עכשיו אחרי שכל צרפת מבינה את מה שכל אוהד של הפועל ידע מזמן , אפשר להעריך עוד יותר איזו דרך עשה פה החתול הניגרי.
במשך כ-7 עונות וב3 קבוצות שונות ,שיחק פה שוער ענק ,שוער אלופת אפריקה, שאיש לא מבין איך דמאיו הנחית פה, שהגיע להפועל רק בגלל שבית"ר של גאידמק החליטה שקאלה הוא שוער טוב יותר ושבעונה הראשונה שלו באדום הוא כמעט וירד ליגה עם גיא לוזון .
מהרגע הראשון היה ברור שמדובר בכישרון אדיר , אבל במבט לאחור ברור שהפך עם השנים בישראל לשוער טוב יותר ממה שהגיע- שוער שלקח מהליגה הישראלית את המרב- שהוציא מעצמו ומהסיטואציה את כל מה שיכל ויותר.
אניימה שכעס על הסוכן שלו ששלח אותו לבני יהודה, שלא היה מוכן לחתום על הארכת חוזה בהפועל, שחיכה להזדמנות השנייה בצרפת, זה שהאמין בעצמו מצד אחד ומצד שני ידע כל השנים לנהל נכון את הקריירה ולהתגבר גם על תחנות שהיו נראות כמו טעויות .
ושצריך במעמד הזה לפרגן לכדורגל הישראלי שלקח כשרון שכזה ועזר לו להגיע לרמות הכי גבוהות – בלי תחנת ביניים בקבוצה מדרג ד' אירופאית – ישר לצמרת.
*
ומה נגיד על גל גדות? שהתחילה פה כשחקנית בטלנובלה ובתוך כמה שנים שברה עוד ועוד תקרות זכוכית עד שהתבשרנו אתמול שהיא הולכת לככב באחד הסרטים הכי גדולים של השנה הקרובה.
כוכבת הוליוודית בהתהוות שנדמה שמעולם לא רדפה באובססיביות אחרי התהילה מעבר לים, ובנתה את עצמה דרך אוסף של תפקידים לוקאליים ובינלאומיים .
התובנה שאני מוציא מהסיפור של שניהם- זה שמי שבאמת מצליח בישראל – הוא כנראה מוצלח אבסולוטית .
אם אתה מספיק טוב כדאי לגרום לענף המקומי פה בארץ הקודש להתפעל ממך ,אתה כנראה מספיק טוב כדי להצליח במקומות הכי גבוהים.
מפה והלאה יש כבר אלמנטים של מזל, כימיה, בחירות נכונות ,משתני מסגרת ומה לא –אלמנטים שלא תלויים באיש,אבל את זה יש גם למתחרה הצרפתי או האמריקאי.
הרי איפה שהוא בליל יש שוער שני ושלישי שמאוד מתוסכלים היום.
*
הדרך לעשות את זה היא תמיד לשמור על קשר עין עם השוק המקומי – גישת "אקי אבני" בוא נקרא לזה ,של לנטוש את השוק המקומי ולצאת לשנים ארוכות בחו"ל ,לוותר על המעמד ,על התפקידים הגדולים בארץ תמורת תפקידים קטנים בהוליווד ,הגישה שאומרת שכדאי להצליח בחו"ל – יש למחוק את הבסיס הישראלי וללכת לחפש את המזל רק במקום אחד.
הגישה הזו כבר לא רלוונטית בעולם דיגיטלי קטן .
ושאפשר לעשות את הגם וגם –והאמת שעדיף.
מה שחשוב זו העשייה,העשייה המקומית עדיפה על אין עשייה מעבר לים.
***
ליד אקי אבני יש את גישת "אייל ברקוביץ"- זה שצועק בכל הזדמנות כשעולה הסוגיה של חזרת שחקן מחו"ל – אל תחזור לארץ ,אל תרד חזרה לרמה המקומית .
תילחם גם כשמאמן מסוים לא סופר אותך, או שאתה לא מתחבר למקום, או שפשוט יצאת מוקדם מדי ,או שמשלמים טוב ביורואים ובארץ פחות, והקריירה קצרה.
משפטי הברקוביץ הקלאסיים תמיד נראה שבאים מתוך האמונה היוקדת שאם לברקוביץ הגדולזה לא התאים, אז לפישרים הקטנים זה בטוח לא רלוונטי.
והאמת שתמיד תהיה על ברקוביץ הכוכבית הגדולה שהקריירה שלו הייתה יכולה להיות גדולה הרבה יותר אילולא הצטיין בבחירות רעות בדיוק כמו שהצטיין במסירות גאוניות.
זו גישת התילחם ותילחם עד שתאבד את היתרון היחסי שלך – כי בארץ הכול פח וסמרטוטים ושמה זה אירופה והוליווד והדבר האמיתי.
תילחם עד שבסוף כבר לא תהיה השחקן שיכלת להיות – כי נלחמת ולא עבדת בלהשתפר.
***
תחנת הרכבת היא דו כיוונית – אפשר לרקוד על 2 החתונות, חשוב שלפחות בחתונה אחת תרקוד , ולא תשב בצד .