משולש ספרדי –דור בלוך

ניתוח SWOT הוא שיטה בניהול אסטרטגי לבחינת יכולת הארגון לייצר יתרון תחרותי בסביבה שבה הוא פועל. הוא מתבסס על ניתוח פנימי (חוזקות וחולשות) וניתוח חיצוני (הזדמנויות ואיומים). או ככה לפחות ויקיפדיה סיפר לי.
בעודנו סוגרים את שנת 2013, וחשוב מכך, את החצי הראשון (פלוס מינוס אל תהיו קטנוניים באמא שלכם), של עונת הכדורגל, ולקראת הכניסה לחלון ינואר שמאיים להיות כאוטי מתמיד, זה נראה כמו זמן טוב לנתח איזה קבוצות יכולות ליצור יתרון תחרותי לקראת הכניסה לחצי השני של העונה, ומה הן צריכות לעשות בשביל זה.

והיום, הליגה הספרדית, שנהנית העונה ממאבק משולש על האליפות הודות ליכולת המפתיעה של אתלטיקו מדריד, אבל האם המאבק המשולש הזה יימשך? מה הן נקודות החולשה של בארסה וריאל שממשיכות להראות מאוד קשות לשבירה? מה המהלכים המתבקשים של הקבוצות המתמודדות על התואר?

*

גילוי נאות: אני מת על ברצלונה הנוכחית, אני מזהה קו ישיר מהקבוצה של רייקרד ורונלדיניו, לקבוצה של גווארדיולה ומסי ועד היום, ואני פשוט מאוהב בה. אני מפציר בחבריי אוהדי הכדורגל לראות כל משחק של ברצלונה, שולי ככל שיהיה כי אני לא חושב שנראה משהו כזה שוב בעתיד הנראה לעין אחרי שהקבוצה הזאת תיגמר, והיא תיגמר. אני חושב שהיא הכי קרובה לשלמות אסתטית בלא ויתור על הישגים. אז אם משהו מהכתוב פה נראה למישהו מוטה, זאת הסיבה.

התשובות בפניכם:

ברצלונה:

חוזקות:

1) גיוון התקפי: הנה נתון יפה, ההתקפות של ברצלונה מתחלקות בין אגף ימין, שמאל ומרכז שווה בשווה. שליש, שליש שליש. היא הקבוצה היחידה בליגה שיכולה להגיד את זה. לריאל מדריד ואתלטיקו מדריד יש הטיה לאגפים (כמו מרבית הקבוצות הגדולות בעולם). זהו רק ביטוי אחד לעובדה שברצלונה העונה היא קבוצה מגוונת, שאתה אף פעם לא יודע באיזה אופן היא תנסה לתקוף אותך. הגיוון בא לידי ביטוי גם בכובשים, עם 4 כובשים מתוך 15 המצטיינים בליגה כולה, לעומת 3 של ריאל ו-2 של אתלטיקו. זה הופך את בארסה לקבוצה שמאוד קשה להגן נגדה.

2) יציבות הסגל: אינייסטה, צ'אבי, מסי, ואלדז, פויול, פיקה ודני אלבס הולכים ביחד כבר כל כך הרבה זמן שהתיאום במשחק של ברצלונה הוא לרוב עיוור. ברור שהשנים הנוכחיות הן האחרונות של הדור הזה. פויול מרבה להיפצע, צ'אבי בירידה, ואלדז עומד לעזוב וכן הלאה, אבל בינתיים היציבות בסגל של ברצלונה מעניק לה שקט יחסי בחדר ההלבשה ותיאום על המגרש שמסייע לה לעבור תקופות לא קלות.

3(הנעת כדור: זאת קלישאת הקלישאות של הכדורגל העולמי, אבל למרות העובדה שמרטינו מאפשר לשחקני ברצלונה לשחק באופן מגוון יותר, וממושמע פחות לשיטה המסורתית של הקבוצה, ברצלונה ממשיכה להוביל את טבלת מחזיקות הכדור בפער של 5% (66.6%) ובפער אף גדול יותר את טבלת הדיוק במסירות (89%). הנעת הכדור של בארסה ממשיכה להיות אחד הדברים האסתטיים ביותר בכדורגל העולמי, וגם כלי אפקטיבי להבקיע שערים ולנצח משחקים.

חולשות:

1) חוסר אגריסביות: 29 צהובים ספגה עד כה ברצלונה העונה, ו-0 אדומים. הציניקנים יגידו שזה בגלל שהשופטים הולכים עם הגדולות בספרד וזה יכול להיות נכון, והסבר אפשרי נוסף הוא אחוז החזקת הכדור שלא משאיר הרבה מקום לבצע עבירות. ועדיין העובדה שברצלונה היא הקבוצה שסופגת הכי מעט כרטיסים, והיא הקבוצה נגדה נשרקות הכי מעט עבירות למעט ריאל סוסידאד היא סימפטום של משחק שהוא לעיתים חסר באגרסיביות, ואם בספרד זה פוגע בה פחות, הרי שבליגת האלופות זה עלול להיות קטלני. התוצאה של המאפיין הזה הוא שברצלונה היא במקום ה-13 בלבד בכמות חטיפות הכדור. המשחק מול אתלטיקו יהיה מעניין במובן זה, מדובר בקבוצה שעושה הכי הרבה תאקלים בליגה, ובקבוצת הצמרת עם הכי הרבה עבירות בליגה. האם אתלטיקו תצליח להרתיע את ברצלונה באמצעות משחק פיזי? יהיה מעניין לראות.

2) חולשה במצבים נייחים: ברצלונה הבקיעה 0 שערים השנה במצבים נייחים, ולעומת זאת היא ממשיכה להיות מאוד פגיעה למצבים נייחים של היריבה. בעידן שבו בערך 30% מהשערים מובקעים ממצבים נייחים, העובדה שלברצלונה אין את הכלי הזה כשהיא נתקעת הוא בהחלט חולשה. זה גם מאפשר לקבוצות היריבות להיות אגרסיביות יותר מחוץ לרחבה בהיעדר חשש מבעיטות חופשיות מסוכנות.

3) גיל ושובע: זה הצד השני של מטבע התלכיד שהולך יחד זמן רב. אצל צ'אבי ופויול הגיל כבר בולט ממש. מדובר בקבוצה ובשחקנים שזכו בהכל ונותר לראות האם הם מסוגלים למצוא את המוטיבציה הנדרשת כדי לגבור על קבוצות רעבות ומוכשרות מהסוג של מנצ'סטר סיטי ובאיירן מינכן באלופות, ואתלטיקו מדריד בליגה.

הזדמנויות:

1) חזרתו של פויול: לחזרה של מנהיגים מפציעות ארוכות יכולה להיות השפעה מרוממת על קבוצה, לתת לה התלהבות ומוטיבציה בעונה ארוכה וקשה. תוסיפו לכך שלברצלונה יש בעיה במרכז ההגנה והיא בהחלט יכולה לחוות שיפור כתוצאה מהחזרה של פויול שאומנם לא יחזק את המהירות של החוליה האחורית של ברצלונה, אבל יכולת המיקום והניסיון שלו יכולים להיות משמעותיים בעונה שבה פיקה מראה סימני ירידה ביכולת. אגב כל זה לא סותר את העובדה שברצלונה צריכה בלם חדש, בדחיפות.

2) המשחק נגד סיטי: יכול להיות שדווקא המשחק נגד סיטי, וההתבטאויות המחממות של אנשי הסיטי הם בדיוק מה שברצלונה צריכה כדי להביא מעצמה את הכוחות לחזור להיות הקבוצה המפחידה של לפני התבוסה מול באיירן, ממש לא כדאי להחמיץ את צמד המשחקים האלה.

סיכונים:

1) פציעות בהגנה: לברצלונה אין עומק באף עמדה בהגנה והיא חווה את הבעיה הזאת על בשרה בשלבים שונים של כמעט כל עונה. לפיקה, פויול ומסצ'ראנו אין למעשה מחליף, כך גם לדני אלבס, ואדריאנו הוא פתרון ברירת מחדל לג'ורדי אלבה, כל פציעה בהגנה יכולה לפגוע קשות ביכולת של ברצלונה להתחרות.

2) ליאו מסי: זה סיכון כפול, מצד אחד ברצלונה מסתדרת בינתיים בלי מסי בליגה, והחזרה שלו עשויה לפגוע בתפוקה של שחקנים כמו פברגאס למשל. מצד שני ברור שהוא השחקן הטוב ביותר של ברצלונה ובלעדיו היא תתקשה להתחרות ברמות הגבוהות, וכאן נכנס הסיכון השני, שהוא פציעה חוזרת כפי שראינו בשלבים מוקדמים יותר בקריירה של מסי. כך או אחרת מדובר בסיכון גדול.

אתלטיקו מדריד:

חוזקות:

1) דייגו סימאונה: אחרי פפ גוורדיולה, וביילסה עצמו מגיע עוד אחד מהאסכולה של ביילסה שעושה חיל בליגה הספרדית, סימאונה מצא פתרון לעזיבה של פלקאו בדמות קוסטה אליו עוד נגיע בהמשך, בנה את אתלטיקו בצלמו, ניצח את הדרבי, והחזיר את אתלטיקו להיות מועמדת ריאלית לתואר.

2) הגנה: מדובר בפשטות בקבוצת ההגנה הטובה בספרד. הכי הרבה תיקולים, הכי מעט בעיטות נבעטות לעברה והיא סופגת כמובן הכי מעט. קורטוואה נותן עונה מצוינת בשער והוא עוד אחד מהשחקנים בפס הייצור המזהיר של הכדורגל הבלגי בשנים האחרונות. מירנדה וגודין הולכים ומתבססים כצמד הבלמים הטוב בליגה, ויחד עם חואנפרן ופיליפה הם משלימים קו הגנה מתואם ואיכותי.

3) דייגו קוסטה: 19 שערים ב-16 משחקים, הופכים את קוסטה ללהיט הרענן של הליגה הספרדית, לשחקן שנבחרות ברזיל וספרד נאבקו על שירותיו, ולמועמד בולט לעזוב את אתלטיקו לקבוצה עשירה יותר בעתיד הקרוב, אולי קרוב מאוד.

חולשות:

1) חוסר ניסיון במעמדים מכריעים: שנים רבות עברו מאז אתלטיקו נאבקה על תואר בליגה, ובקרב שחקניה למעט דויד וייה אף אחד לא חווה מאבק כזה. חוסר ניסיון שכזה יכול להשפיע על היכולת שלה קבוצה לשמור על אותו קצב לאורך זמן.

2) היעדר עומק: לאתלטיקו מדריד יש לא פחות מ-8 שחקנים ששיחקו מעל 1350 דקות עד כה בליגה. לריאל מדריד יש 2. לברצלונה 0. יציבות היא טובה, אבל היעדר העומק עלול להביא לפציעות בהמשך, ולחוסר יכולת לבצע שינויים כשהדברים יתקעו, והקבוצות ילמדו את הקבוצה.

3) חוסר משמעת: שישה מהכרטיסים הצהובים של אתלטיקו מדריד נבעו מפעולה לא ספורטיבית או צלילות, זה הכי הרבה בליגה, לברצלונה וריאל אגב יש אחת לכל אחת. בעוד כמות הכרטיסים לכשעצמה עשויה לרמז על אגריסיביות שהיא חשובה ונחוצה להצלחה בכדורגל, הרבה יותר קשה להגן על כרטיסים צהובים שנובעים מפעולות לא ספורטיביות שבמרבית המקרים פשוט עושות נזק לקבוצה בלי תועלת שקולה מהצד השני.

הזדמנויות:

1) רכישת קשר יצירתי: הדעה הרווחת היא שאתלטיקו צריכה קשר יצירתי נוסף, השמועות מדברות על למאלה מטוטנהאם, מאטה שלא מקבל קרדיט ממוריניו ועל אוסבלדו מאספניול. כל אחד מהשחקנים הללו יכול לגוון את משחק ההתקפה של אתלטיקו, במיוחד אם הסיכונים יתממשו.

2) ניצול מיקוד בליגה: אתלטיקו אומנם משחקת בליגת האלופות, אבל אף אחד לא מצפה ממנה ללכת עד הסוף, בניגוד לברצלונה ובמיוחד ריאל שעבורן זאת מטרה משמעותית, זה יכול לאפשר קבוצה לשמור על הפוקוס שלה, כשהיריבות צריכות לחלק את תשומת הלב בין שתי מסגרות.

סיכונים:

1) אובדן קוסטה וקוקה: מנצ'סטר יונייטד, ליברפול, ברצלונה, מילאן, צ'לסי, דורטמונד, ארסנל, כל אלה הן קבוצות שהוזכרו כמעוניינות באחד משני הכוכבים של אתלטיקו מדריד, אובדן של כל אחד מהם יהיה מכה קשה, מוראלית ומקצועית לשאיפות של אתלטיקו מדריד.

2) הסתכלות למטה: בסרטים המצוירים של פעם יש סצנה חוזרת שבה אחת הדמויות רצה ולא שמה לב שהיא מעל תהום, היא ממשיכה לרוץ עד שהיא מסתכלת למטה, ורק אז היא נופלת. בעבר ראינו לא מעט קבוצות שבשלב כלשהו הסתכלו למטה, הבינו כמה גבוה הן ניצבות, נבהלו ונפלו. זה עלול לקרות גם לאתלטיקו.

ריאל מדריד:

חוזקות:

1) יעילות: כשאני חושב על ריאל מדריד, זאת תמיד המילה הראשונה שעולה לי בראש, וזה מגובה בנתונים. ריאל היא הקבוצה שהבקיע הכי הרבה שערים העונה. היא הקבוצה שבעטה הכי הרבה פעמים לשער העונה. והיא עושה את זה למרות שהיא מחזיקה בכדור פחות מברצלונה ומדייקת במסירות פחות. היא מצליחה לעשות את זה כי היכולת שלה, שהיא למעשה היכולת של רונאלדו, ליצור מצבים במהירות היא מצוינת, ריאל לא צריכה 40 מסירות, מספיקות לה 3 כדי להעמיד שחקן מול שוער, והיא עושה את זה יותר פעמים מכל אחת אחרת בליגה, זה שם אותה במצב שבו אם היא תשפר את ההגנה היא תוכל להשתוות למוליכות.

2) רעב: ריאל בטירוף. היא בטירוף על הדסימה, היא בטירוף על לשבור את ההגמוניה של ברצלונה בליגה, היא בטירוף לנקום באתלטיקו על הדרבי האחרון ולהחזיר את השליטה בעיר. רונלדו בטירוף להוכיח שהוא טוב ממסי וריברי, ופפה וסרחיו ראמוס בגדול תמיד בטירוף. בייל חייב להוכיח שהוא שווה את הכסף, ובנזמה רוצה להוכיח שהוא שייך לרמות האלה. ריאל רעבה כקבוצה והיא מלאה בשחקנים שרוצים וצריכים להוכיח וזה תמיד מפתח להצלחה.

3) מצבים נייחים: ריאל מדריד הבקיעה העונה תשעה שערים ממצבים נייחים, לעומת שישה של אתלטיקו ו-0 של ברצלונה, זה כמובן יתרון גדול לקבוצה שרוב הקבוצות מתבנקרות מולה.

חולשות:

1) הגנה: קבוצות הליגה בעטו 184 בעיטות נגד ריאל מדריד, בעוד שוערם של אתלטיקו מדריד וברצלונה נאלצו להתמודד מול 130 בלבד. ריאל ספגה 21 שערים לעומת 12 של ברצלונה ו-11 של אתלטיקו מדריד. יכול להיות שזה ההיעדרויות של צ'אבי אלנסו, ואולי כי פפה לא מספיק טוב לרמות הגבוהות אבל ריאל חייבת לעשות משהו עם ההגנה שלה אם היא רוצה לסגור את הפער מהמוליכות.

2) תלות מוחלטת ברונאלדו: המספרים של הפורטוגלי הם בלתי נתפסים. רונלדו בעט העונה 122 בעיטות לשער היריבות. זה כפול מהמדורג שני קוסטה, שבתורו צמוד לשלישי בדירוג – ליאו מסי. רונאלדו בעט בערך 40% מהבעיטות של ריאל, לעומת קוסטה שבועט בערך 25% מהבעיטות של אתלטיקו ומסי שבועט 20% מהבעיטות של ברצלונה (אם כי צריך לקחת בחשבון את הפציעה). התלות הזאת באה לידי ביטוי כמובן גם בשערים, והמשמעות היא שפציעה או דעיכה בכושר של רונלדו יכולה להיות, וכנראה תהיה, סוף העונה של ריאל.

3) חוסר בחלוץ: נגד ריאל נשרקים הכי הרבה נבדלים בליגה, 1.2 יותר מאתלטיקו, 1.6 יותר מברצלונה. אם מחברים את הנתון הזה לתלות של הקבוצה ברונאלדו מתקבלת תחושה שלמרות שבנזמה כובש מדי פעם, החלוצים של ריאל לא תורמים מספיק לשטף משחק ההתקפה שלה, ולעיתים הם אף מזיקים לו. יכול להיות שלאנצ'לוטי כדאי לשקול הרכב שבו איסקו למשל משחק כ-9 מזויף עם בייל, רונלדו ודי מאריה מאחורי, אבל כל עוד הוא בוחר לשחק עם חלוץ חוד דומה שהוא צריך לשדרג את העמדה הזאת.

הזדמנויות:

1) הבאת חלוץ בינואר: מה שמוביל אותנו ישירות להזדמנות של ריאל והיא הבאת חלוץ בינואר. השמועות הרבות ביותר מדברות על פלקאו, יש עדיין צל של שמועות על סוארז למרות ההתפתחויות החיוביות באנפילד ואפילו שמו של אגווארו הוזכר. כל זה מבטיח שלא יהיה משעמם בינואר בברנבאו.

2) גארת' בייל: בייל תורם לא מעט כשהוא משחק, ודומה שההשתלבות המקצועית והחברתית שלו בקבוצה טובה, כשהוא יתאושש סופית מהפציעות שלו הוא יכול להיות אקס פקטור משמעותי בריצה של ריאל בשתי המסגרות, הוא חייב להיות, אחרת הוא יהפוך לפלופ היקר בהיסטוריה.

סיכונים:

1) לאבד את די מריה: יש לי פינה חמה לדי מריה. סיקרתי אותו כשהוא שיחק באולימפיאדה, וכתבתי אז על ההבטחה הגדולה שהוא מהווה. ריאל כבר עשתה טעות פעם אחת כשנפרדה מאוזיל, היא תעשה טעות גדולה אם תיפרד מדי מריה.

2) מיקוד בדיסיימה: איסקו אמר שלא מדובר באובססיה אבל הוא בערך היחיד. ריאל רוצה את ליגת האלופות העשירית, בשביל זה נשפכים הסכומים שנשפכים, והכישלונות שנה אחר שנה במפעל שהוא הסמל של הדומיננטיות של ריאל ביבשת רק מגבירים אותו. המיקוד הזה יכול לפגוע בסיכויים של הבלנקוס בליגה, במיוחד אם הפערים ישארו כפי שהם.