האובר אנדרייטד –יוחאי שטנצלר

אז איטליה שוב בחוץ כבר אחרי השלב המוקדם, כבר מונדיאל שני ברציפות, אבל בין לבין היא הספיקה להגיע לגמר היורו בטורניר שבו באיחור ממש לא אופנתי קיבל אנדראה פירלו סוף כל סוף את הקרדיט שמגיע לו. אתמול היה המשחק האחרון שלו במדי האזורי, ואם ביחד איתו היא קרטעה בשנים האחרונות, מי יודע לאיזה תהומות הנבחרת הזאת עוד תגיע.

 תמיד בצד

איך שהוא אנדראה תמיד קצת נשאר בצל, למרות מסירות האמן שלו, הדיוק, החוכמה וכמובן הבעיטות החופשיות. כשמנסים להיזכר בכוכבים של מונדיאל 2006 שעזרו לאיטלקים לקחת את הטורניר, נזכרים בהגנה המדהימה של קנבארו, ובבופון, שלא ספג אפילו שער שדה אחד ב-7 משחקים מהיריבה אבל אף אחד לא דיבר על פירלו.

הנה הנתונים של השחקן הטוב ביותר במונדיאל 2006: שער אחד ו-5 בישולים. 5! זה המון, במיוחד בטורניר כל כך הגנתי עם מאזן שערים מהנמוכים בהיסטוריה. אין לי רישום היסטורי, אבל אני די בטוח שזה שיא כל הזמנים, לפחות ב-40 השנים האחרונות.

 הנה ההספק שלו: הוא כבש את השער הראשון של הנבחרת – בבעיטה נהדרת מחוץ לרחבה במשחק הפתיחה מול גאנה, ואח"כ בישל ליאקווינטה את השני וזכה בתואר איש המשחק. הוא הוסיף בישול אחד מול ארה"ב ועוד אחד מול צ'כיה. בדקה ה-118 בחצי הגמר מול גרמניה הוא נתן כדור גאוני לפאביו גרוסו ששבר את התיקו. את האליפות הנהדרת שלו הוא חתם עם בישול שער השיוויון של מטראצי בגמר וגם כבש את אחד מחמשת השערים של איטליה בפנדלים.

 גם בגמר וגם בחצי הגמר הוא זכה בתואר איש המשחק. סה"כ 3 פעמים איש המשחק! בטורניר אחד. אני בטוח שזה גם סוג של שיא. ועדיין, הוא סיים רק במקום  השלישי בתואר שחקן האליפות אחרי אותם קנבארו ובופון, בטורניר כל כך אנמי ומשעמם. איך? באמת שלא ברור. לפירלו פשוט אין מחליף, במיוחד לא בנבחרת. במונדיאל 2010 הכושל של איטליה הוא לא שיחק בשני המשחקים האחרונים, נכנס רק למחצית השנייה נגד סלובקיה ועזר להחזיר את האזורי למשחק עם בישול, אבל זה היה כבר מאוחר מדי

 הדרך לגדולה

אנדראה פירלו נולד בברשיה, בדיוק כמו האפרטיף האלכוהולי הנקרא גם כן פירלו (ותודה לוויקיפדיה) שמקורו גם בברשיה. שם גם הוא החל את הקריירה כשאת הופעת הבכורה שלו בסגל הבוגר (אז בליגה השנייה) הוא ערך בגיל 16. שנהיים לאחר מכן הוא כבר היה חלק מהקבוצה שעלתה לליגה הראשונה, וערך את הופעת הבכורה שלו בסרייה A מול אינטר במחזור הראשון של עונת 1997/8 מול אינטר. לצדו ערך טל בנין את הופעת הבכורה של שחקן ישראלי בליגה האיטלקית, ומנגד אינטר הציגה את השחקן הטוב בעולם – רונאלדו. אבל מי שגנב את ההצגה היה אלברו רקובה, שכבש צמד מרהיב ב-1-2, גם כן בהופעת בכורה. פירלו, שכמובן בישל את היתרון המפתיע לדריו הובנר האלמותי,  היה חלק מהשלישייה הצעירה והמבטיחה של ברשיה – אדאני, ונטולה ופירלו. שנה עברה והשניים האחרונים עברו למילאנו לשורות הנריאזורי.

 אלא שאינטר של אותם ימים הייתה הורסת כל דבר שעבר דרכה, וכמו רבים אחרים שהצליחו לאחר מכן, פירלו לא השתלב בשורות אינטר הלוזרית, למרות שברמה הבינלאומית כיכב כשהצעיד את איטליה הצעירה לזכייה באליפות אירופה בשנת 2000, כשהוא מסיים כשחקן המצטיין של הטורניר ומלך השערים . אחרי השאלות לרג'ינה וברשיה הוא חצה את הכביש ועבר למילאן ב-2001, שם סוף כל סוף מצא את מקומו. ב-2003 הוא היה שותף נכבד לזכייה של הרוסונרי בליגת האלופות, בעונתו הפורה ביותר (9 שערי ליגה לקשר מרכזי). הוא היה משמעותי גם באליפות האחרונה של מילאן ב-2004, והוסיף תואר שני בליגת האלופות ב-2007. ועדיין, איכשהוא השם שלו לא נאמר בין המצטיינים. כולם דיברו על קאקה, סידורף, שבצ'נקו, מאלדיני, אינזאגי. אף אחד לא מדבר על פירלו.

 סיבוב אחרון

בקיץ 2011 הגיע המעבר המתוקשר ליובנטוס כשיש לציין ששתי העונות האחרונות שלו במדי מילאן היו רעות ומלאות בפציעות. אבל מסתבר שפירלו התאים כמו כפפה ליד ליובנטוס והיה לו עוד הרבה למכור. לא הרבה שחקנים מגיעים למועדון בגיל 32 והופכים להיות חלק כל כך משמעותי ממועדון ולהירשם בספרי ההיסטוריה עם שלוש אליפויות רצופות, ולא בטוח שזה היה המצב אם הוא לא היה שם.

 ואתמול עד לדקה ה-82' ליבי נטה עם אורוגוואי, אני לא אוהב את איטליה, אף פעם לא אהבתי. קשה לי לאהוד נבחרת שיש לה כל כך הרבה שחקנים כישרוניים, כמו שהיה בשנות ה-90' לפחות, ועדיין משחקת הגנתי.

 אבל אז הגיע ההבדל הגדול בין כוכבי הנבחרות. כבר 4 שנים מדברים על המחויבות של סוארז, ואיך הוא קפץ על רימון חי כשהדף בידו את הכדור על קו השער מול גאנה, ואיך בכה מול אנגליה וכמה הוא מחויב לסמל ולדגל. ואז המטומטם הזה מנסה לנשוך כשהמדינה שלו צריכה אותו. מאותו רגע כבר לא רציתי שאורוגוואי תנצח, אבל יכול להיות שהנשיכה הוציאה את קייליני משיווי משקל כי דקה לאחר מכן גודין כבש (ואז דווקא כן שמחתי בשביל גודין). ועל רקע הנבזיות והטיפשות של הפרחח האורוגוואי בולטת האצילות והקלאס של פירלו.

 בסופו של דבר אני די אדיש לזהות העולה לשמינית מביניהן, אבל לפירלו היה מגיע לסיים את דרכו בנבחרת בצורה אחרת.