סיכום ראשון: ארוניאן פרץ, גלפנד בצרות / אייל סגל

עברנו שלושה סיבובים מתוך ארבעה-עשר (במונחי משחק כדורגל זו בערך הדקה ה-20), ולהלן הטבלה:

1. ארוניאן, 2.5 נקודות (שני ניצחונות ותיקו)

3-2. קרלסן וסוידלר, 2 נקודות (ניצחון ושני תיקו)

6-4. קרמניק, גרישצ'וק ורדג'אבוב, 1.5 נקודות (שלושה תיקו לקרמניק וגרישצ'וק; ניצחון, תיקו והפסד לרדג'אבוב)

8-7. גלפנד ואיוונצ'וק, 0.5 נקודות (תיקו ושני הפסדים)

הסיבוב הראשון של "תחרות המועמדים" (לדו-קרב בין המנצח לבין האלוף המכהן אנאנד) החל במה שנראה כגישושים, וכל המשחקים בו הסתיימו מהר למדי בתיקו. אבל החל מהסיבוב השני כבר נשפך לא מעט דם, ומתוך שמונת המשחקים שהתקיימו בו ובסיבוב השלישי הוכרעו לא פחות מחמישה. מספר המשחקים הכולל ששוחק עד כה (12) זהה, אגב, למספר המשחקים באורך קלאסי ששוחקו בדו-קרב בין אנאנד לגלפנד. שם, כזכור, הוכרעו רק שניים.

***********

בראש, כפי שניתן לראות, נמצא כרגע שחקן אחר מזה שמיקדתי בו את תשומת-הלב בפוסט שלקראת התחרות. אני מניח שלפחות קרלסן עצמו לא מופתע מכך – כפי שציינתי כבר באחת התגובות, בראיון ל"גארדיאן" הוא נקב בשמו של לבון ארוניאן, המדורג מס' 2 בעולם, כיריבו המסוכן ביותר.

ארוניאן בן ה-30 (שבתמונה המופיעה בראש הפוסט ניתן לראות אותו בפוזה אופיינית) חי במדינה בה זוכה השחמט כנראה למעמד המכובד ביותר בעולם כולו, ונחשב שם לגיבור לאומי. ארמניה, שכבר הוציאה מתוכה אלוף עולם אחד (טיגראן פטרוסיאן) היא מדינה בה זכייה באולימפיאדת השחמט, למשל, מובילה לחגיגות לאומיות – ויש בהחלט מה לחגוג בהקשר זה (הקבוצה הארמנית זכתה בשלוש מארבע האולימפיאדות האחרונות). נראה שמדובר כאן בשילוב של הכבוד העצום לשחמט שהנחילה המסורת הסובייטית עם גאווה של מדינה קטנה וצעירה יחסית, הנאחזת בכל מקור אפשרי לפיתוח זהות לאומית, בתחום בו היא יכולה לראות עצמה כאחת הטובות בעולם.

אחד מאלה שהפסידו לארוניאן היה גלפנד, שנפל קורבן לאחת התחבולות היפות ביותר שנראו לאחרונה – כזו שמבוססת לא על רעיון אחד בלבד, אלא על סידרת רעיונות עוקבים. ברצוני לנתח כאן את התחבולה הזו באופן מפורט, כדי לנסות ולהמחיש באופן קונקרטי את דרגת המורכבות שאליה מגיע המשחק ברמות הללו, וכן את היצירתיות הטקטית הנהדרת שמאפיינת את סגנונו של ארוניאן.

המשחק בין ארוניאן לגלפנד התנהל בהסתעפות של הפתיחה האנגלית (בה הלבן פותח 1.ג4 במקום ברגלי המלך או המלכה), שגלפנד כבר שיחק כשחור לפני מספר חודשים, באליפות אירופה לקבוצות שנערכה באילת.  ארוניאן, כלבן, סטה ממהלך אותו משחק במסע ה-13 (כששיחק ר-ה3 במקום ר-ו4), ולאחר מסעו ה-25 המשחק הגיע למצב הבא:

ברור שללבן יש יתרון, בגלל הרגלי העודף והכלים האקטיביים יותר. אבל לשחור בהחלט סיכויים טובים לתיקו אם יתגונן בצורה מדוייקת, כיוון שהרגלי העודף של הלבן (על הטור ב') הוא כפול ולכן חלש יחסית, וכן בשל צמד הרצים.

אלא שכאן עשה גלפנד טעות שהתבררה כמכריעה, כששיחק 25…צ-ג8? כדי להחליף צריחים. בתגובה, ארוניאן שיחק 26. ר-ח6+! – מדובר במסע שבאופן אינטואיטיבי ייפסל מראש על-ידי הרבה שחקנים, כיוון שהוא מציב את הרץ על ערוגה בלתי-מוגנת שבה המלך השחור יכול פשוט להכות אותו. אלא שהכאה כזו תאפשר מה שמכונה "מזלג" של הפרש על ו7, כשהוא מכה רגלי, נותן שח וגם תוקף את הרץ על ד8. אותו רץ אמנם מוגן כרגע על-ידי הצריח השחור, אבל כאן בדיוק הבעייה שיוצר המסע ה-25 של גלפנד: הוא מאפשר ללבן להחליף את הצריחים על ג8, להכות את הרץ על ד8 ולהחזיר לעצמו את הכלי, כך שהוא מסיים את רצף המסעים הכפוי הזה ביתרון מכריע של שני רגלים.

אם כן, השחור אינו יכול להכות את הרץ על ח6. מהן האלטרנטיבות? אפשר ללכת עם המלך ל-ו6, אבל מסע כזה יאפשר ללבן שח נוסף עם הרץ, הפעם על ז5 (עם אותו רעיון של מזלג פרש על ו7 במקרה שהמלך השחור מכה את הרץ), מה שיוביל בהכרח לנפילת הרץ על ד8. נותרה האפשרות של 26…מ-ז8 , המסע ששוחק על-ידי גלפנד.

השלב הראשון של התחבולה הסתיים, איפוא – והתוצאה שלו היא שהמלך השחור נדחק לעמדה נחותה. כעת מתחיל השלב הבא: ארוניאן מחליף צריחים, 27.צ:ג8 ר:ג8, ומשחק 28.פ-ג6. המסע הזה בפרש תוקף הן את הרץ על ד8 והן את הרגלי על א7, וכמו כן "שם עין" על מספר ערוגות מפתח נוספות, כפי שנראה מייד. למשל, השחור איננו יכול לנוע עם הרץ ל-ב6, שם היה מגן על הרגלי, כיוון שהדבר יאפשר מזלג פרש חדש – שח על ה7 שיביא לנפילת הרץ השני, זה שניצב כעת על ג8. לפיכך, גלפנד שיחק 28…ר-ו6, מסע שנמלט עם הרץ לערוגה ממנה זה האחרון מגן על ה7.

כעת היה ארוניאן יכול פשוט להכות את הרגלי שעל א7 עם הפרש, אבל הדבר היה מאפשר לשחור להשתחרר קצת ולקבל משחק נגדי עם צמד הרצים, למשל אחרי ר-ב7. במקום זאת הוא שיחק את המסע המצויין 29.ב5! שמגביר את הלחץ על עמדת השחור, וגלפנד ענה ב-29…ר-ד7, מה שמוביל אותנו לעמדה הבאה:

המסע האחרון של גלפנד מכין את המסע א6, כדי לתקוף את הרגלי על ב5 ולערער את עמדת הפרש הלבן; ארוניאן עדיין יכול פשוט להכות עם הפרש את הרגלי א' של השחור, אבל כעת – כשהרץ השחור ניצב על ו6 – הדבר יאפשר לשחור להכות בתגובה את הרגלי הלבן על ד4 ולהמשיך להילחם. כאן מבצע ארוניאן את המסע שהוא אולי היפה ביותר בכל המשחק: 30.ז4!!

מטרת המסע הזה היא להתקדם עם הרגלי ל-ז5 כדי לתקוף את הרץ השחור; ולפתע מסתבר שלרץ הזה אין ערוגה טובה לסגת אליה. הפרש הלבן שולט ב-ה7 ו-ד8. נסיגה ל-ח8 תאפשר מט(!) עם הפרש על ה7. ונסיגה ל-ז7 תאפשר ללבן להחליף רצים ואז להכות סוף-סוף את הרגלי שעל א7 עם הפרש, כשהתקדמות הרגלי ב' להכתרה על השורה השמינית אינה ניתנת לעצירה בידי הרץ הנותר של השחור – כיוון שמ-א7 הפרש שולט בערוגות ג8 ו-ג6, אליהן היה הרץ רוצה להגיע (כעת ברור מדוע היה חשוב לקדם את הרגלי הלבן ל-ב5 במסע ה-29).

אם ינסה השחור לשחק 30…א6, אותו מסע שחתר אליו עם הצבת הרץ ב-ד7, המשחק יכול להתפתח בצורה הבאה: 31.ז5 א:ב5  32.פ-ב8 וכעת שני הרצים של השחור (שניצבים על ו6 ו-ד7) תחת מתקפה – השחור יפסיד בהכרח אחד מהם, מה שיוביל לניצחון קל של הלבן. אפשרות אחרת, בתגובה ל-ז5, היא: 31…ר-ז7 32.פ-ה7+! מ-ו8 33.ב6! ושוב הרגלי הלבן בלתי-ניתן לעצירה, כיוון שגם מ-ה7 הפרש הלבן שולט בערוגות המפתח ג8 ו-ג6.

[רב-האמן האנגלי דניאל קינג, בוידאו שסוקר את משחקי הסיבוב השני, קורא לפרש הזה “The hardest-working knight in professional chess today!”  ]

במקום זאת, גלפנד ניסה את המסע 30…ז5 כדי לחסום את התקדמות הרגלי הלבן, אבל זו הגנה רגעית בלבד. ארוניאן תוקף מייד את הרגלי השחור, כדי להסיר אותו מהדרך: 31.ח4! ז:ח4  32.ז5 ר:ג6 33.ב:ג6 ר-ד8. זוהי דרך נוספת של השחור להגן על הרץ המותקף, שלא הזכרתי קודם: להחליף את הרץ האחר עם הפרש על ג6, כך שיהיה אפשר לסגת ל-ד8. אלא שסיום הרצים שנוצר כתוצאה מכך אבוד לחלוטין עבור השחור, למרות שמבחינה חומרית המצב כרגע שווה. למעשה, המשחק נמשך שני מסעים נוספים בלבד: 34.מ-ז2 ר-ג7 35.מ-ח3:

בעמדה זו המלך השחור משותק ואינו יכול להצטרף למשחק, כך שהלבן משחק למעשה עם מה שניתן לכנות מלך עודף; בעוד שהרץ השחור חייב לפקוח עין על הרגלי ג' הלבן כדי שזה לא יתקדם להכתרה. אם לא יעשה השחור שום דבר מיוחד, המלך הלבן פשוט יכה את הרגלי השחור על ח4 ואז יתקדם לאגף המלכה ויכריע שם את המשחק. לעומת זאת, אם ינסה השחור להפעיל את המלך שלו על-ידי קידום הרגלי ו', הלבן יכה את הרגלי הזה עם הרגלי שעל ז5 (דבר שישחרר לפעולה את הרץ שלו שניצב על ח6) וימשיך ר-ז5, ר:ח4 ו-ר-ז3 – מה שיכריח את השחור לוותר על הרץ שלו תמורת הרגלי ג' הלבן (כשזה יתקדם ל-ג7) או להחליף רצים ובכך להרשות לרגלי ג' הלבן להכתיר (כיוון שהמלך השחור רחוק מדי מכדי לעצור אותו).

לשחקנים ברמתם של ארוניאן וגלפנד כל השיקולים הללו ברורים וטריביאליים לחלוטין, ולכן בנקודה זו גלפנד נכנע.

***********

נעבור כעת לקרלסן. הנורבגי הצעיר (שאולי קצת נלחץ בגלל הציפיות שיצר סביבו הבלוג) פתח את הטורניר באופן פושר למדי, בשני משחקי תיקו קצרים יחסית, שבהם הגיעו השחקנים מהר למדי לעמדות "מתות". צריך לקחת בחשבון שהיתה לקרלסן פתיחה קשה יחסית – בסיבוב הראשון שיחק נגד ארוניאן עצמו, ובסיבוב השני נגד קרמניק, שבשנים האחרונות הוא השחקן שמצליח בעקביות לאתגר באופן הרציני ביותר את קרלסן במשחקים ביניהם.

נגד ארוניאן קרלסן שיחק בשחור ובחר בהגנה סולידית ביותר (כזו שמכונה בוגו-הודית – Bogo-Indian); ארוניאן, מצידו, לא הצליח למצוא שום רעיון יצירתי בתגובה. נגד קרמניק קרלסן שיחק בלבן, בחר (כהרגלו) בואריאנט צדדי שלא נחשב שאפתני במיוחד, וקיווה להשיג יתרון עמדתי קל שניתן יהיה לבנות עליו בהמשך. אלא שקרמניק הפגין משחק מדוייק ביותר, והצליח לנטרל במהירות את כל נסיונותיו של קרלסן להשיג יוזמה.

אבל בסיבוב השלישי, נגד גלפנד, ראינו סוף-סוף וינטג' קרלסן אמיתי. קרלסן שיחק שוב בשחור, אבל הפעם באופן שאפתני יותר מאשר בסיבוב הראשון. כפי שציינתי בפוסט הקודם, לקרלסן אין למעשה רפרטואר פתיחות סדיר – כלומר, מספר מצומצם של פתיחות שהוא משחק באופן פחות או יותר קבוע. הוא מחליף פתיחה כמעט כל משחק, בהתאם לשאיפותיו באותו משחק ספציפי ולאופן בו הוא מעריך את היריב. ובעוד שנגד ארוניאן בחר בפתיחה סולידית במיוחד שכמעט נטולה לחלוטין שאיפות ליותר מתיקו, נגד גלפנד בחר קרלסן בפתיחה חריפה יותר (הסתעפות קיימברידג'-ספרינגס של גמביט המלכה), שיכולה להשאיר פתח גדול יותר למשחק על ניצחון. אחרי המסע ה-29 של הלבן, המשחק הגיע לעמדה הבאה:

מדובר בעמדה שבאופן אוביקטיבי היא כנראה פחות או יותר שווה, אבל שוויון מהסוג שבהחלט מותיר מרווח למשחק על ניצחון. גורם מרכזי שמאפשר זאת הוא חוסר-האיזון הדינאמי שיוצר מבנה הרגלים הלא-סימטרי: לצד השוויון במספר הרגלים הכולל, ללבן יש רוב של רגלים באגף המלך (4 כנגד 3) בעוד שלשחור יש רוב באגף המלכה (2 כנגד 1). אם לצד כלשהו יש בכל זאת יתרון בקונפיגורציה כזו מדובר כנראה בשחור, כיוון שקל לו יותר לקדם את הרגלים באגף "שלו" – הן בשל מספרם המועט יותר והן כיוון שהמלך שלו נמצא בצידו השני של הלוח (ולכן אין סכנה שקידום הרגלים יחשוף אותו למתקפה).

קרלסן אכן החל לקדם את צמד רגלי אגף המלכה שלו, וגלפנד הגיב במשחק נגדי אקטיבי באגף המלך, כשברגע מסויים הוא מוותר על רגלי אגף המלכה הנותר תמורת אחד מהרגלים השחורים בצד השני של הלוח, מה שהפך את העמדה לחריפה עוד יותר. במלים אחרות – מרגע שגלפנד איפשר לקרלסן להשיג צמד רגלים חופשיים באגף המלכה, הוא למעשה הימר באופן כמעט מוחלט על כך שמשחק-הנגד שלו באגף המלך יצליח, אחרת הוא נותר בפני שוקת שבורה.

רגע קריטי במשחק הגיע לאחר המסע ה-39 של השחור:

כאן קידם גלפנד את הרגלי שלו ל-ח5 – מסע "אקטיבי" טבעי, אבל כזה שבדיעבד הסתבר שהיה אולי שגיאה מכריעה, אחרי שקרלסן שיחק 40…מה-ג1! (ומנע קידום נוסף של הרגלי ל-ח6). במקום זאת, המסע הנכון היה להביא את המלכה לאותה ערוגה: במסיבת העיתונאים לאחר המשחק הסכימו שני השחקנים ש- 40.מה-ח5! צריך לאפשר ללבן לחלץ תיקו, וניתוח בעזרת מחשב מאשר זאת.

מבלי להיכנס לניתוח מפורט, אפשר לציין שעם המלכה ב-ח5 הלבן יכול ליצור איומים רבים יותר כנגד המלך השחור; כמו כן, אם המלכה חודרת בהמשך ל-ח8 ומבריחה את המלך השחור לכיוון המרכז, הלבן יכול אחר-כך במספר הסתעפויות להתחיל ולקדם את הרגלי ח' שלו בצורה מסוכנת, כמשקל נגדי לשני הרגלים של השחור באגף המלכה. כל זה מייצר מספיק משחק נגדי כדי לכפות תיקו.

מרגע שגלפנד החמיץ את ההזדמנות הזו מצבו התדרדר במהירות, ובמסע ה-47 קרס כאשר הסכים לחילופי מלכות שהציע קרלסן. נוכחות מלכות על הלוח היתה כנראה מאפשרת לפחות  הגנה ארוכה ועיקשת; בלעדיהן, יכולת הלבן להתגונן הצטמצמה באופן דרסטי, וניצחון השחור נעשה קל ושקוף למדי (לפחות עבור שחקן ברמתו של קרלסן). גלפנד אמר לאחר המשחק שהחליף מלכות בגלל טעות חישוב רצינית ("איי מיסקלקולייטד") – היה נדמה לו שהבאת המלך שלו לאגף המלכה תאפשר לעצור את התקדמות הרגלים השחורים, אבל הסתבר שתמרון טקטי פשוט יחסית מאפשר לשחור לסתור את הרעיון הזה.

***********

ניתן, איפוא, לומר שגלפנד פשוט נכנע לתצוגות תכלית של שני שחקנים שהם כנראה הטובים בעולם כיום. לעומת זאת, סיפורו של וסילי איוונצ'וק שחולק עימו את המקום האחרון – וגם את הגיל המבוגר ביותר מבין משתתפי התחרות – קצת עצוב יותר. איוונצ'וק ידוע בעולם השחמט כשחקן הפכפך במיוחד ובעל עצבים חלשים, שיכול לשחק באופן גאוני ולנצח כל שחקן  כשנחה עליו הרוח, אבל מצד שני גם לקרוס מנטלית ולעשות טעויות של טירון.

בינתיים נראה שלתחרות הגיע בעיקר איוונצ'וק מהסוג השני. מהלכם הבסיסי של שני המשחקים שהפסיד – לרדג'אבוב ולארוניאן – היה דומה. איוונצ'וק שיחק את הפתיחה בדרך שהיתה גרועה באופן כמעט קומי (ביחס לרמה ולמעמד), ועוד לפני המסע ה-20 נקלע לעמדה שנראתה אבודה. אז החל לגלות תושייה מרשימה והצליח להשיג משחק נגדי שהביא אותו קרוב להצלת המשחק, אבל תוך כדי כך נקלע גם לדוחק זמן איום. במשחק נגד ארוניאן, למשל, נשארו לו אחרי המסע ה-31 חמש שניות בלבד על השעון – מה שלא איפשר לו, כמובן, להמשיך ולשחק ברמה סבירה בעמדה מסובכת מאוד. למעשה, בשני המשחקים הוא אף הפסיד בזמן – כלומר, לא הספיק להשלים 40 מסעים בתוך שעתיים (לאחר המסע ה-40 השחקנים מקבלים תוספת זמן עבור המסעים הבאים). במלים אחרות, הוא החל בכך שירה לעצמו ברגל וסיים בכך שירה לעצמו בראש. אין ספק שאיוונצ'וק הוא מאותם שחמטאים שהיו יוצאים נשכרים אם היו יכולים להמיר חלק מכישרונם האדיר במערכת-עצבים חזקה יותר ויכולת ניהול-זמן שפוייה יותר.

נראה שגם עבור גלפנד וגם עבור איוונצ'וק נמחקו כבר סיכויי הניצחון בטורניר (שמלכתחילה לא נחשבו לגבוהים) כמעט לגמרי. השאלה כעת היא אם יצליחו להתעשת ולייצב את משחקם, או שימשיכו להוות "ספקי נקודות" לשחקנים אחרים – ואין כמעט ספק שהשחקנים האחרים ישקיעו כעת מאמץ מיוחד נגדם, כיוון שהוכיחו את עצמם כפגיעים. בסיבוב הבא, מכל מקום, הם ישחקו אחד נגד השני.

***********

משחקי הסיבוב הרביעי (שמתחילים היום בשעה 14:00 לפי שעון לונדון, כלומר 16:00 לפי שעון ישראל): ארוניאן-סוידלר, קרלסן-גרישצ'וק, רדג'אבוב-קרמניק, גלפנד-איוונצ'וק.