זכייה במדליה אולימפית היא אירוע שיא בחייה של ספורטאית, שהשקיעה, הקריבה והתגברה על עייפות, פציעות, ואכזבות במשך שנים. אבל היא גם הישג לאומי. הרבה מדינות זוכות במדליות, אבל יש מדינות שזוכות באופן עקבי בהרבה מדליות.
קשה למצוא סיבה אחת שתסביר את ההצטיינות של מדינות במשחקים האולימפיים. יש גורמים שוניםשנראה שהם קשורים לכך, אבל אף אחד מהם לא נראה כתנאי הכרחי או מספיק.
יש קשר מסוים בין גודל האוכלוסייה להצטיינות במשחקים האולימפיים. בקרב אוכלוסייה גדולה סביר להניח שיימצאו יותר ספורטאים בעלי היכולת הנדרשת כדי להעפיל לפסגה. לשש המדורגות הראשונות בטבלת זוכות המדליות אוכלוסייה גדולה. ארה"ב, בה 324 מיליון תושבים, מובילה עם 2,400 מדליות. אחריה באות רוסיה (150 מיליון,1,528 מדליות, כולל גם את זכיות בריה"מ), גרמניה (80 מיליון, 1,305 מדליות), בריטניה (65 מיליון, 779 מדליות), צרפת (65 מיליון,671 מדליות) ואיטליה (60 מיליון, 556 מדליות). אבל אוכלוסייה גדולה היא לא ערובה להצטיינות ולא תנאי הכרחי לה. באינדונזיה ובניגריה 260 מיליון ו – 186 מיליון תושבים והן זכו רק ב – 27 ו– 23 מדליות, בהתאמה. בהודו 1.3 מיליון תושבים ולזכותה 26 מדליות בלבד. במקום השמיני והתשיעי בטבלת המדליות שוודיה (483) והונגריה (476), בשתיהן קצת יותר מ – 9 מיליון תושבים.
*
קיים גם קשר מסוים בין מצב כלכלי לבין הצטיינות במשחקים האולימפיים. יותר ממחצית המדינות מעשרים הראשונות בטבלת המדליות הן מדינות עשירות. התל"ג לנפש של ארה"ב הוא 55,805 דולר, עשירי בעולם (כל נתוני התל"ג לנפש ברשימה לקוחים מפרסומי קרן המטבע הבינלאומית אודות תל"ג לנפש במונחי כוח קניה). באוסטרליה, המדורגת שביעית בטבלת המדליות, התל"ג לנפש 47,100 דולר. גם לגרמניה, יפן, קנדה, הולנד ושוויץ, שברשימת העשרים, נתונים כלכליים גבוהים. אבל כסף אינו תנאי מספיק להצטיינות. סינגפור (4 מדליות), הונג קונג (3 מדליות), כווית (2 מדליות)וערב הסעודית(3 מדליות), הן מהעשירות במדינות העולם. לעומת זאת, יש מצטיינות בספורט האולימפי עם רמת תוצר בינונית. למשל בולגריה, עם תל"ג לנפש 19,000 דולר ו – 214 מדליות (מקום 18). גם קובה בינונית בתוצר (20,000 דולר) ומצטיינת במשחקים (208 מדליות). קניה היא דוגמה למדינה עניה (3,200 דולר תל"ג לנפש) שזכתה בכמות נכבדה של מדליות, 86 (25 מזהב).
*
קשר חזק יותר מצוי בין הצטיינות במשחקים לבין הציון במדד הפיתוח האנושי. המדד משקלל תוחלת חיים, רמת חינוך ותוצר לאומי ומחלק את המדינות לארבע קבוצות – גבוה מאוד, גבוה, בינוניונמוך. ניתן להניח שמדינות בעלות מערכת בריאות טובה, מערכת חינוך טובה ויכולות כלכליות משקיעות בספורט וקוצרות הישגים. אכן, מרבית המדינות המדורגות בצמרת טבלת המדליות שייכות לקבוצת הדרג העליון במדד. ארה"ב, המצליחה ביותר, מדורגת שישית במדד, עם ציון של 0.915. גרמניה, הממלכה המאוחדת, צרפת, איטליה, אוסטרליה, שוודיה, יפן, פינלנד, קנדה, הולנד, דרום קוריאה ושוויץ, כולן בצמרת שתי הטבלאות. היוצאות מן הכלל, המדורגות גבוה בטבלת המדליות ואינן כלולות בדרג העליון של מדד הפיתוח, הן סין (420 מדליות וציון של 0.727 במדד, 90 בעולם), רוסיה (שניה בטבלת המדליות ורק 0.798 במדד, 50 בעולם), וכן רומניה, בולגריה וקובה (כולן ממוקמות גם כן בדרג הפיתוח השני בלבד). שום מדינה מהדרג השלישי במדד הפיתוח אינה מדינה ממש מצליחה במשחקים האולימפיים.
בישראל 8.2 מיליון תושבים, תל"ג לנפש 33,100 דולר (33 בעולם) וציון 0.888 במדד הפיתוח (18 בעולם). בהתחשב בנתונים אלה יבול המדליות של ישראל מאכזב,7 בסך הכול. ממשחקי לונדון 2012 חזרה המשלחת ללא מדליות כלל. גודל האוכלוסייה אינו הסבר מספיק לכך. בבלגיה 10 מיליון תושבים ויש לה 142 מדליות. בפינלנד 5.5 מיליון תושבים ויש לה 302 מדליות.
*
קיימים אם כך, בהכרח, גורמים נוספים להצלחה של מדינה בספורט מלבד גודל, מצב כלכלי ורמת הפיתוח האנושי. מרבים לדבר על תרבות ספורט כגורם מכריע. מדובר בגורם בלתי מדיד ולכן קשה להגדרה. בכל זאת מקובל לומר שתרבות ספורט מתבטאת בהשתתפות רחבה בספורט עממי, באהדה לספורט בציבור, בנוכחות רחבה באירועים ספורטיביים, בביקוש לשידורים של אירועי ספורט, באפשרות לצעירים להתנסות בסוגי ספורט רבים, בקיומם של מתקנים משופרים ובאירוח אירועי ספורט בינלאומיים.
מבט אל טבלת המדליות מזהה שתי קבוצות החשודות בקיומה של תרבות ספורט. מדינות סקנדינביה מעוטות אוכלוסין, עשירות מאוד, סובלות מתנאי מזג אויר קשים ובעלות הצלחה אדירה במשחקים.כולן בצמרת הטבלה. לשוודיה 483 מדליות, לפינלנד 302 מדליות, לדנמרק 180 מדליות ולנורבגיה 148 מדליות (23 בעולם). למדינות מזרח אירופה עבר קומוניסטי, בחלקן חוסר יציבות פוליטית, נתונים כלכליים בינוניים והישגים ספורטיביים פנטסטיים. להונגריה 476 מדליות, לרומניה 300 מדליות, לפולין 278 מדליות, לבולגריה 214 מדליות ולרפובליקה הצ'כית 184 מדליות (21 בעולם).אין כמעט דבר במשותף לשתי הקבוצות האלה, זולת אולי קיומהשל תרבות ספורט.
*
אם זה אכן גורם בעל משקל יש סיבות לאופטימיות.הרבה יותר ישראלים עוסקים בספורט מבעבר, הפארקים מלאים ברצים ורוכבים, תחרויות רבות מתקיימות כמעט מדי כל סופשבוע. הארץ משובצת במועדוני כושר, במועדוני ספורט ובמתקני ספורט ציבוריים רבים. הישראלים אוהבים ספורט והוא נוכח מאוד בהוויה הישראלית ובתקשורת. ערוצי הספורט מביאים את מיטב (ולא רק) האירועים העולמיים בשידור ישיר. מתקנים חדשים ונהדרים נחנכים מדי שנה ולאחרונה אנו מארחים אירועי ספורט חשובים (אליפות אירופה בכדורגלעד גיל 21 בשנת 2013 ואליפות אירופה בשחייה בבריכות קצרות בשנת 2015, בין היתר). ישראל הנה גם אחת מארבע המארחות של שלב הבתים של אליפות אירופה בכדורסל לשנת 2017. אפשר וכדאי ללמוד מהניסיון של אוסטרליה ודנמרק, שתי מדינות שהרגישו נסיגה גדולה בהישגים והקימו תכניות לאומיות לקידום הספורט ההישגי. הסיפור של מכון הספורט של אוסטרליה, שהוקם לאחר הכישלון במשחקי מונטריאול 1976, ראוי לרשימה נפרדת.
*
ולסיום מבט אל השכונה שלנו, ראשית המדינות הגובלות. בלבנון התל"ג לנפש הוא 18,100 דולר, במצריים 11,850 דולר ובירדן 12,123 דולר. לבנון וירדן מצויות בתחתית קבוצת הדירוג השנייה במדד הפיתוח (68 ו – 80 בעולם) ומצריים בקבוצת הדירוג השלישית (108 בעולם). ירדן מעולם לא זכתה במדליה, ללבנון 4 מדליות ולמצריים יבול מכובד יחסית של 26 מדליות (7 מזהב). לכמה מדינות אחרות בסביבה הישגים לא רעים, יחסית, במשחקים האולימפיים. למרוקו 22 מדליות (6 מזהב), לאלג'יריה 15 מדליות (5 מזהב) ואילו לאיראן 60 מדליות, (15 מזהב). איראן ממשיכה להצליח גם לאחר מהפכת 1979. במשחקי אתונה 2004 זכתה ב – 6 מדליות (2 מזהב) ובמשחקי לונדון 2012 ב – 12 מדליות,(4 מזהב). באיראן 80 מיליון תושבים, התל"ג לנפש הוא17,000 דולר, ובטבלת מדד הפיתוח היא במקום ה– 69. מעורר מחשבה. ייתכן שקיימת באיראן תרבות ספורט שלא נחשפנו אליה. ייתכן שאיראן, כחברה וקהילה אנושית, שונה ולו במעט מהתדמית הרווחת שלה בישראל.