כשהגה הברון פייר דה קוברטן את חידוש המשחקים האולימפיים הוא התכוון לכינוס ספורטיבי צנוע. 'לא הניצחון חשוב אלא ההשתתפות' אמר המחנך, שראה בספורט כלי מרכזי בהכשרתו של אדם. משחקי אתונה 1896 היו אכן אירוע צנוע ומינימליסטי. למעשה, עד שנות השלושים של המאה העשרים,היו המשחקים האולימפיים כינוס של ספורטאים חובבים, שנערכו על בסיס מתקנים קיימים בעיר המארחת, ללא השקעות גדולות וללא הפקת ענק.
במשחקים האולימפיים ניתן למצוא סיפורים אישיים מעוררי השראה, מצוינות ושיאים בצד אישיות מופתית וצנועה. היילה גברסילאסי ואליסון פליקס לדוגמה, שניים מרבים.אבל מהמוסד עצמו גזו התמימות והצניעות. מאז הרבע האחרון של המאה העשרים הפכה התנועה האולימפית לשם נרדף לשחיתות והמשחקים לשיא של ראוותנות ושימוש פזרני בכספי ציבור ובאשראי המכבידים על המארחת שנים לאחר מכן.
*
שבועון הטיים, במאמר מבריק הסוקר את ההתנפחות האסטרונומית של עלות המשחקים, מזכיר כי במאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים היה 'היריד העולמי' (THE WORLD FAIR) הזירה הגלובלית להפגנת עוצמה.שם הוצגו קטרים חדשים, טרקטורים משוכללים והמצאות (הטלפון של בל הוצג לראשונה לציבור הרחב בתערוכת 1876 בפילדלפיה).
בעולם בו היה התיעוש המהיר חזות הכול, אפשר היריד למארחות להתרברב ביכולותיהן. הן בנו אתרי תערוכות רחבי ידיים, במרכזם יצירות ארכיטקטוניות איקוניות, שמטרתן להרשים. ארמון הזכוכית בהייד פארק (לונדון, 1851), מגדל אייפל (פריז, 1889), הגלגל הענק (שיקגו, 1893) והגשר התלוי (שיקגו, 1933), הן כמה דוגמאות בולטות.
התערוכות העולמיות ממשיכות להתקיים תחת המותגים אקספו וביאנלה, אבל ללא הילה. בעולם בו כמעט כל יום נחשף ברשת חידוש טכנולוגי או מדעי, קשה לעורר התרגשות במסגרת תערוכה תקופתית. בתערוכות אין ולו קמצוץ מהדרמה שיש בתחרויות ספורט ומהגאווה הלאומית הכרוכה באירוח ובניצחון. את הירידים, כזירת קרב גלובלית, החליפו אירועי הספורט הבינלאומיים.
*
הטיים מציין את ברלין 1936 וטוקיו 1964 כשתי נקודות מפנה. בברלין, המשחקים הראשונים שהיו כרוכים בבינוי רחב היקף, הפגין הרייך השלישי את עוצמתו, במסגרת השיקום המנטלי מחרפת ורסאי. לקראת משחקי טוקיו שדרגו היפנים את העיר ובנו שורה של תשתיות מתקדמות,שהציגו לעולם את הנס הכלכלי של יפן לאחר מלחמת העולם השנייה.
מאז הפכו בולמוס בניית המתקנים ושדרוג התשתיות לסימן ההיכר של המשחקים. השידורים הישירים בטלוויזיה, שהחלו במשחקי רומא 1960, המביאים תמונות מרהיבות ממעוף הציפור של המקדשים החדשים שנבנו, תרמו גם כן לעניין.
משחקי מונטריאול 1976 מהווים נקודת ציון בעידן הבזבוז. העיר בנתה מבנים ארכיטקטוניים מרהיבים, תוך שימוש בלתי מחושב באשראי, אותו סיימה להחזיר רק לאחר 30 שנים.'קן הציפור' בבייג'ינג ומתקני אתונה 2004 על רקע פשיטת הרגל היוונית הם סמלים נוספים של עידן ההפרזה.
משחקי הקיץ היקרים ביותר שנערכו הם משחקי בייגינג 2008, שעלו כ – 40 מיליארד דולר. אירוע הספורט היקר ביותר אי פעם הם משחקי החורף בסוצ'י 2014, שעלו כמעט 50 מיליארד דולר. משחקי הגביע העולמי בקטאר 2022 יגמדו סכומים אלה.
*
ריו 2016 היא עסקה זולה הרבה יותר, אבל עדיין יקרה מאוד, במיוחד בנסיבות. משחקי הגביע העולמי 2014 עלו כ – 15 מיליארד דולר. עלות המשחקים האולימפיים נאמדת בכ– 10 מיליארד דולר. כל זה בזמן שהמדינה נאבקת במשבר כלכלי קשה ביותר, בהתכווצות של המשק שנתיים רצופות (3.7% ו 1.5% אחוז) ובאינפלציה של 11% בשנה שעברה.התוצאה היא התכווצות משמעותית של סל השירותים החברתיים בברזיל. לפני חודשיים הכריז מושל ריו על מצב חירום כלכלי וצמצום נוסף של תקציבי החינוך והרווחה.
בשנה האחרונה מתמודדת ברזיל גם עם התפרצויות של נגיף הזיקה, של קדחת הדנגי ושל שפעת החזירים.להפצת קדחת הדנגי ונגיף הזיקה קשור אותו המזיק, יתוש הקדחת הצהובה (AEDES AEGYPTI). קדחת הדנגי בעלייה בברזיל כבר עשור, התפרצות הזיקה בשיאה.עד סוף השנה צופים המדענים 16,000 מקרים של מומי לידה. למרות זאת, למאבק ביתוש הקדחת הצהובה הקציבה ממשלת ברזיל בשנה זו כחצי מיליארד דולר בלבד, 5% מתקציב המשחקים האולימפיים וסכום בלתי מספק על פי ארגון הבריאות העולמי.
סדרי עדיפויות. צדק חברתי. עוני, חינוך, רווחה, רפואה וחיי אדם מול הפקות ענק, ראווה וגנדור. נשיאת ברזיל הודחה לאחרונה, אבל השיטה נשארה.