חלק שני:
עומר קזבלנקה על מכבי חיפה נגד הפועל ת"א
מכבי חיפה הגיעה למשחק לאחר שבמחזור הקודם שינתה את המערך ל-4-4-2 וגם את סגנון המשחק שכלל הגנה נסוגה ומשחק מעבר. היה מעניין לראות אם בנאדו יתמיד בשיטה שהביאה לו ניצחון משכנע על בית"ר והתשובה הייתה כן ולא. במשחק הנוכחי חיפה התמידה בסגנון של הגנה נמוכה ויציאה למתפרצות, אך חזרה למערך ה-"רגיל" שלה – 4-3-3.
המגמה של המשחק הייתה ברורה כבר מהדקות הראשונות – הפועל שאפה להחזיק בכדור ולהגיע לשליש האחרון של חיפה בבניית משחק סבלנית מה ששירת את תכנית המשחק של בנאדו היטב – להגן נמוך ולהתפרץ מהר קדימה. למרות הגול המוקדם, כבר מהפתיחה ניכר שלמרות שהכדור לא ברגליים שלה – חיפה מסוכנת בהרבה.
ברמה ההגנתית הירוקים הגנו עם שני קווי הגנה נמוכים ובינהם ידין, כאשר מקדימה חלוץ בודד (ברוב הזמן אנדלובו עד שהוחלף, אך מדי פעם תורג'מן). בפועל זה היה נראה כמו 4-1-4-1. הסגירה הוכיחה את עצמה לאורך כל המשחק וקווי ההגנה הקרובים של חיפה הקשו על הפועל למצוא את השטחים שבין ההגנה לקישור. באגפים חיפה הציגה התאמות שונות: בקו ימין, תורג'מן המשיך עם המגן של הפועל עד הסוף אך לעומת זאת בצד שמאל, אבוחצירא צופף (מצויין) לאמצע וטוואטחה קיבל את דגני. לרוב ההתאמה הזו בוצעה מצויין אך בגול הראשון, שתי השניות שהיו לדגני לפני שטווואטחה יצא אליו איפשרו לו להעביר את הרוחב שהביא לגול.
בשורה התחתונה, המשחק שוב הוכיח שחיפה טובה בהרבה כאשר היא לא מנסה להחזיק בכדור. בסה"כ היא השלימה 197 מסירות – הנתון הנמוך ביותר שלה העונה, והיא כבשה ארבעה שערים וייצרה מספר מצבים נוספים מצויינים. כפי שנכתב כאן שבוע שעבר, בשלושת המשחקים בהם חיפה השלימה את מספר המסירות הנמוך ביותר העונה (למעט המשחק מול ב"ש בו הייתה בעשרה שחקנים) היא ניצחה באופן משכנע תוך שהיא כובשת תשעה שערים. מעניין יהיה לעקוב אם בנאדו יתמיד בסגנון המשחק הזה.
RR על הפועל ת"א נגד מכבי חיפה
הפועל תל אביב הגיעה למשחק מול מכבי חיפה אחרי התיקו מול בני יהודה. רב"ש המשיך עם מערך של 4-4-2, כאשר במשחק ההתקפה גורדנה וורמוט נכנסים למרכז ובכך הפועל מנסה לשלוט במשחק ולהכתיב את הקצב.
כמו ברוב משחקיה העונה הפועל המשיכה לנסות ליישם שוב את עקרונות המשחק שעליהם מתבסס רב"ש: הנעת כדור ולחץ לאחר איבוד כדור.
במשחק מול חיפה הפועל הניעה כדור בחלק המגרש שלה (בעיקר משום שחיפה שיחקה הגנה נמוכה) , אך שוב נתקלה בקשיים למצוא פתרונות בכל הקשור להנעת כדור בשליש ההתקפי וניצול השליטה בכדור ליצירת מצבים . כמו ברוב משחקיה העונה הפועל שוב איבדה מספר רב של כדורים בשטח שבין רחבת חיפה לקו החצי.
בנוסף, בשל לחץ לא טוב לאחר איבוד כדור, הפועל הובכה פעם אחר פעם בהתקפות מעבר של חיפה שהצליחה להגיע במהירות לשליש ההגנתי של הפועל.
בפוסט תחילת העונה כתבתי על האתגר הגדול שעומד בפני רן בן שמעון להשריש בחומר השחקנים שברשותו את עקרונות המשחק שלו, ובעיקר את הנעת הכדור והלחץ לאחר איבוד כדור.
המשחק מול חיפה מסמל בעיני את הבעיה הכי גדולה של הפועל העונה, בעיה שבולטת בכל משחק ללא קשר לתוצאה. ניתן לומר כי לאחר עשרה משחקי ליגה, רב"ש לא מצליח להשריש בחומר השחקנים הקיים עקרונות אלו המהווים את הבסיס להשגת שליטה מוחלטת בקצב המשחק.
התקפות המעבר שקבוצות יריבות מבצעות מול הפועל תל אביב (עוד במשחקים באירופה זה היה נתון בולט), נוצרות בקלות ולמעשה מראות על כישלון הלחץ לאחר איבוד כדור. סימן נוסף לביצוע לוקה של לחץ לאחר איבוד כדור הוא היכולת של בריאן גרזיצ'יץ'. הקשר האחורי לא מצליח לשחזר את היכולת משתי עונותיו האחרונות בקרית שמונה. בעזרת מיקום מצוין ואינטליגנציית משחק הצליח גרזיצ'יץ' לעצור את התקפות היריבות עוד במחצית המגרש שלהן, אך מה שגרם לו לעשות זאת הוא הלחץ המדהים שעשו שחקני החלק הקדמי והמעבר המחשבתי המצוין שלהם מפעולת התקפה לפעולת הגנה. בהפועל תל אביב שחקני החלק הקדמי (שכטר, דמארי וורמוט) לא מצליחים לעשות את הסוויץ' המהיר ולכן גרזיצ'יץ' מוצא את עצמו ממוקם במקומות לא משפיעים ובנוסף מגיע לאזורים בהם הוא לא אמור להיות(בעיקר באגפים).
כאמור, הנעת הכדור של הפועל תל אביב לוקה בחסר בחצי המגרש של היריבה. לעניות דעתי, ניתן לומר בצורה נחרצת כי דמארי ובעיקר שכטר לא מתאימים להנעת כדור תחת צפיפות. שניהם באים טוב יותר לידי ביטוי כאשר יש להם שטחים נרחבים בהם הם יכולים לנצל את יכולותיהם הפיזיות.
כבר נכתב על ההתעקשות הבלתי מובנת של הפועל לשחק דרך המרכז. במשחק מול חיפה, ברוב הפעמים בהן דגני הצטרף להתקפה, הוא נתקל בטוואטחה, מגינה השמאלי של מכבי חיפה שיצא לשמור עליו די גבוה מקו ההגנה. בעצם יציאתו גבוה כל כך טוואטחה השאיר שטח רחב מאחוריו ובהפועל תל אביב לא היה אף שחקן שביצע תנועה לשטח הזה על מנת לנצל את יציאתו הגבוהה של טוואטחה, ושחקני הפועל המשיכו למקם עצמם במרכז המגרש!!!
הפועל תל אביב הבקיעה השנה 18 שערים, רק 5 מתוכם נבעו ממשחק מסודר. לכן, לפי דעתי אולי יהיה חכם מצידו של רב"ש לשנות את סגנון המשחק של הפועל על מנת לנצל את יכולותיהם של שחקני החלק הקדמי ובעיקר שכטר ודמארי, בדמות ויתור חלקי על השליטה בכדור וביצוע הגנה נמוכה ויציאה להתקפות מתפרצות, בהן הבקיעה הפועל עד היום 7 שערים מסך שעריה.
אולי שינוי הסגנון לפרקים במהלך המשחק יהיה הפתרון הטוב ביותר עבור הפועל על מנת לשבור את הצפיפות שיוצרות היריבות.
איה שורק על בית"ר נגד קרית שמונה
אחת הבעיות המרכזיות של בית"ר היא היעדר אגרסיביות במרכז המגרש והרבה פזיזות בביצוע פעולות הגנה אישיות, בפרט ע"י קשרי האמצע. כתבתי על כך כאן – http://debuzzer.sport5.co.il/buzz/?p=27951
אולי כדי לחזק את מרכז השדה בהיעדרו של אייסקרים ואחרי התצוגה הגרועה מול חיפה, עלה כחילה, בלם בד"כ, כקשר אחורי. את כחילה ראיתי השבוע גם בנבחרת הצעירה והתרשמתי שהנקודות החזקות שלו הן משחק גובה ואחד על אחד. מבחינה פיזית נראה שחסרה לו מסה וניסיון בתזמון התיקולים ועדיין לא מתאים לתפקיד כל כך קריטי כמו קשר אחורי בקבוצה שהגנה אינה הצד החזק שלה. כמו במשחקים קודמים, היריבה לא התקשתה לחלוף על פני קו הקישור ולמצוא את עצמה ביתרון מספרי ברחבה ובאגפים. למשחק ההגנה הרך ממילא של בית"ר התווספו יום גרוע של טונייס, שהפסיד פעם אחר פעם למהירות של עאבד ולא קיבל סיוע משחקני האגף ובעיקר ממולמו. קרית שמונה הייתה אגרסיבית במרכז המגרש, יצאה להתקפות מהירות והגיעה בקלות למצבים טובים מול הרוש. תוצאת המחצית, למרות שהושגה באמצעות שער עצמי יפה ופנדל גבולי, בהחלט שיקפה את מהלך המשחק.
כניסתו של קריאף אחרי הגול השני, אולי כדי לחזק את החלק ההתקפי, לא הועילה בהרבה ובית"ר המשיכה להראות לא מאורגנת בחלק הקדמי. משחק ההגנה של ק"ש הכריח את שחקני ההתקפה של בית"ר לקבל את הכדור עם הגב לשער, ואף אחד משלושת החלוצים שלה (סלליך, כהן, ג'ונס) אינו מצטיין בסוג כזה של משחק. גם רביבו התקשה למצוא את עצמו וב-54 הדקות ששיחק ניסה למסור רק מסירת עומק אחת. בכלל, בית"ר מיעטה במסירות עומק וקרוסים לתוך הרחבה: רק 8 ניסיונות במהלך המחצית הראשונה. במחצית השנייה המשחק מעט התאזן, אבל אין לזה הרבה משמעות כשהתוצאה היא 3:0.
כשמשחק המסירות של בית"ר בחלק הקדמי היה חלש (8 מסירות מכריעות – קרוסים וקי פאס – מתוך 24 ניסיונות), היא נאלצה להסתמך על פעולות אישיות. הסתמכות על פעולות אישיות היא החלטה לגיטימית בהתקפה (גם אם המחיר "גבוה" ועולה בהרבה איבודים) שזה הצד החזק שלה באופן יחסי, אבל מחייב לדעתי קבלת החלטות טובה ומשחק נכון של שאר השחקנים. במשחק בשבת זה לא היה המצב – לדעתי, רוב הפעולות האישיות נבעו מחוסר ברירה ומהיעדר אופציות מסירה בגלל סטטיות בהתקפה. משחק ההתקפה הרע של בית"ר התבטא גם במספרים: בית"ר בעטה רק 5 בעיטות לשער בכל המשחק, כאשר הבעיטה הראשונה למסגרת הייתה השער של סלליך בדקה ה-63. אפילו בשביל בית"ר, שממוצע הבעיטות שלה הוא 10 בלבד זה מעט מאד.
וזה חלק ראשון:
העונה במשחקי חוץ סוזה הרפתקן פחות ואת המשחק מכבי פתחה במערך ה"רגיל" שלה: 4-3-3. זה מעניין לראות כמה שונה הגישה של סוזה מזו של אוסקר דווקא כשסוזה עלה במערך שבו מכבי שיחקה רוב העונה שעברה (בן-חיים בתפקיד עטר, יצחקי בתפקיד מיכה). אם אצל אוסקר ראינו החזקת כדור, דגש על מסירות קצרות והנעת כדור סבלנית לרוחב המגרש עד להימצאות נקודת התורפה, אצל סוזה המשחק מהיר יותר והכדור בדרך כלל נע לעומק, גם על חשבון דיוק ותוך לקיחת סיכונים. התוצאות, בינתיים, די דומות עם יתרון קל לסוזה. במחזור העשירי של העונה הקודמת מכבי הייתה עם 21 נקודות, 7 ניצחונות, 3 הפסדים ויחס שערים 9-17. העונה מכבי עם 23 נקודות, 7 ניצחונות, 2 תוצאות תיקו, הפסד ויחס שערים 7-21. אצל אוסקר, עד המחזור העשירי, הבקיעו 6 שחקנים (עטר עם 9 שערים) ואצל סוזה 7 (זהבי עם 6 שערים).
***
כשאלברמן משחק בהרכב מכבי תלויה בו להנעת כדור בין האגפים ולשינוי הקצב של המשחק. זו כנראה הסיבה שדורה הורה לאוסטוינד להיצמד לאלברמן בשמירה אישית ולא לתת לו לקבל את הכדור כשהוא יחסית פנוי במרכז השדה. לתוך הואקום הזה נכנסו קרלוס ובעיקר טיבי, שבארבע ההתקפות הראשונות של מכבי מסר 3 כדורים ארוכים לפריצה ובן-חיים.
הפתרון של סוזה לכך היה הזזתו של יצחקי מעט אחורה. מכבי ביצעה פחות או יותר את אותו התרגיל במהלך המשחק: אלברמן נע שמאלה על קו האמצע (ולקח את אוסטוינד איתו), טיבי ניצל את השטח להתקדם ולמסור מעבר לקו הקישור החיפאי כדור שטוח ליצחקי, ויצחקי אמור היה להסתובב בדריבל, בדאבל פס (עם פריצה) או להעביר את הכדור לתנועה של ראדי לאגף.
הנה מפה המתארת את המסירות של קרלוס וטיבי (באדום המסירות שלא הושלמו):
סוג משחק כזה מביא לאיבודים רבים – מכבי השלימה רק 82% מהמסירות שלה במחצית הראשונה, זהו האחוז הנמוך ביותר בכל 20 המחציות של הצהובים עד היום. מבחינה התקפית נדמה לי שזה לא נתון כל כך בעייתי, אבל בהקשר הספציפי, כאשר מי שמוסרים הם הבלמים מעמדה יחסית גבוהה, זה עלול להשאיר את ההגנה חשופה וכאשר גם טיבי וגם ח"פ מבצעים טעויות כבר כמה משחקים רצוף, זה גובה מחיר כבד: 6 שערים בשלושה משחקים (מתוך 9 בעיטות למסגרת!) זה הרבה לספוג, ולא משנה כ"כ מה הנסיבות.
אחרי השער של חיפה, ראדי ואיינבינדר החליפו מקומות, כדי שראדי יסייע לאלברמן בהנעת הכדור. זה לא כל כך עבד למכבי – עד שהבקיעה את השער השני ראדי לא הצליח למצוא שטחים פנוים לניהול המשחק ועל הליקויים בתנועה של איינבינדר לתוך הרחבה כבר כתבתי. בנוסף, אגף ימין נשכח לחלוטין ולא היווה פקטור במשחק בכלל. אחרי השער השני דברים נהיו פשוטים יותר לראדי שנתן שתי מסירות מצוינות להחמצות של דאבור ויצחקי.
למרות שמכבי ייצרה את כמות המצבים הרגילה שלה (18) אלה היו בעיקר בעיטות מרחוק ופחות מצבים שנוצרו כתוצאה מפעולות אישיות שמבטלות שחקני הגנה. הפעולות האישיות של יצחקי נעשו רחוק מהשער וגם הבעיטות שלו היו מחוץ לרחבה (למעט אחת במחצית השנייה בהתקפת מעבר), שתיים מהן נחסמו ע"י שחקני ההגנה. בן-חיים הצליח בדריבל הראשון שלו במשחק, אבל אחר כך נכשל בחמישה ניסיונות נוספים, וגם לא הצליח לייצר גם מצבים לאחרים כשכל הקרוסים שהעביר (4 בלבד) לא היו מסוכנים.
בשבוע הבא רעננה מגיעה לבלומפילד וקורצקי כבר הוכיח העונה שהוא מכין מצוין את הקבוצה שלו למשחקים נגד קבוצות תוקפות וסוזה יצטרך למצוא פתרון יצירתי כדי לא לצאת מתוסכל כמו חיפה והפועל.