. הקלישאה שהקהל האדום הוא נאמן ותלוי הישגים פחות מאחרים אינה רק קלישאה. מן הסתם כמו בכל קהל גדול, גם אדומים רבים נוהים אחר הישגים, וסביר להניח שכל צמצום בתקציב היה גורר אחריו ירידה בכמות הקהל ואולי אפילו זעם מצד חלקים בקהל.
אך בצד האדום של בלומפילד יש גרעין גדול ונאמן שסוחף אחריו את מרבית הקהל גם בזמנים קשים. זו האידאולוגיה האמתית, וכדי לעמוד בדרישות הסף שלה לא דרוש הרבה. תקציב מקוצץ לא שובר את נאמני הפועל, כל עוד הם מאמינים כי אכן לא נותרה ברירה אחרת, וכל עוד הם רואים כי ההנהלה עושה כמיטב יכולתה על מנת להיחלץ מהמצב, ולהתוות דרך שתוביל לכך.
*
לא צריך ללכת רחוק כדי למצוא תימוכין לנ"ל. מספיק להביט למתרחש ביציעי הדר יוסף. בעוד הפועל כדורסל הינה מועדון גדול בשם, בפועל מדובר בקבוצה קטנה בעלת תקציב הממקם אותה בשיפולי מרכז הטבלה כבר מזה שנה שלישית. אך אף פיפס של מחאה, אף לא שביב של זעם נרשם ביציעים. כמות המנויים רק הולכת וגדלה, הקהל נחשב מהתומכים בליגה והיו"ר רמי כהן זוכה לאחוזי תמיכה גדולים מאלו של בשאר אסד. הסיבה לכך פשוטה– בעוד האמינות של הנהלת הכדורגל שואפת לאפס, זו של הנהלת הכדורסל חזקה יותר מבטון מזוין, ובצדק. היא זכתה בה ביושר, בשנים של התנהלות שפויה וקשובה, של שיתוף אוהדים בכל החלטה מהותית, של שקיפות וזמינות תמידית, ונכונות להודות בטעויות. נגטיב מוחלט של המתרחש במקבילה מהכדורגל.
כידוע על ראש הגנב בוער הכובע ובהתנהלות כדוגמת זו של הנהלת הפועל כדורסל אין צורך בגימיקים וכובעים שרופים סטייל דמארי וברקוביץ' כדי להגביר מכירת מנויים, ולא צריך להמר ברולטה הנקראת "העפלה לשלב הבתים בליגה האירופית" ולנסות ע"י כך לרצות את הקהל. כל עוד תמשיך לסרב הנהלת הפועל כדורגל להודות בחוסר היכולת שלה לנהל את המועדון, ותמשיך לנסות לחפות על כך בטלאי טלאים של חובבנות, כך היא תשוב ותיגרר לצעדים פופוליסטיים, שאין ביכולתם לחפות לאורך זמן על השבר שנוצר בינה לאוהדים.
נ.ב.
מי שרוצה בכך, יכול להמשיך גם את המקבילה שניסה גיל להעמיד בטורו, ולהרהר כמה סבל וכעס היו נמנעים בסכסוך בינינו לפלשתינאים לו שני הצדדים היו משקיעים יותר בבניית ומתן אמון, ופחות בהשמצת הצד השני, ובניית התנחלויות ומחסני טילים. אך זה כבר נושא הראוי לטור בפני עצמו.