בובי בראון ויוגב אוחיון. צילום: אלן שיבר ספורט5
*
דייויד בלאט כבר יודע את זה. גם גיא גודס ודריק שארפ כבר יודעים. כנ"ל לגבי שמעון מזרחי והפדרמנים. העונה האירופית של מכבי ת"א גמורה באופן מעשי.
נכון, תיאורטית עוד יש אפשרות שמכבי תנצח ברוב שמונת המשחקים שנותרו לה, בעוד יתר משחקי הבית יסתדרו באופן מופלא כך שמכבי תסיים רביעית ותקדים ברגע האחרון יריבות עדיפות ממנה שייכשלו אחת אחרי השנייה ברגעי ההכרעה.
הסיכוי שזה יקרה שקול לאפשרות שקבוצתי האהודה, הפועל כפר סבא המרוטה, תיחלץ ממרתפי הליגה הלאומית ותנצח עד סוף העונה בדרך להעפלה לליגת העל. לא יקרה גם אם ממש נרצה.
זו אכן בשורה מרה עבור האוהדים הצהובים. חגיגת הטופ 16, שאמורה היתה להבטיח חורף חם ומחשמל בהיכל, הופכת אט אט לפלטת מטוגנים קרה ולא רלוונטית.
אז מה עושים? מסתכלים הלאה. אל האופק המבטיח – ומתחילים לתכנן בזהירות את העונה הבאה.
1. בראש ובראשונה, הכישלון האירופי של מכבי העונה נובע מנפילה בבחירת הזרים. נדמה שהקבוצה נבנתה יותר מדי לרוחב, עם יותר מדי שחקנים בינוניים, יותר מדי פשרות במחיר סביר (לוגאן, תומאס), על חשבון האופציה להנחית כמה כוכבים שיסחבו את העגלה בעליות.
הפתעות כבר לא נראה העונה, וגם האליפות תישאר כנראה בהיכל (כי אין באמת יריבה ראויה בליגה המקומית) וזה בדיוק הזמן להתחיל לגבש את הסגל לעונה הבאה, כאשר בראש ובראשונה – השינוי צריך להיות בקונספציה.
2. למכבי אין יותר מדי כסף. כוכבים גדולים נוחתים אצל מי שמשלם להם הרבה. גם קבוצות יורוקאפ כמו קאזאן או לוקומוטיב קובאן עקפו את מכבי בסיבוב, כששילמו משכורות גבוהות לשחקנים בהם היא חשקה, כמו אלכס מאריץ', צ'אק אידסון ועכשיו גם ריצ'ארד הנדריקס.לקראת סיום העונה החולפת, סוכניו של קית' לנגפורד ביקשו לממש את האופציה בחוזהו של הגארד המצוין, עם שדרוג לשכר של כ-1.1 מיליון דולר לעונה. מכבי היססה. זה נראה לה קצת יקר. לנגפורד הבין את הרמז וחתם במילאנו בשכר גבוה בהרבה.אחרי הנפילות של העונה עם שרמאדיני וקיינר מדלי, שעלו לא מעט כסף, מכבי היתה חותמת עכשיו על החוזה ההוא של לנגפורד. כנראה שגם על השדרוג להנדריקס. אבל כידוע, לפעמים מה שעולה בהתחלה בזול – עולה בסוף ביוקר.
3. אז מה צריך לקרות הפעם, בהכנות לעונה הקרובה? סגל מלוטש יותר, שלא נבנה לרוחב. 3-4 זרים איכותיים, שגם עולים בהתאם – וסביבם צוות שחקנים משלימים לצד הישראלים הבכירים.
בהנחה שבלאט ימשיך למרות החיכוכים עם ההנהלה (אם כי במכבי דבר אינו ודאי) – הצהובים זקוקים לשחקנים שמתאימים לשיטת המשחק שלו: שני גארדים אתלטיים שגם קולעים, שחקן יוצר בעמדה 3 וסנטר טוב (אה, ואחרי הקרדיט הענק שניתן ליוגב אוחיון העונה, ייתכן והוא עדיין לא שם, בטופ של היורוליג – כך שגם עלייה שלו מהספסל עשויה לבוא בחשבון).
4. אז הנה הסגל שהיינו מרכיבים – הצעת הבית:
פוינט גארד: בובי בראון, סיינה (28, 1.88). נכון, הוא בעונת שיא. והוא יעלה יותר בקיץ הזה. ובטח גם ינסה לבדוק שוב את אופציית ה-NBA. אבל בובי בראון, שכמעט וסגר במכבי פעמיים בעבר, הוא הרכז שיכול להוביל אותה בעונה הבאה. מהיר בטירוף, חודר נהדר, סקורר בחסד, מנהיג על המגרש והכי חשוב – ווינר ושחקן קלאץ' מדהים – מה שכל כך חסר למכבי של העונה. פדרמן את מזרחי צריכים לשבור בלטה ולהביא אותו, כמעט בכל מחיר.
תוכנית חלופית (אם בכל זאת לא הולך): ניהאד ג'דוביץ', אלבה ברלין (22, 1.96). עוד שחקן שמכבי פגשה העונה בשלב המוקדם – כישרון בוסני עם פוטנציאל ענק להפוך לאחד הגארדים הגדולים באירופה. יכול לשחק בשתי עמדות הגארד, זריז, חודר נהדר וקלעי במגמת עלייה. נדמה שהוא בשל לעשות את קפיצת המדרגה לצמרת היורוליג – שווה לקטוף אותו לפני שהוא נחטף ומחירו מזנק לשמיים.
סקנד גארד: קית' לנגפורד, מילאנו (29, 1.93). כן, לנגפורד. זו לא בושה להודות בטעויות, ומכבי טעתה כשנתנה לו ללכת. לנגפורד השתלב נהדר במכבי בעונה שעברה והתאים לה כמו כפפה. הוא המשיך את כושרו הטוב העונה במילאנו, רק שהקבוצה הצולעת של סרג'יו סקאריולו לא מסוגלת כנראה להצליח, ולא משנה כמה מיליונים זורקים שם. לנגפורד יוצר לעצמו ולאחרים, מושך המון תשומת לב מההגנה עם חדירה טובה וקליעה ויכול להשלים לצד בובי בראון קו אחורי משובח, כשיוגב אוחיון עולה כגיבוי ראשון מהספסל.
פורוורד (עמדה 3): עמרי כספי (25, 2.06): מותר לחלום! ולמה לא בעצם? כספי הולך מדחי אל דחי בליגה הטובה בעולם וכלל לא בטוח שיקבל הצעה מספיק טובה בקיץ, מקבוצת NBA אחרת. וגם אם כן – ייתכן ויעדיף לחזור הביתה ולככב ביורוליג מאשר להיות שחקן 11 או 12 בקבוצת NBA בינונית. כל עוד כספי לא מקבל הצעה כספית גבוהה במיוחד ב-NBA, מכבי תוכל להציע לו 1.5 מיליון דולר ולהחזיר אותו הביתה. זו יכולה להיות עסקה נהדרת עבור שני הצדדים, מכל כך הרבה בחינות. והוא אפילו לא תופס משבצת של זר.
אם לא הולך עם כספי – פורוורד חלופי (בעמדה 3, אבל יכול לשחק גם 2 או 4): כריסטיאן קנגור, סיינה (30, 2.01). כבר הזכרתי את קנגור בטור קודם, ולא סתם. אחת ההפתעות הנעימות העונה ביורוליג. האסטוני הנהדר של סיינה, שגם מירר את החיים לנבחרת שלנו בקיץ, הוא פשוט שחקן מצוין. ידית נהדרת (56% מהשלוש בשלב המוקדם) כוח, שכל ובעיקר יכולת לזהות את נקודות התורפה של ההגנה – ולהעניש. יכול להשלים נהדר את דווין סמית וליאור אליהו בעמדות 3-4.
סנטר: כמעט בלתי אפשרי למצוא סנטר משובח במחיר טוב. אחרי עונת הסתגלות בינונית, שון ג'יימס הולך ומתבשל כסנטר יורוליג לגיטימי בהחלט (והוא גם חתום לעונה נוספת בצהוב). דארקו פלאניניץ' אמנם בוסרי וכבד – אבל עשוי להיות פוטנציאל לא רע כמחליף, אם ישדרג את ההגנה שלו. אז דווקא כאן, מכבי לא חייבת שם מפוצץ, מה גם שסנטרים טובים באמת, מקבלים באירופה מעל 2 מיליון יורו לעונה. שזה גם קצת מעבר לפופיק של מכבי.
אם כך, מה היינו עושים כאן? מחפשים מתחת לאף ומחתימים את אלי הולמן מאילת (23, 2.08) או דרק קארקטר מבני הרצליה (25, 2.06) – שתי משאבות ריבאונד שיגיעו למכבי בגרושים, ועשויים להפוך לגניבה נהדרת כמו פרקינס או פארגו בזמנו, שהגיעו למכבי מהליגה המקומית. אופציה נוספת? אלכס טיוס הישראלי, שכבר כמעט סגר בקיץ ועושה עבודה לא רעה בקאנטו.
5. אז מה היה לנו?
בובי בראון וקית' לנגפורד כגארדים מובילים, עמרי כספי בפורוורד, יחד עם הישראלים הבכירים שממשיכים: ליאור אליהו, יוגב אוחיון ו…סילבן לנדסברג שצריך להמשיך על חשבון פניני המאכזב (בעיקר התנהגותית), שיכול לקבל שחרור לקבוצה אחרת.
מבין הזרים, משאירים עם הצעה סבירה גם את דווין סמית, יחד עם שון ג'יימס ופלאניניץ' החתומים. מהיתר, נפרדים בידידות. מצרפים גבוה נוסף – הולמן או קארקטר (או אולי טיוס)
וזהו. סה טו. אם נשאר עודף, אפשר להשאיר גם את מורן רוט כגיבוי. עיקר הכסף הולך לבראון, לנגפורד וכספי (וכמובן לאליהו, בחוזה הקיים שלו).
זה ירכיב קבוצה אתלטית, חדה, עם רוטציה ברורה יחסית, ובלי יותר מדי ממורמרים בקצה הספסל. שווה לנסות לשלב במשחקי הליגה גם את איתי שגב ועידן זלמנסון הצעירים ככוח עתודה בהמשך.
שמעון מזרחי כבר מרים טלפון לסוכן של כספי.
***