התמונה המצורפת היא אחד מרגעי הקאלט של הסיבוב הראשון עד עתה – לברון דוהר לדאנק במתפרצת, חופשי, ונועץ מבט קטלני במייקל ג'ורדן שיושב על הקווים, גם הוא עם זיק מוזר בעיניו.
בלהט החודשים האחרונים –ספרס הבלתי נגמרת דוהרת למקום הראשון בליגה, אינדיאנה מתפרקת התפרקות קולוסאלית וחד פעמית לקונטנדרית במעמדה ושאר הסיפורים בעונה ובסיבוב הראשון המצוינים הללו, קצת נשכח מה עומד על הכף מבחינת לברון בפלייאוף הזה.
כדי להבין מה מקורות המבט ששלח לברון לג'ורדן צריך לחזור 21 שנים אחורה, לעונת 1992/1993. ג'ורדן בן ה-30 הגיע לעונה הזו כשלפניו אחד האתגרים הקשים בספורט המקצועני – זכייה שלישית ברציפות באליפות ה-NBA, 27 שנים לאחר שבוסטון עשתה זאת בפעם האחרונה.
*
לטעמי, תריפיט הוא מדד מעולה לבחינת איכות קריירות של שחקנים בהתחשב בתדירות הופעת ההישג- רק שלוש קבוצות עשו זאת ב-50 השנים האחרונות, ובאלמנטים שמרכיבים אותו.
כשקבוצה חוגגת 2 אליפויות רצופות, הישג לא שכיח לכשעצמו, היא מרכיבה על גבה מטרה בוהקת שמטריפה את דעתה של כל הליגה. גאוני כדורסל כמו פט ריילי, ריק אדלמן ולארי בירד (מאמן אינדיאנה ב-1998 וה-GM הנוכחי) מקדישים את כל מרצם כדי להפיל אותה וקבוצות מתחמשות בדראפט ובטריידים בצלמה ובדמותה.
גם מבית, שחקניה שלה מתקשים לשמור על מתח תחרותי ולרוב גם קורסים מעייפות לאחר שני מסעות פלייאוף עם למעלה מ-100 משחקים שלרוב קדמו להם כמה שנים של טיפוס מפרך במעלה הגבעה. הם מתבגרים, נפצעים, הופכים לסלבריטיז ומקבלים הצעות לחוזי עתק מופקעים מקבוצות שהסתנוורו מהקונפטי ומהופעתם על במת הכדורסל הגדולה בעולם.
*
המפתח לזכייה בתריפיט הוא אלמנט אחד, לפחות, דומיננטי באופן בלתי ניתן להכנעה עליו ניתן להישען בשעות קשות שתמיד מגיעות. ולבסוף, גם מעט מזל לא מזיק.
אל פלייאוף 1993 הגיע ג'ורדן לאחר עונה רגילה בה היה צפוי להפסיד את פרס ה-MVP, שהלך בצדק לצ'רלס ברקלי לאחר שלקח את פיניקס למקום הראשון בליגה עם 62 ניצחונות, וכאשר במזרח מצפה לו הקבוצה המאיימת ביותר שנתקל בה בשנות ה-90, הניקס של ריילי ויואינג. קבוצה אלימה וגדולה פיזית משיקגו, עם יכולת להזיק לה בצבע הדליל יחסית, עם הגנה עילאית ובעיקר עם המון אמונה עצמית שהוחדרה על ידי סופרסטאר האימון הבולט של שני העשורים שקדמו למפגש.
הניקס, שנהנו מיתרון הביתיות במזרח, הבטיחו – וקיימו, כשהצליחו לעלות ל-2-0 מדהים מול הבולס והציתו בון-טון פרשני על כך שכל העניין היה ידוע מראש – תריפיט אינו הישג אפשרי בעידן המודרני.
אבל הבולס לא התרגשו, ניצחו בקלות את המשחק השלישי ועם 54 נק' של ג'ורדן במשחק 4, סדרת האול-אראונד הטובה ביותר של סקוטי פיפן ו-4 החטאות הליי-אפ הרצופות והמפורסמות של צ'לרס סמית בשניות הסיום של משחק 5 הצליחו להפוך את הכף ולעלות בפעם השלישית ברציפות לגמר הליגה.
*
שם חיכתה להם פיניקס, עם ברקלי בעונה מפלצתית שקנתה לו מקום בנצח (26-12-5) וקווין ג'ונסון, אולסטאר משנה לא מוערך מספיק שהיה פצוע חלקים נרחבים מהעונה הרגילה באותה שנה אך הגיע בשיאו לפלייאוף.
ההמשך ידוע, ג'ורדן הגיב לאתגר האדיר בעלייה למדרגה שלא נראתה וסיים את סדרת הגמר עם ממוצע הנקודות הגבוה בהיסטוריה (41 למשחק), אסיסט האליפות לשלשה של פקסון והכרה בלתי רשמית (באותה עת) כשחקן הכדורסל הגדול שנראה מעולם.
לפחות על הנייר, לא קשה למצוא קווים מקבילים לסיטואציה בה נמצא כעת לברון. את תואר ה-MVP הוא יאבד לדוראנט, גם מבעד לענני החולשה של אינדיאנה בחודשיים האחרונים לעונה הרגילה ניתן היה לראות שזו קבוצה שנבראה על מנת להזיק למיאמי קשות ומי שלא תגיע ממערב תציב בפניו אתגר קשה ביותר כראוי לקבוצה שיצאה מקונפרנס חזק ואיכותי במיוחד.
*
כשמשקללים למשוואה את הדעיכה המואצת של ווייד, שמשחק כמו שחקן משלים לעשירים ואת העובדה שניסיונות החיזוק של מיאמי מהקיץ נראים כושלים לחלוטין (אודן, ביזלי) מבינים שהשלמות שלברון מפגין מול שארלוט (שבולטת מאוד לנוכח הקריסה של דוראנט מול טוני אלן וממפיס) תהיה חייבת להימשך כל הדרך לטבעת. זו כנראה הדרך היחידה למרות מה שנדמה כמזל לא מבוטל עם אינדיאנה שקורסת אל תוך עצמה והספרס שמתקשים במערב.
ביל סימונס וג'יילן רוז מגרנטלנד כבר הכריזו שאליפות של לברון תציב אותו עמוק בתוך רשימת 5 השחקנים הגדולים בכל הזמנים. גם אם ניתן ורצוי להתווכח עם הקביעה הזו, בהיותו אוהד וחובב היסטוריה ידוע של המשחק לברון הוא הראשון שמבין את גודלו של הרגע ואין במה טובה יותר מאשר זו שמייקל ג'ורדן בכבודו ובעצמו יושב למרגלותיה על מנת להבהיר זאת.
דם, יזע ודמעות: משחק 3, גמר המזרח 1993