הדבר האמיתי –דור בלוך

המסקנה הראשונה שלי מפתיחת הליגה האנגלית, היא שברנדן רוג'רס הוא הדבר האמיתי, וליברפול תפעל נכון אם תשמור אותו לקדנציה ארוכה כפי שעשו ארסנל עם ארסן ונגר, או מנצ'סטר יונייטד עם אלכס פרגוסון.

לא שליברפול נראתה מדהים מול סטוק, החלשה להחריד, ולא שהיא תרוץ השנה לאליפות, היא עדיין לא בשלה לכך, אבל ליברפול בהחלט נראית מספיק טובה כדי לסיים במקום ה-4 העונה, לאור הבעיות של טוטנהאם עם בייל, והחולשה של ארסנל, וחשוב מכך, לראשונה מזה זמן רב דומה שהיא בכיוון הנכון, והקרדיט ניתן בעיקר לרוג'רס.

*

אחרי קריירת משחק שלא התרוממה לאור בעיה גנטית בברך, התחיל רוג'רס את קריירת האימון שלו בצ'לסי של מוריניו, כאשר הוזמן ע"י "המיוחד" (או "המאושר" אני כבר לא עוקב), לאמן באקדמיית הנוער של הכחולים. לאחר שנתיים, החל לאמן את קבוצת המילואים של הקבוצה, עד שקיבל הזדמנות ראשונה כמאמן ראשי בווטפורד.

אחרי תקופות שלא היו ממש מעוררות השראה בווטפורדורידינג, קיבל רוג'רס ב-2010 את התפקיד שישנה את מסלול חייו – מנג'ר סוונסי מהצ'מפיונשיפ. האפקט של רוג'רס היה מיידי, והוא הוביל את הקבוצה לליגה הבכירה, לראשונה מזה 30 שנה.

היכולת של הקבוצה תחת רוג'רס בליגה הבכירה הייתה אפילו מרשימה יותר, סוונסי שיחקה כדורגל מהנה, שונה מאוד ממה שאנו רגילים לראות מעולות חדשות, והקבוצה סיימה במקום ה-11, הרחק הרחק ממאבקי הירידה. לא רק זאת אלא שרוג'רס השאיר את הבסיס, שמיכאל לאודרופ מינף לעלייה הראשונה של סוונסי למפעל אירופאי מאז תחילת שנות ה-90.

הכישורים שהפגין בתפקידו כמנג'ר סוונסי, הוביל את ליברפול להחתים את המאמן הצפון אירי לחוזה של 3 שנים לאחר הכהונה הקטסטרופלית של קני דלגליש.

*

שווה להתעכב רגע על התקופה האחרונה של דלגליש בקבוצה. ליברפול שיחקה לרוב בסגנון של 4-4-2 (או 4-4-1-1 תלוי עד כמה מלפנים סוארז שיחק), עם אנדי קארול כחלוץ יחיד, סוארז מאחוריו, דאונינג וקאוט באגפים ושני קשרים באמצע מבין ג'רארד, הנדרסון, אדם ולייבה. השיטה הזאת עבדה לפרקים, במיוחד במשחקי גביע ובמשחקים גדולים, אליהם דלגליש ידע להתכונן היטב (הקבוצה עברה את הסיטי, יונייטד וצ'לסי בגביעים השונים וניצחה את ארסנל בליגה), אבל לאורך עונה שלמה הרכש הכושל של ליברפול בגד בה.

קארול התגלה כשחקן שלא מתאים לרמות הגבוהות, לקבוצה חסר גיבוי בקישור האחורי ללוקאס לייבה, מקסי לא קיבל מספיק הזדמנויות, ולקבוצה לא היה גיבוי לרביעייה האחורית האיכותית שלה. כך כאשר גלן ג'ונסון ולוקאס לייבה לא שיחקו בסוף חודש מרץ ותחילת אפריל, ליברפול הפסידה שלושה משחקים רצופים לק.פ.ר, וויגאן וניוקאסטל ובהמשך לווסט ברום, פולהאם וסוונסי שהובילו את הקבוצה לסיים במקום ה-8, ולסיום עבודתו של דלגליש כמנג'ר.

צריך להגיד כבר מההתחלה, שהעונה שעברה לא הייתה טובה בהרבה, ליברפול סיימה אומנם עם 9 נקודות יותר ומקום אחד גבוה יותר, אבל לא התקדמה בגביעים כפי שעשתה תחת דלגליש ונשארה מחוץ למפעלים האירופאים.

*

אז מה רוג'רס כן עשה? הוא נתן לליברפול תקווה לעתיד טוב יותר.

ראשית הוא שחרר שורה של שחקנים שהעיקו על תקציב המשכורות של הקבוצה, וגם אם מדובר בשחקנים טובים לא יכלו לקחת את ליברפול לרמה הבאה. כך שוחררו: צ'רלי אדם, אלברטו אקילני, אנדי קארול, דירק קאוט, מקסי רודריגז, סטיוארט דאונינג וקרייג בלאמי.

מנגד הוחתמו שחקנים שמתאימים לשיטה ולתפיסת העולם של המאמן החדש. דניאל סטארידג' הובא כדי לשחק כחלוץ רחבה, גם הוא פיזי ואתלטי אבל נייד יותר ובעל משחק מגוון יותר מאנדי קארול. קוטיניו ויאגו הוחתמו כדי להשלים את משחק ההתקפה של ליברפול מהאגפים, סימון מינולט הבלגי הוחתם כדי להחליף את פפה ריינה הוותיק ואולי חשוב מכל, קולו טורה הובא כדי לתת לקבוצה הצעירה חיזוק של ניסיון בחלק האחורי.

מבחינה טקטית, רוג'רס דוגל בשליטה בכדור כמשימה הראשונה במעלה. לצורך כך ליברפול של רוג'רס בדומה לברצלונה, משתמשת בלחץ בשטח המגרש של היריבה, מסירות קצרות ובמגנים שמצטרפים להתקפה, ויוצרים יתרון מספרי באגפים.

היה ניתן להתרשם במשחק נגד סטוק, איך ליברפול תוקפת עם 7 או 8 שחקנים כמעט בכל התקפה, ואיך הקבוצה מבססת את ההתקפות שלה על משחק האגפים שלה. לא פחות מרשים היה האופן שבו רוג'רס מארגן את משחק ההגנה שלו, כך שהתקפות עם 7 או 8 שחקנים לא מסתיימות עם מתפרצות מסוכנות בצד השני.

*

כדי לשחק את משחק המסירות הקצרות והלחץ שרוג'רס מעוניין בו, ליברפול החתימה את טורה שמסוגל לשחק הרבה יותר קדימה מאשר אגר או סקרטל שמשחקים קרוב יותר לרחבה שלהם, ומאפשר צמצום מרחקים הנדרש לאותו משחק מסירות קצרות. רוג'רס הוריד את ג'רארד לשחק יותר מאחור מאשר הוא רגיל כאשר הוא ולוקאס לייבה מנווטים את משחק ההתקפה של הקבוצה מאחור, לרוב לכיוון האגפים, ומונעים מתפרצות מהצד השני. כשמסתכלים על תכנית המשחק של רוג'רס גם ברור למה סטארידג' הנייד והטכני מתאים לו הרבה יותר מאשר קארול, ומדוע קוטיניו ויאגו עשויים לפרוח תחת המאמן הצפון אירי.

יש עוד הרבה שאלות סביב העונה של ליברפול ואין ספק שהיא עדיין לא בשלה לריצה על התואר מול הקבוצות של מנצ'סטר וצ'לסי. לקבוצה חסר גיבוי בדמות בלם נוסף וקשר אחורי לכל הפחות, כאשר פציעה של לוקאס עלולה להיות קטסטרופלית עבורה. חסר לה ניסיון ומחץ בחלק ההתקפי בהיעדרו של לואיס סוארז, דבר שבלט מאוד עם עשרות ניסיונות עקרים מול סטוק. הישארות של סוארז בליברפול וציוות שלו מאחורי סטארידג' בשיטה שנעה בין 4-2-3-1 ל-4-4-1-1, יכולה לתרום הרבה בהיבט הזה.

אבל לראשונה מזה זמן רב, ליברפול נראית כמו קבוצה שיודעת מה היא רוצה מעצמה, לראשונה מזה זמן רב אתה מסתכל על ההרכב של ליברפול, ואין שם שחקנים שאתה תוהה מה לעזזאל הם עושים שם.

*

אז אם האוהדים של ליברפול יזכרו שהם מתחרים נגד קבוצות עשירות יותר שרצות יחד תקופה ארוכה וזכו בתארים, בעוד האליפות האחרונה של ליברפול הייתה כשרוני רוזנטל עוד היה שחקן פעיל בשיאו, אם לקבוצה תהיה סבלנות לפרויקט של רוג'רס ולא רק לשנתיים או שלוש אלא לחמש או שש, אם תינתן לו יד חופשית בשוק העברות וזמן לתת לשחקנים הצעירים להתבגר ולצבור ניסיון, אז ליברפול שלו מסוגלת לחזור ולהתמודד על תואר האליפות, אם הוא יצליח לעשות את זה, הנס הבא שהוא יידרש לחולל יהיה להחזיר את נבחרת אנגליה להיות מועמדת לזכייה בתואר גדול, אבל זה כבר סיפור לפעם אחרת.