אוהד הצלחות –רן עצמון

 WISH LIST ספורטיבי (ריאלי) לשנת 2015:

גולדן סטייט ווריורס לוקחים את אליפות האן בי איי

טוטנהאם מסיימת במקום רביעי בפרמייר ליג

הפועל ירושלים לוקחת אליפות בכדורסל

ברצלונה לוקחת את הצ'מפיונס ליג

א.ס. רומא לוקחת את אליפות הסרייה א'

ולנטינו רוסי לוקח את אליפות המוטו ג'יפי

הפורטי ניינרס חוזרים לפלייאוף

דורטמונד נשארת בבונדסליגה

קריית שמונה לוקחים אליפות

נבחרת גאנה מתרסקת לרסיסים באליפות אפריקה

מכבי ת"א בכדורסל מושפלת בשלב ההצלבה

ועל כל הטוב הזה אני מוותר בשביל דבר אחד – טבעת רביעית לטום בריידי בסופרבול הקרוב!

זה הפוסט שהעליתי לפייסבוק בראשון לינואר 2015. ניסיתי להיות ריאלי, ניסיתי לשדר אופטימיות, בתוככי ליבי חשבתי שאולי נסחפתי קצת ובסופו של דבר יצאה לי שנה ספורטיבית מדהימה.

***

נתחיל בגולדן סטייט. כאוהד למוד אכזבות, לא ציפיתי ליותר מאשר כדורסל שובה עין ואולי סיבוב שני בפלייאוף. ככה זה עם גולדן סטייט בשנים הטובות. כדורסל מרהיב, פה ושם קטילת ענקים בפלייאוף אבל זהו זה. אם  RUN TMC לא הביאו אליפות, מה הסיכוי של קארי ושות' לעשות זאת? ועוד בעונה שרשום עליה ריפיט של סן אנטוניו?

אבל ממשחק למשחק התחלתי להאמין. סטף קארי כבש אותי לחלוטין והלילות הפכו ללבנים בגללו ובגלל שאר הלוחמים. לקראת סוף העונה זה התחיל להיראות ריאלי ואז צצו כל הטראומות הישנות. הסוויפ על ניו אורלינס היה צפוי. הניצחון על הגריזליס כבר הראה הרבה אופי והאמונה גדלה. מיוסטון כבר לא פחדתי, ידעתי שזה הולך לכיוון שלנו. אבל כשקיבלנו את קליבלנד בגמר ליווה אותי חשש אחד-שלא נפסיד את האליפות חלילה ללברון המאוס. זה היה גומר אותי סופית, אבל מצד שני לקחת אליפות על הראש של לברון? מה יותר מתוק מזה?

וזה אכן היה מתוק. כל כך מגיע לקארי, איגי, גרין, בארנס, קליי, סטיב קר וכל השאר. רק בגלל הכדורסל הנפלא שהעניקו לכל חובבי הכדורסל בכלל ולאוהדי הווריורס בפרט. אליפות קצת לא צפוייה מצד אחד ומאד צפויה מהצד השני. רק שתהיה לזה המשכיות.

*

טוטנהאם זה כבר סיפור אחר. הכי טוטנהאם זה להשיג מקום רביעי בייסורים קשים ובסוף לעוף מהצ'מפיונס בגלל איזו צ'לסי שלקחה את הגביע גדול האוזניים בעונה איומה. אני כבר הפנמתי שהקבוצה שלי שווה מקום 6-8 בליגה, לפעמים תיתן ריצה יפה באיזה גביע רק כדי להפסיד בגמר, פה ושם יצמח לנו שחקן על שיעוף לקבוצה גדולה בשנייה שהוא יוכל (ועל הדרך דניאל לוי יגזור קופון אבל מה עוזר לי הקופון ?) ותמיד, אבל תמיד, נסיים מתחת לארסנל.

הפועל ירושלים, אחחחחח הפועל ירושלים…למרות כל המשברים היתה בי איזו אמונה פנימית שהשנה זה קורה. למרות הפיאסקו באירופה ובגמר הגביע. משהו באורי אלון גרם לי להאמין וכמו במקרה של גולדן סטייט, אני מקוה שזו רק ההתחלה. מי שרוצה להדביק כוכבית על האליפות הזו, שיבושם לו. יחד עם העלייה של קטמון, יש עדיין תקווה לספורט נורמלי בעיר של ביתר.

*

עם ברצלונה לא התחזרתי. לא דיברתי על אליפות, או טרבל כי ריאל נראו בלתי עצירים בינואר ובארסה נראתה מבולבלת ואובדת עצות. את ההשפלה בקלאסיקו הראשון ראיתי בבאר בצ'רלסטון (כן, הצ'רלסטון הזו-עיר מדהימה) והמלצר המקסיקני לא הפסיק להסתלבט עלי כשקלט את כובע בארסה שעל ראשי. בשלב זה הליגה נראתה אבודה וקיוויתי שאולי נצליח לחבר ריצה בצ'מפיונס עד שניעצר על ידי ריאל או ביירן. אולי, אולי נצליח לעבור אותן אבל רק שזה לא ייגמר בעוד השפלה.

לא ברור לי עד היום מהו הנס שחולל לואיס אנריקה, אבל בחצי השני של העונה הקבוצה שיחקה כדורגל שאפשר להשוות אותו רק לכדורסל של גולדן סטייט עם מסי בתפקיד קארי.  האסתטיקה המדהימה, היכולת האישית עוצרת הנשימה של הכוכבים, הקלות בה שמים נקודות על הלוח, משחק ההגנה האנדרייטד. ריצה נפלאה בצ'מפיונס הסתיימה בזכייה ראוייה, פלוס אליפות וגביע המלך. מי פילל זאת בינואר? מי העז לחלום או לקוות? לא אני, אני מודה.

*

רומא זו סתם גחמה. הליגה שייכת ליובה ולא ממש מעניינת. היה משמח אותי עם טוטי היה לוקח עוד אליפות אבל זה כבר לא יקרה.

לעומת זאת, האיטלקי השני ברשימה גורם לי הרבה נחת. ולנטינו נותן עונה אדירה, מוביל את טבלת הרוכבים והניצחון ההרואי בשבת במסלול אסן גורם לי לחשוב שמספר 46, הדוקטור, גדול הרוכבים בהיסטוריה, הולך לתת עונה לפנתיאון שתסתיים בעוד אליפות. רק שבן קבוצתו חורחה לורנסו, לא יקלקל לי את החגיגה כי זו תהיה טרגדיה של ממש.

אפשר לדלג על הפורטי ניינרס? התחזית הריאלית היא ארבע ניצחונות גג בעונה הקרובה, הסרחה קולוסאלית של קאפ, מקום אחרון בבית ובחירת דראפט גבוהה שתלך לעזאזל. המצב כל כך נורא, שהריידרס הולכים להיות הקבוצה המובילה במפרץ בשנים הקרובות כי בתחרות הבעלים הגרוע ביותר בין דייויס ליורקים, היורקים מנצחים בידיים קשורות.

*

דורטמונד איכשהו שרדה את פתיחת העונה המבהילה שלה אבל נראה לי ששנים קשות עומדות בפני השוורצה גלבן. החיים אחרי קלופ לא יהיו קלים, הסגל די מעפן, רוייס לא יישאר עוד הרבה זמן ומשהו בקבוצה כבה. עתיד שחור יותר מאשר צהוב.

קריית שמונה? לא באמת אכפת לי מכדורגל ישראלי אבל היה משעשע אם איזי היה לוקח אליפות על הראש של ג'ורדי ומיטש. האמת? לא ריאלי.

לא זוכר מה קרה עם גאנה. התרסקו? אברם עוד שם?

ההשפלה של מכבי העונה ענתה על הציפיות, גם בליגה וגם באירופה. הרבה רגעי נחת ועונג ושאפו גדול לאילת ולטורקים. הייתי בטוח שמכבי תפגוש את הפועל בקרב על האליפות אז לא פתחתי את הפה יותר מדי בעניין הזה מחמת עינא בישא וגם כי חברים אוהדי הפועל התרו בי לא להתרברב. קצת חבל לי שלא היתה להפועל הזדמנות לנקום על גמר הגביע אבל מה שאילת עשו היה כל כך נפלא ומספק שזו חזירות לבקש עוד.

*

ועכשיו הגענו לשחקן שאני כל כך אוהב, זה שהשנה קבע סופית מי גדול הקווטרבקים בכל הזמנים (סליחה ג'ו, גם אני לפעמים עדיין לא מאמין שאני אומר את זה), אבל טום בריידי הוא מלך מלכי המלכים. ברור לי שבשנייה זו מזנקים לא מעט קוראים צקצקנים וטוענים "הוא רמאי!". שימשיכו לצקצק. הדיפלייטגייט זו פרשה שולית וחסרת משמעות. מה שבעל משמעות הוא העונה המדהימה של בריידי, ריצת הפלייאוף ההיסטורית שלו והזכייה בסופרבול הכי דרמטי אי פעם. המשחק הכביר מול בולטימור. הקריעה של אינדי (אה, כן, בגלל הכדורים) והמשחק ההירואי בסופרבול מול הגנה רצחנית שפשוט נכנעה לגדול מכולם.

ולקראת סיום המשחק שוב מגיע הרגע הזה, הדז'ה וו מטיירי ומאנינגהאם, הבחילה הזו ששוב מטפסת כשאני מבין שבריידי שוב הולך להפסיד אחרי שהיה כל כך קרוב…כל עונת הספורט שלי התנקזה לאותו רגע מופלא ומשכר בו מלקולם באטלר חוטף את המסירה של וילסון וגורם לי לצרוח כמו פסיכופט מול המסך. הרגע הזה, הרגע המתוק והבלתי נתפס, הדרמטי מכולם-הרגע שהעניק לטום בריידי את הטבעת הרביעית. על הכל הייתי מוותר עבור זה אבל בעונה ספורטיבית מהחלומות כמו שהיתה לי, לא הייתי צריך לוותר כמעט על כלום. תודה לך 2015, לא אשכחך לעולם!

***

ומשהו אחר לגמרי: אתמול הלך לעולמו כריס סקוויר. לזכרו: