(בתמונה: ואלנטינו מאצולה שורך את נעליו של סאנדרו מאצולה)
*
אני לא אוהב את נבחרת ישראל. לא אוהב ובדרך כלל לא רוצה בהצלחתה. אם אני צופה במשחק של הנבחרת והיא כובשת שער אז אולי ייצא ממני איזה יש ואפשר אפילו לראות אותי מדרבן את השחקנים שבדרך כלל אני מחבב באופן אישי (אלא אם כן הם באים ממכבי תא או חיפה) אבל באופן גורף אני נגד הנבחרת. אין לזה קשר לפוליטיקה, אמנם אני לא ציוני אבל דווקא אפשר למצוא בנבחרת כמה מאפיינים פוליטים שאני יכול להתחבר אליהם. אני נגד הנבחרת כי הנבחרת לא מייצגת את המדינה ולא את התושבים, אני נגד הנבחרת כי היא מייצגת את ההתאחדות לכדורגל ואת מי שמנהל את הכדורגל הישראלי.
*
נבחרת ישראל מייצגת את אלו שהחליטו להשבית את הכדורגל בליגות הנמוכות כאילו שהוא שייך לאבא שלהם, את אלו שפחות משבוע לפני מחזור לא מוכנים להגיד לי את מועד המשחק של הקבוצה שאני אוהד כי חס וחלילה שאני אתארגן מראש. הם אלו שמנהלים ליגה לא שיוויונית, לא מעניינת ולא ידידותית לקהל שלה. הצלחה של הנבחרת היא הצלחה שלהם בראש ובראשונה, כי כשחושבים על עופר עיני/אבי לוזון/גברי לוי תובעים את הכרת ההצלחה שלהם אחרי ניצחון מקרי שאולי איכשהו הוביל את הנבחרת לטורניר חשוב, אז סך הכל זה די קל להיות נגדם.
*
העניין הוא שבדרך כלל אני אדיש לצד השני. כשהייתי צעיר ונלהב תיעבתי את האוסטרים אבל היום אני מקבל בברכה את הבלגים, הבוסנים, הוולשים, היוונים, הקפריסאים וכו'… אין לי עליהם כלום לטובה ולרעה, כשקרואטיה ניצחה פה 4-3 הייתי ביציע ברמת גן (התגלגל לידי כרטיס ליציע "מכובד") והסכמתי לגמרי עם קשטן שהקהל קיבל תמורה לכספו כי אני התלהבתי לראות את אדוארדו ואת דריו סרנה (וגם לא שילמתי על הכרטיס) אבל זה לא שבאמת היה לי אכפת. הלכתי למשחק עם חולצה כחולה, טי שרט של זולה בצ'לסי וככה נהניתי מכל העולמות, הטמעתי את עצמי בתוך אוהדי נבחרת ישראל אבל התרעתי מראש שהכדורגל בא קודם. מאז לא הייתי במשחק של הנבחרת.
*
ועכשיו זו לא איזו קרואטיה או בלגיה, זו איטליה שלי שמגיעה לאצטדיון חיפה ע"ש פדריקו פליני. איטליה שאני אוהד מגיל חמש, איטליה שליוויתי בכל המשחקים ב2006 (רק לחצי מול גרמניה לא היה סיכוי להשיג כרטיס), איטליה של באג'יו אהובי משכבר. הרבה פעמים אומרים (בעיקר אוהדי הפועל) לי שאני הייתי צריך להיות אוהד הפועל. כי אני שמאלני, כי אני לעומתי, כי אני נגד הזרם וכי בדיוק כמוהם אני מתת אל לאנושות אז איך יכול להיות שאני אוהד נתניה? וזה מצחיק אותי שחברי ההסתדרות חושבים שהם ילמדו אותי מה זה נגד הזרם. כי כשאתה בן 12 וכל הילדים בקייטנה חוגגים סמבה ברזילאית כשאתה מבכה את ההחמצה של בארזי ורובי אז ברור לחלוטין שהם טונה אדומה ואתה פאקינג סלמון.
*
להיות אוהד איטליה זה להגן על אויבי הכדורגל, המגעילים שעולים עם הבונקר, הכסחנים, הרמאים, הרשעים, אלה שבאים להרוס את החגיגה ויאללה שיעופו כבר בשמינית ויעזבו את הכדורגל במנוחה. ואני חוגג את השנאה הזו, אני אוהב אתזה כשהם יורדים לבונקר, אני חוגג הרחקות וסגירות אלכסוניות, אני אוהב שהם מכווצים את האמצע ומתאבדים על הכדורים, שהם מתסכלים את הולנד החביבה פה כל כך, שהם משחקים את הנבל בצורה כל כך אסתטית וחכמה ומעצבנים את כולם.
אז מחר זה משחק הנבחרת שהכי קל לי לבחור בו צד וברור שאני אצא מאוכזב, כי אם יש משהו שנבחרת ישראל יודעת לעשות זה לתסכל אותי…