הנה זה בא, הסלאם האחרון של השנה יוצא לדרך על המגרשים בניו-יורק.
לילות בלי שינה, משחקים שנגמרים עמוק לתוך הבוקר (שלנו) והמון אקשן ודרמה כמיטב המסורת בניו-יורק.
הטורניר השנה בסימן חוסר יציבות משווע של מי שנחשבים לארבעת הגדולים כאשר אחד מהם (נדאל) מפספס את הטורניר (שוב) בגלל פציעה בפרק כף היד.
מארי עדיין מחפש את הכושר שלנו מהעונה שעברה, ג'וקוביץ' כנראה עדיין מושפע מהחתונה שלו בחודש שעבר ורק פדרר מראה אי אלו סימנים של יציבות.
מצד שני, זו הזדמנות מצוינת לאקדחים הצעירים לעשות סוף כל סוף פריצה ולזכות בטורניר גדול. האומנם?
הנה כמה נקודות שעולות לי לראות עם פתיחת הטורניר כאשר לכל נושא אני נותן התייחסות כללית ובנוסף מציין את חוות דעתי.
***
נדאל שוב מפספס טורניר גדול בגלל פציעה, רק שלשם שינוי הפעם זו לא הברך אלא היד.
נדאל נפצע בפרק כף היד תוך כדי האימונים שאחרי ווימבלדון. האמת? נשמע הזוי…
אבל זו כנראה עדות (נוספת) לכך שנדאל פשוט לוקח את הגוף לקצה גבול היכולת.
למי שלא יודע, החל משנת 2010, אז זכה לראשונה בארה"ב, נדאל שינה את ההגשה שלו והוסיף לה עוצמה. הוא עשה זאת ע"י שלקח אלמנטים מעולם הגולף.
בנוסף, זה בא לידי ביטוי בפור-האנד שלו שגם ככה היה חזק והנה מגיעה לה משום מקום פציעה טורדנית. תשאלו את דל-פוטרו שעבר השנה כבר ניתוח שני עקב פציעה דומה.
כך או כך, זה פותח כמובן את הטורניר בצורה מטורפת ונותן סיכוי להרבה מאוד שחקנים, במיוחד הצעירים שבניהם, על מנת לנסות ולנצל את חסרונו.
לדעתי: התואר שלו בארה"ב שנה שעברה היה כמו התואר האחרון שלו בווימבלדון (2010). מן מסע פרידה שכזה. לדעתי, נדאל כבר לא יזכה יותר בסלאם הזה כמו שבווימבלדון כבר נגמר לו הסוס ורואים זאת בבירור בשנים האחרונות. הוא יתרכז בצרפת ויסיים עם 15-16 סלאמים לכל היותר.
***
ג'וקוביץ' נראה רע מאוד בשני טורנירי ההכנה לארה"ב.
בטורונטו הוא הפסיד לטומי רוברדו בסיבוב השלישי בשתי מערכות צמודות (7-6, 7-5) ובסינסינטי זה כבר נגמר בהפסד מביש וחד-צדדי לצונגה (6-2, 6-2).
אפשר לזקוף את זה לנפילת מתח לאחר הזכייה האמוציונאלית בווימבלדון.
אפשר לזקוף את זה לחתונה שלו שהתקיימה ממש לאחר מכן.
מה שאי אפשר ואסור לשכוח זה את היציבות שלו בארה"ב לאורך השנים: הוא מעולם לא הפסיד לפני חצי הגמר בארה"ב מאז שנת 2007! הוא מאוד אוהב את המגרשים שם ובהחלט ישמח לגבות את הסלאם שלו לפני כחודש עם עוד אחד ולהתקדם לעבר מספר
דו-ספרתי.
לדעתי: המבחן שלו יהיה בסיבובים 4-5 (שמינית/רבע גמר). אם הוא יעבור אותם הוא פייבוריט לזכות בתואר משם והלאה.
***
וואו…מי היה מאמין שפדרר בגילו ובמצבו יוכרז כפייבוריט בטורניר סלאם?
שלושה מתוך ארבעת הפרשנים של Tennis.com מהמרים עליו כזוכה וודאי ובגזרה של ESPN הוא לוקח 6 מתוך 11. כולם העריכו (וגם כתבתי את זה לפני ווימבלדון השנה) שאם הוא יזכה בסלאם נוסף, זה רק על הדשא באנגליה.
ופתאום, כמה תנאים הצטרפו יחד: היעדרותו של נדאל, גמגום של ג'וקוביץ', מארי בכלל לא בתמונה והגרלה הכי טובה שאפשר לבקש.
זה לא אומר שהדרך שלו תהיה סוגה בשושנים אבל אפשר לומר דבר אחד בוודאות: אם הוא ישחק כמו ששיחק בחודשים האחרונים, הוא מגיע לגמר בלי שאלה. משם זה 50-50, במיוחד אם ג'וקוביץ מחכה מהעבר השני של הרשת.
לדעתי: טוב, ברור שאני מת שהוא יזכה, אין פה שאלה בכלל. אם לנסות ולהיות ריאלי, המבחן האמיתי שלו מתעתד להיות ברבע הגמר בו הוא צפוי לפגוש את גריגור דימיטרוב (הידוע בכינויו "בייבי פדרר"). אם הוא צולח את זה הוא יגיע לגמר ושם כאמור הכל פתוח.
***
יש 3 שחקנים צעירים שעולים לי לראש בשלוף עם סיכויים טובים ללכת עד הסוף (לפי הסדר הבא): דימיטרוב, ראוניץ' וקירגיוס.
הראשון די ברור למה…הוא כבר כמעט שם ואם הוא יעבור את פדרר ברבע הגמר (בהנחה כמובן שלא יפשל לפני כן) יש לו סיכוי ממש טוב.
השני ייהנה מתמיכה די טובה של הקהל האמריקאי. אחרי הכל, הוא הכי קרוב שהם הולכים לקבל בשנים הקרובות. אם ראוניץ' יגיש יציב לאורך הטורניר, זה יכול לקחת אותו לפחות עד לרבע הגמר.
לגבי קירגיוס, ראינו כבר למה הוא מסוגל ביום נתון. אמנם הוא לא בשל עדיין אבל הוא מסוג השחקנים שיכול פתאום "לתפוס גל" ולך תעצור אותו אז. הוא משחק עם המון ביטחון עצמי ואין לו פחד.
לדעתי: כדאי לשים לב גם לדומיניק טיים. הוא כבר הראה בצרפת מה הוא יודע ולדעתי הטניס שלו מתאים מאוד למשטחים קשים כמו בארה"ב (לא איטיים מידי ועם קפיצת כדור בינונית מינוס).
***
ומה עם הישראלים? כמובן שאין הרבה ציפיות בגזרה הזו.
דודי סלע קיבל יריב נוח בסיבוב הראשון ולמרות שעשה טורניר יפה באטלנטה, אני לא רואה אותו עובר מעבר לסיבוב השלישי.
בגזרת הנשים, גלושקו (שכבר מזמן היא המחבט מס' 1) ופאר הוגרלו לאותו רבע מה שאומר שיכול להיות בניהן דייט אפשרי אבל זה לא סביר. לשתיהן יש סיבוב שני קשה מאוד על הנייר ואני לא רואה את פאר עוברת אפילו סיבוב ראשון, היא פשוט בצניחה חופשית כבר כמה שנים ואני לא רואה אותה עוצרת.
לדעתי: נמשיך לקוות לאיזו הבזקה אבל כנראה שנמשיך ליהנות משמות גדולים אך אחרים בשלבים המתקדמים. תוצרת ישראלית כנראה לא נראה שם.