שלב הנוק אאוט של ליגת האלופות בכל אחת מהשנים האחרונות מעלה שיח בנוגע לנחיצותה של סופר-ליגה אירופית, שתכלול את כל הגדולות: ברצלונה, ריאל, מנצ'סטר, צ'לסי, סיטי, באירן, דורטמונט, פ.ס.ז', יובנטוס ועוד כאלה ואחרות.
הטענה הרווחת היא שהמפגשים בין אריות היבשת מייצרים את הכדורגל האיכותי ביותר שאותו כסף יכול לרכוש, ואנחנו כקהל רוצים עוד ממנו. אנחנו רוצים עוד ברצלונה, באיירן, ואם אפשר באוקטובר באליאנץ ארינה ובמרץ בקמפ נואו.
אנחנו רוצים עוד. ומהר. ומזוקק. אם אפשר בפריים טיים בוילה סגורה שבה אינייסטה יתוודה בג'קוזי שהוא בוגד עם חברה של רונלדו. המפגשים האלה הם כנראה חלומו של כל אוהד, וככל הנראה גם של ערוצי הטלוויזיה ובעלי זכויות השידור. אבל לא שלי.
*
שתבינו, אין לי בעיה עם כדורגל איכותי. אדרבא, אני נהנה לראות את אינייסטה, צ'אבי, רונאלדו ואחרים משחקים בינם לבין עצמם, אבל כן יש לי בעיה לראות רק אותם.
המשמעות של ליגה כלל-אירופית היא שבאופן אוטומטי כל הכסף של הספונסרים/זכויות שידור יעברו רק לשם וייבשו את הליגות המקומיות.
פירמידה לא יכולה להיות פנויה מהשפיץ בלבד. ואם היא כן כזאת היא לא פירמידה, אלא גבשושית. אני רוצה שקבוצות כמו טוטנהם, ולנסיה, סבילה, ליברפול, מארסיי, שאלקה, לברקוזן ושאר הקבוצות באירופה, שנמצאות במקומות 3-8 בליגות שלהן, יקבלו חשיפה, תקציבים ועניין.
יש לכך חשיבות אדירה בקיומו של הענף. אם קבוצות אלו יתייבשו, כל הקבוצות מתחתיהן ייגועו גם הן. וקבוצות מסמלות תרבות. ריבוי קבוצות מסמל פלורליזם של תרבויות, צבעים, שפות, שירים ומה לא. הליגות המקומיות הן העושר המילולי של שפת הכדורגל. בלעדיהן זוהי רק שפת רחוב, סלנג.
*
סיבה נוספת שאני מאמין בכך שליגה כלל אירופית היא טעות, היא שליגה שכזאת תחסר תרבות אוהדים מקומית. הכרטיסים לליגה הזאת יתומחרו כך שאף אדם ממוצע לא יוכל לרכוש אותם, ובכך יגורשו האוהדים ממרכז בימת הכדורגל.
תרבות הספורט מסביב למשחק לא מתפתחת מאוליגרכים, שנפגשים לשתות בירה לפני/אחרי המשחק בפאב המקומי, אלא מאנשים עם שכר ממוצע או נמוך שלא יוכלו להרשות לעצמם לקנות כרטיסים. הורים לא יכולו לקחת את ילדיהם לראות משחקים.
שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא נגד התפתחות של המשחק או של התחרותיות בין הקבוצות, אבל קיבינימט לא נמאס לכם מ-15 קבוצות פאר באירופה, ש-13 מתוכן נמצאות בגרעון של מיליארדי יורו (ביחד) איזה מן ספורט זה?!
ההצעה שלי לאופ"א הוא לנסות ולשפר את המפעל של ליגת האלופות ובמקביל לעבוד חזק על התחרותיות של הליגות המקומיות, תוך דאגה לכך שקבוצות הפאר לא יוציאו פי 50 מהקבוצות האחרות בליגה.
אופ"א צריכה לשאוף שאליפויות לא יוכרעו בחודש פברואר. שיציעים לא יהיו ריקים במהלך העונה, ושערכים של ספורטיביות לא יתורגמו רק לתשדירי תדמית לסובלנות בהפסקות של ליגת האלופות.
אני רוצה מתח בקרב על אליפות הליגה, ולא מתח מלאכותי שנבנה מכל מיני שיטות לוזון לקיזוז נקודות או סיבובי פליאוף הזויים. אני רוצה תחרות אמיתית.
אם תוקם סופר-ליגה אירופית, אני חותם לכם שבתוך עשר שנים גם היא תצמיח לה שתי קבוצות-על, סטייל ריאל וברצלונה, ואז הפירמידה תצטמצם עוד יותר.
כנראה שזאת הסיבה שאני משתעמם מלראות את משחקי ליגת האלופות. הכדורגל אולי איכותי, אבל אני לא מתחבר רגשית לקבוצות האלה. אז מה הרווחנו.
***