לו הייתי מהמר אם שרת התרבות רגב תצליח להזיז את המשחק נגד ארגנטינה ל"טדי" הייתי מהמר נגדה. מהמר ומפסיד, המשחק יהיה ב"טדי". על פי דיווחים בתקשורת ההתערבות שלה תעלה לנו, משלמי המסים, קצת פחות מ-3 מיליון ₪. אין לי בעיה עם זה. כספם של משלמי המסים נועד לשימוש על ידי הממשלה בהתאם למטרותיה הפוליטיות, בין אם אני מסכים איתן ובין אם לאו. במקרה הזה המטרה ראויה בעיני. לגיטימי ונכון מבחינה פוליטית לחפש דרכים לייצר מומנטום לחיזוק מעמדה של ירושלים כבירת ישראל לאחר העברת שגרירות ארה"ב.
השאלה היא האם העברת המשחק ל"טדי" משרתת את המטרה הזו. אני בכלל לא בטוח. כשנטע ברזילי צעקה "לשנה הבאה בירושלים" מיד אחרי הזכיה זה היה ביטוי אותנטי של אושר, לא הצהרה פוליטית. סמיכות הזמנים של נצחון הצעצוע למעבר השגרירות (ובקטע אחר, ליום הקרב על גבול הרצועה) גררה פוליטיזציה של הזכיה ושל זעקת השמחה. בקצה הרדיקלי כבר שמענו על קמפיינים להחרים את אירוויזיון 2019 אם ייערך בישראל או "רק" בירושלים.
ברור שיש כאלה שלא זקוקים לתירוצים או צירופי מקרים. הם יחרימו את ישראל בכל מקרה. העניין הוא שהקביעה כי האמירה "לשנה הבאה בירושלים" היא תמימה וא-פוליטית מאבדת מתקפותה כאשר הפוליטיקאים מתחילים לבחוש בקלחת. במלים אחרות, כל עוד מדובר בספורט או מוסיקה נטו קל לשכנע את האדם הסביר שאיננו נגוע בשנאת ישראל פתולוגית שהביקורת העויינת היא שילוב של פוליטיזציה ושטויות. כאשר היד הפוליטית הכבדה מתערבת, התמונה משתנה.
ההתנפלות של מירי רגב (שהנושא כלל איננו בתחום אחריותה) ואיוב קרא על הזכייה כמוצאי שלל רב היוותה פוליטיזציה של אירוע תרבותי (יש כאלה שיטענו "תת תרבותי") שלא תרמה כלום למעמדה של ירושלים. להפך, היא תרמה שלילית להפיכת מיקומו של אירוויזיון 2019 לדיון פוליטי. על הדרך היא צבעה בדיעבד את הצהלה הסופר-לגיטימית של ברזילי בצבעים פוליטיים ופגעה באותנטיות שלה.
יש הבדל בין האירוויזיון, אירוע המאורגן על ידי גופי שידור ציבוריים, ובין משחק כדורגל ידידותי שנולד וקודם כיזמה פרטית אבל בשני המקרים המעורבות הפוליטית מזיקה למטרתם של הפוליטיקאים. ברור שרגב וקרא יצברו כמה נקודות בקרב קהל התומכים שלהם אבל מעמדה של ירושלים לא יתחזק מפעולתם. לגיטימציה היא עסק חמקמק, לפעמים יותר מדי הוא פחות מדי.
וכדאי לשים לב: לפני ארבעים שנה, אחרי הזכייה של אבאניבי ולפני עשרים, אחרי דיווה, ירושלים אירחה את האירוויזיון בלי שום רעשי רקע. המיקום לא היווה issue. לא היה ערעור עליו מצד הקהיליה הבינ"ל ולא היה דחוף לפוליטיקאים שלנו להשתמש בו לצרכיהם.
כמו שהג'ירו הוכיח, ניתן לתת גב ממשלתי ליזמה פרטית לטובת ישראל וירושלים גם בלי לעשות את זה מהמקפצה ובלי לייצר אנטגוניזם.
לכן, מי שמעמדה של ירושלים כבירה יקר לו, כדאי שיתמקד במישור הפוליטי -פעילות להעברת שגרירויות נוספות, או הכלכלי – היענות לאתגרים הייחודיים של העיר ואוכלוסייתה. הפוליטיזציה הבוטה של ארועים תרבותיים פוגעת בעיר. זה משהו שמערכות ממשל וחברה אזרחית במדינות דמוקרטיות נוטות שלא לראות בעין יפה.