הנה זה שוב קרה. נובאק ג'וקוביץ' זכה באליפות אוסטרליה. פעם רביעית בחמש שנים ופעם חמישית בסה"כ. אין ספק, הסלאם הזה הופך להיות עבור ג'וקוביץ' מה שרולאן גארוס מהווה עבור נדאל ו-ווימבלדון עבור פדרר: המגרש הביתי.
יש לזה הסבר מאוד ברור ופשוט: מבין כל המגרשים הקשים, הקצב והמהירות שמכתיבים המגרשים באוסטרליה הכי מתאימים למשחק של ג'וקוביץ'. לא סתם הוא זכה שם בסלאם הראשון שלו, בשנת 2008.
אבל זה גם מעלה שאלה אחרת: איך יכול להיות שעד היום, הוא זכה בארה"ב רק פעם אחת? נכון, המגרשים שם יותר מהירים אבל זה עדיין משטח קשה והוא אפילו הגיע לגמר שם כבר בשנת 2007 כשעוד היה רק הבטחה לא ממומשת.
למעשה, המאזן שלו בארה"ב הוא די מביך, מבחינת תארים: משנת 2007 ועד שנה שעברה (2014) הוא הגיע לפחות עד חצי הגמר אבל זכה רק פעם אחת (2011). בפעמיים נוספות הפסיד בחצי הגמר (2008, 2009) ובעוד ארבע הזדמנויות הפסיד בגמר (2007, 2010, 2012, 2013).
אפשר לומר זאת כך: ארה"ב הופכת להיות עבור ג'וקוביץ' מה שאוסטרליה הפכה להיות עבור נדאל: מקום שבו הוא כמעט תמיד מגיע לבאר אבל אף פעם לא שותה.
אז גם השנה הוא פתח ברגל ימין וכולם ממהרים לומר שבקלות הוא יוכל לקחת סלאם קלנדרי ו/או לשבור את שיא הזכיות בסלאם ועוד כל מיני סופרלטיבים.
פשוט שוכחים דבר אחד: טניס הוא משחק בוא אין קשר בין טורניר אחד לשני ולפעמים אפילו לא בין משחק אחד לשני. אוסטרליה בכיס, אמנם, אבל הדרך של ג'וקוביץ' עוד ארוכה.
***
נדאל ופדרר תמיד התאפיינו (כצמד) בעיקר ביריבות בניהם.
לא הרבה שמים לב שבמהלך הקריירה שלהם ניתן למצוא קווי דמיון:
אמנם פדרר מבוגר מנדאל בחמש שנים (כמעט), אבל יש ציוני דרך לא מעטים בהם ניתן לראות שהקריירה שלהם מתנהלת באופן מאוד זהה.
האם העונה האחרונה של נדאל בכלל וטורניר אוסטרליה האחרון בפרט מתחילים להזכיר משהו מהקריירה של פדרר? הו…בהחלט. בשביל לראות את הדמיון, פשוט צריך לחזור חמש שנים אחורה. פדרר, בשנת 2010, התחיל את הירידה שלו באמת.
כלומר, הירידה מהשיא הגדול שלו התחילה אי שם בשנת 2008 כבר. אבל בשנת 2009 הוא עדיין לקח שני סלאמים והגיע לגמר של השניים האחרים.
לעומת זאת, החל משנת 2010, לאחר שזכה באוסטרליה, החלה ירידה אמיתית ביכולת.
הירידה הזו התבטאה בעיקר בנתון מעניין: הפסדים ראשונים. פדרר הפסיד באותה עונה לשחקנים שבדרך כלל ניגב איתם את המשטח באופן שיטתי וכן הפסיד רצפים מסוימים בהם החזיק לאורך כמה שנים.
לדוגמא: ההפסד לסודרלינג ברבע הגמר בצרפת (פדרר החזיק מולו עד אז במאזן 12-0).
ההפסד לבגדאטיס באינדיאן וולס (פדרר החזיק מולו עד אז במאזן 6-0).
ההפסד למונפיס בחצי גמר ברסי (פדרר החזיק מולו עד אז במאזן 5-0).
ההפסד לברדיץ' ברבע הגמר בווימבלדון (סיים רצף של 7 שנים בהן הגיע לגמר).
ההפסד לג'וקוביץ' בחצי גמר ארה"ב (סיים רצף של 3 שנים בהם ניצח אותו בארה"ב).
ונדאל? בעקבותיו. בעונה שעברה, נדאל גם הוא הפסיד לראשונה לשחקנים שמעולם לא הפסיד להם קודם לכן: וורינקה, דולגופולוב, קלייזן ואלמגרו. הוא גם הפסיד לדוד פרר על חימר לאחר 10 שנים בהן לא הפסיד לו על המשטח הזה (והם נפגשו לא מעט).
והשנה באוסטרליה, הוא הפסיד לברדיץ' לאחר 17 משחקים רצופים בהם ניצח אותו, החל משנת 2006.
ניתן לומר שיש עניין של סטטיסטיקה ותמיד יבוא הפסד לאחר רצף של ניצחונות.
ניתן גם לומר שהגיל עושה את שלו וגם לוחם גדול כנדאל מתחיל להרגיש את עייפות החומר. מה שבטוח הוא שהשנה, בניגוד לכל השנים הקודמות, המבחן הגדול של נדאל באמת יהיה בעונת החימר בכלל ובצרפת בפרט. כי אם הוא יאבד את התואר שם (ותלוי כמובן באיזו צורה), אז בהחלט ניתן לומר שזו תחילתו של הסוף.
ורק שיירשם לפרוטוקול (ואמרתי זאת כבר מספר פעמים בשנה שעברה בטורים שונים):
בווימבלדון כבר אין לו מה לחפש והטורניר הזה אבוד מבחינתו.
לאחר אוסטרליה השנה, אני מוסיף גם אותו לרשימה.
כלומר, הסלאם היחיד שנדאל עוד יכול לגרד מחוץ לצרפת זה רק בארה"ב.
והסיכוי קטן ביותר.
***
אני חייב לסיים במילותיו של סטיב טיגנור (Tennis.com) על ההפסד של פדרר באוסטרליה השנה:
"אולי אנחנו מופתעים מהעובדה שזו ההדחה הכי מוקדמת שלו באוסטרליה מאז שנת 2001 אבל האמת היא שאנחנו צריכים להיות הרבה יותר מופתעים מהעובדה שלקח לזה כל כך הרבה שנים לקרות".
כזה הוא פדרר…מעמיד שיאים שגורמים גם להדחות מוקדמות והפסדים לא צפויים להיראות באור שונה.