מדי ארבע שנים מופיעות בזמן המונדיאל שתי אמרות מנוגדות. האחת גורסת ש"מונדיאל זה בעצם יורו פלוס ברזיל וארגנטינה", השנייה מדברת דווקא על "צמצום פערים" בין אירופה ושתי הנ"ל לנבחרות אחרות, בעיקר מאסיה ואפריקה.
בדיקת נתונים מארבעת הטורנירים הקודמים, מאז החל הפורמט של 32 נבחרות ב-1998 וכן המונדיאל בברזיל, מעלה שהאמרה הראשונה משקפת את המציאות בתוספת המילה "באירופה". כך למשל העפילו לרבע הגמר ב-98' צרפת, גרמניה, הולנד, קרואטיה, איטליה, דנמרק, ברזיל וארגנטינה. ב-2006 בגרמניה העפילו לרבע הגמר איטליה, צרפת, גרמניה, פורטוגל, אנגליה, אוקראינה, ברזיל וארגנטינה.
כשיוצאים מאירופה התמונה משתנה לחלוטין. ב-2002 העפילו לרבע הגמר רק ארבע אירופאיות: גרמניה, טורקיה, אנגליה וספרד. דרום קוריאה ייצגה (בעזרת שיפוט מוזר) את אסיה, ברזיל את דרום אמריקה, סנגל את אפריקה וארה"ב את צפון/מרכז אמריקה.
בדרום אפריקה 2010 נרשם רוב דרום אמריקאי ברבע הגמר עם ברזיל ארגנטינה אורוגוואי ופרגוואי מול גרמניה ספרד והולנד מאירופה וכן גאנה מאפריקה. אירופה חזרה לארבע נציגות ברבע הגמר במונדיאל הנוכחי מול שלוש לדרום אמריקה ואחת לצפון/מרכז אמריקה אבל היא רחוקה שוב משש נבחרות ברבע בטורניר שנערך ביבשת הישנה.
*
אם ניקח כמדד את שמינית הגמר. נמצא שב-2014 העפילו 6 אירופאיות לשמינית מול 5 דרום אמריקאיות, בדיוק כמו ב-2010. לעומת זאת ב-1998 ו-2006 היו לא פחות מ-10 אירופאיות בשמינית מול 3-4 דרום אמריקאיות (וב-2002 9 אירופאיות מול 2 מדרום אמריקה). כמובן שאפשר לקחת את חצי הגמר כמדד וגם אז תהיה התוצאה 1:3 או 0:4 לאירופה (למעט דרום קוריאה ב-2002). מסקנה: מונדיאל באירופה אכן ראוי לכינוי "יורו פלוס ברזיל וארגנטינה".
משמעות הביטוי "צמצום פערים", למיטב הבנתי, היא שנבחרות מאסיה ואפריקה הפסיקו להיות בשר תותחים, אבל זה קרה לאפריקאיות כבר בשנות ה-80, כאשר מרוקו העפילה לשמינית הגמר במכסיקו 86' מבית עם אנגליה פולין ופורטוגל, וייצוג של נבחרת אחת ליבשת ברציפות מאז ועד המונדיאל בברזיל.
השנה הופיעו לראשונה שתי אפריקאיות בשמינית הגמר אולם שתיהן הודחו ולא השוו את ההעפלה לרבע הגמר של קמרון 1990 סנגל 2002 וגאנה 2010. הגדלת הייצוג ליבשת בעקבות ההצלחה היחסית והרחבת המונדיאל (ב-1990 עדיין העפילו רק שתי נבחרת) לא שינתה באופן מהותי את הנוכחות האפריקאית בשלבים המכריעים.
*
לגבי האסיאתיות, גם בימינו אפשר למצוא קוריוזים כמו איראן של 78' (נקודה אחת, מאזן שערים 8:2)או איחוד האמירויות ב-90' (0 נקודות, 11:2). מוזמנים להיזכר בצפון קוריאה 2010 (0 נקודות, 12:1). יחד עם זאת, מאז ההעפלה ההיסטורית של ערב הסעודית לשמינית ב-1994 הצליחו גם יפן ודרום קוריאה להעפיל לשמינית הגמר, שתיהן בטורנירים שמחוץ לאירופה (2002 ו-2010). דרום קוריאה אף הגדילה לעשות כשעלתה לחצי הגמר במונדיאל הביתי ב-2002 עם הרבה סיוע מהשופטים. יתר האסיאתיות, איראן ערב הסעודית סין וכו', לא הותירו כלל חותם. במונדיאל הנוכחי לא העפילה שום אסיאתית לנוקאאוט.
את צמצום הפערים הממשי אפשר אולי למצוא בדרום אמריקה כאשר יתכן שבשבוע הבא נגלה שוב, כמו ב-2010, שקולומביה (בתפקיד אורוגוואי) הפרה את הדואופול של ברזיל וארגנטינה כנציגות היבשת, אבל עד אז הכול על הנייר. ומשפט אחרון על קוסטה ריקה: בעיני היא סוג של קוריוז (וראויה למלוא ההערכה) ולא מצביעה על מגמה.