על גבול האור – על תרומתו של אריק איינשטיין לתרבות הספורט
מאת: חנן תומר
מעבר לפרידה מזמר ענק, יש כאן גם פרידה מהאדם היחיד שהצליח למסד בישראל תרבות ספורט חיה, שהצליח באמצעות שירים, סרטים ומערכונים לגדל על ברכיו דור שלם של חובבי ספורט שהגיעו לספורט מאהבה
כל כך הרבה מלל נשפך השבוע סביב לכתו מאיתנו של אריק איינשטיין. אנסה לצרף את עשר האגורות שלי לנושא, מהזווית הספורטיבית כמובן.
רבות דובר על תרומתו הבלתי מעורערת לתרבות הישראלית. אני חושב שניתן לייחס תרומה לא פחות חשובה לעולם הספורט שלנו. כשאני מביט ימינה ושמאלה, אני לא רואה אדם שתרם לתרבות הספורט הכימעט-לא-קיימת שלנו יותר ממנו. עולם הספורט איבד השבוע דמות אייקונית, שהביאה אתה לתרבות הספורט הקלוקלת שלנו אהדה אמתית לקבוצה, אהבה מכל הלב לספורט, סוג של ניחוח שאנו רואים רק בערוצים זרים ושאינו קיים במחוזותינו.
*
כשאנשים המתפרסמים בתחומים אחרים מגיעים לספורט, הם מביאים איתם הילה וצבע משלהם ומקרבים אותו באחת אל קהלים אחרים שלא מכירים אותו. ניתן להצביע על שלל מפורסמים כאלו מכל פינות העולם: ספייק לי בניקס, ג'ק ניקולסון בלייקרס, האחים גלאגר (להבדיל) במנצ'סטר סיטי, בילי קריסטל ביאנקיס ועוד רבים אחרים. בעזרתם הופכת הקבוצה ולעיתים כל הענף למזמינים יותר, בזכותם נפתח הענף לקהלים שלא הכירו אותו, בזכותם מגיעים מפרסמים ונותני חסות. למרות שמעולם לא נעשה מחקר בתחום הזה, אני יכול לשער כי בזכותם מתעלה גם הסיקור התקשורתי של הענף (או של הקבוצה) בכמה דרגות. וכך פועל לו מעגל קסמים משלו: המפורסמים מעצימים את הקבוצה ומושכים את התקשורת, שמצידה מביאה עוד סיפורים ויוצרת מיתוסים ואגדות, שמביאים דור צעיר וחדש של אוהדים.
*
איינשטיין הביא לעולם הספורט הרדוד והצעקני שלנו קלאסה אחרת. מעבר לתדמית שלו, שהשפיעה באופן ישיר על קבוצתו האהודה הפועל תל אביב, איינשטיין תרם לספורט גם בשיריו, שחלקם הפכו לקלאסיקות, ובמערכונים, שמיסדו כאן תרבות ספורט היסטורית בזעיר אנפין. מי מאוהדי הספורט בישראל לא מכיר את "לה מרמור", מי לא יודע איזה אוהדים הם "מסכנים", מי לא זוכר את החיקוי של טל ברודי ב"כבלים". ככה רבותיי, בדיוק ככה, מייצרים תרבות ספורט. ככה מייצרים אהבה לספורט בדור צעיר. על ברכי השירים והמערכונים כגון אלו מגדלים דורות צעירים, שמגיעים לספורט מאהבה ולא משנאה.
*
החשיבות של דמויות כגון איינשטיין, שבאות ממקום טוב, חסר אינטרסנטים ובלתי מתלהם, היא כפולה: לא רק שהוא תורם לתדמית טובה יותר לספורט, אלא גם מאלץ את התקשורת להתרומם אל מעבר לרדידות שהיא מנת חלקה (וחלקנו) היומיומית. איינשטיין ייצג את האוהד האמיתי של הספורט, את זה שכולנו היינו שמחים לסקר רק אותו, את האוהד שאנו רואים לרוב בתרבויות ספורט אחרות מעבר לים. אדם שבא מאהבה ושאפשר לדבר איתו נטו על ספורט, מבלי לעסוק ברכילויות בשקל, סוכנים בעלי אינטרס או שחקנים עילגים. אדם שמכניס את התקשורת לפרופורציות מתאימות.
*
האם יש לנו תרבות כזו כיום בישראל? מישהו יצר כאן קלאסיקה ספורטיבית שתיזכר לדורות בשנים האחרונות? האם אפשר להבחין בסלבריטאים נוספים שביכולתם למשוך לספורט שלנו קהלים? בעולם הציני והאינטרסנטי בו אנו חיים, קשה למצוא דמויות כאלו, ודאי לא כאלו שפוקדות את מגרשי הספורט מאהבה נטו ולא מאינטרס לעוד תמונה בעיתון. הם לא מגיעים ולא מביאים איתם משהו מההילה שלהם לענף שכה זקוק לשיפור תדמית. ואנו נותרים לא רק עם דמויות הזויות אלא גם עם תקשורת שנאלצת לרדת לרמה של הדמויות האלו, פשוט כי אין כאן שום דבר אחר לסקר. וכנראה גם לא יהיה בזמן הקרוב…