זהו, מסע הג'ירו ההיסטורי בא לסיומו אתמול ברחובותיה של רומא. מרוץ איטלקי בניחוח בריטי מובהק, עם נגיעה ישראלית מכוננת והולנדי אחד מתוסכל. אגע בכמה נקודות שתפסו אותי, ריגשו אותי, ולקחו את תשומת ליבי – אז סליחה מראש ממי שאשכח. ואשכח מן הסתם.
*
דווקא אתחיל עם ייטס שכמעט נשכח. למשך שניים וחצי שבועות סיימון ייטס ה'פחות מטפס' מהתאום אדם הראה עליונות מפתיעה. מפתיעה גם ברמת הקבוצה שלו לטעמי. המספר שלו לא היה של המוביל כפי שראיתם וזה בדר"כ מעיד, כמו גם שהמוביל אסטבן צ'אבז הוכיח יותר ממנו עד לתחילת הג'ירו.
דברתי בפוסט הקודם על החיזוק של מיצ'לטון סקוט בדמות הסופר דומיסטיק מיקלניאבה שניצח ביום הולדתו את הקטע האחרון בהרים. החבורה הזו עשתה כברת דרך יפה להתמודדות של קבוצה שיש לה מתמודד GC. עדיין, ההתפרקות של ייטס הייתה חזקה מדי כמו גם צ'אבז שהתפרק מוקדם יותר. מותר שיהיה יום רע זה קורה לכל רוכב גדול בכל גראנד טור וכשזה לא קורה גבות מורמות אל בודקי המבחנות, אבל צמד ההתפרקויות הללו שעלו לכל מתמודד ביותר מחצי שעה להתפרקות קצת מעלות תמיהות בנוגע להכנה ולהתנהלות הנכונה על פני שלושה שבועות של כל הצוות מסביב.
אבל את מה שעשה ייטס אין לקחת לו, שלושה ניצחונות אחד בסטייל, פעמיים מקום שני אחת על פסגת הזונקולאן בו ניצח פרום, ואחת מתוך מחווה יפה לחבר קבוצתו אסטבן צ'אבז בקטע השישי בטיפוס לאתנה. דומיננטיות מוחלטת שהוחלפה עם בריטי אחר. הטור הזה – למרות ששת הניצחונות בג'ירו 2013 (חמשה של קוואנדיש ואחד של דוסט) לעומת חמשה ניצחונות בריטיים בג'ירו הנוכחי – היה בשליטת בריטניה. מנצח בריטי לראשונה בהיסטוריה, 16 ימי לבישת הוורודה ע"י בריטים, הניצחונות בקטעי הרים, הכל! ג'ירו די בריטניה ממש.
*
היה זה מרהיב, מכונן, ספקטקולארי ועוד מילים שלא יוכלו לתאר את הרגע בו פרום הימר All In באמצע הטיפוס בקולה דלה פינסטרה ה'צימה קופי' של המהדורה לסולו על 80 קילומטרים. התכנון, הביצוע, ההעזה ומעל הכל הצד הכל-כך לא פרום שהכרנו בו. כריס פרום מאז ומעולם בא לטור דה פראנס או אפילו בוואלטה עם רכיבה טקטית מאוד בחסות פועלי העל שיש לו בסקיי כשהוא בונה על קטעי הנג"ש פלוס איזה פטיש בהרים. פרום הוא הממוחה בה"א הידיעה ברכיבה הגנתית. אם שאלנו מה חסר לרוכב גדול שזכה בכל הגראנדטורס ועוד ברצף, זה מה שהיה חסר – הופעה הרואית ובלתי נשכחת. זה הצריך תכנון מדוקדק של נקודות האוכל והשתייה עד כדי שאפילו הGM ברילסופרד חיכה למרגלות העלייה האחרונה וצפה רק בטלוויזיה איך פרום לוקח את החולצה הוורודה אליו.
*
לאקדמי יש סגל בינוני מינוס. ה WC שהיא קיבלה היה דרך הדלת האחורית ודי הוכיח שהיא עדיין לא ברמה. לא ייתכן שברגע שהמרוץ יצא מגבולותיה של ארצנו וכבר דגלים ישראלים לנופף לא היו בנמצא, אקדמי התגלתה במלוא הדרה. שזה מתחבאים בפולטון ומחכים שהמרוץ יסתיים. קצת בסוף הייתה הצגה של רובן פלאזה ו… זהו. חבל.
מנגד – גיא שגיב. אמנם לא הישראלי הראשון המסיים גראנד טור כשמשום מה ענף הרכיבה הנשית נמחק ע"י התקשורת אצלנו, אבל הגבר (גבר..) הישראלי הראשון המסיים גראנד טור. עדות לבחור קשוח, כוח רצון אדיר ויכולת לא רעה בכלל. הרבה כבוד!
פרום בוורודה
רחמים על דומולן. באמת. כשהייתי צעיר (יותר צעיר מהצעיר שאני עכשיו) התאמנתי באיזשהו חדר כושר יום יום. אחד מהמתאמנים, בחור נחמד האוהב MOTO GP ואגרוף הסתכל עלי מתאמן (בנץ' פרס) ואמר לי, "אתה יכול יותר". לא האמנתי לו כי גם במשקל הנוכחי גירדתי סטים. הוא התעקש, אמר שיעמוד מאחור ויעזור אם לא אצליח. הוספתי עוד כמה קילוגרמים טובים ו… דחסתי. לא פעם ולא פעמים משקל שלא האמנתי שאזיז אותו בכלל.
גראנד טור לוקחים בראש. הראש שגורם לך להאמין על אף שהרגליים לא מדברות עם המוח כבר, ראש שנכנס למתחרים מולך ומעודד אותם לא לתקוף למען לא יינזקו, ועוד דוגמאות על זה הדרך. מה שכריס פרום הבין ברגע הנשירה של ייטס זה שיש לו סיכוי, דומולן עוד לא הבין שהוא בוורודה, אם היה מבין – החור הראשוני לא היה הולך וגדל עד ל 3:22 דקות פער מפרום. ועדיין, דומולן בהחלט נתן לנו הצופים גראנד טור מעולה ורק הופעה היסטורית של רוכב היסטורי מנעו ממנו ניצחון שני ברצף.
*
אולי ניצחון עם כוכבית עם עננה כבדה על ביצועי הוואלטה, לא פשוט בכלל שהחומר שלקח מסייע או שמא רמת וינטולין גבוהה הורסת, כמו כן לא מדובר על שיפורי ביצועים כמו שלקחו מסוממים אחרים בענף אלא יותר על תרופה שתקדם אותך מהמינוס שגרמה האסטמה למצב הרגיל שלך, עדיין, איני צופה בספורט כשאני חושד במשהו – זה מאבד את כל האפקט בהנאה שלי, יכריעו בבית המשפט בדינו ונתמודד אז עם הנתונים, עד אז בחזקת נקי.
*
אין ספרינטרים בג'ירו. חבל שאני מצפה כל שנה מחדש אבל אין. קצת מתוק בשביל ויויאני שיובש בסקיי אבל עדיין משעמם. וסליחה מבנט שאיני מזכירו.
*
היום האחרון שהוחלט לא להתחרות היה ביזיון, בזיון של הרוכבים ובזיון של המערכת. תאונות קורות בכל מקום ומי שלא רוצה יש מקום לידי בטלוויזיה אך אם אתה רוכב, תרכב!
תם, אך לא נשלם…
*
נ.ב.
תודה עצומה ליאיר בן עמי. אדם נפלא, מאמן גדול, ועיתונאי בעל ידע רחב היקף בענף הזה. שעות של שיחות ודיונים, בפרטי ובבלוגו הנהדר החכימו אותי וחלק מהנקודות הנ"ל לובנו יחד אתו.