באחד עשר בספטמבר שנת 2013 יצאו כ-1.6 מיליון איש לרחובות קטלוניה בדרישה לעצמאות. גם בשנת 2012 יצאו מספר דומה של אנשים כשהתמקמו ברחובות עיר הבירה של החבל, ברצלונה, זועקים את אותה הקריאה. גם שנה קודם לכן, וכמובן, גם לפניה.
השנה שנת 2013 הגדילו הקטלאנים לעשות ויצרו שרשרת אנושית. הם חיברו את הגבול הצרפתי-ספרדי-קטלאני שבצפון לגבול הקטלאני-ולנסיאני בדרום. יותר מ-400 ק"מ של דרך. יותר מ-400 אלף אנשים. הדרך הקטלאנית, "Via Catalana"עברה דרך הכבישים המהירים, דרך ערים וכפרים, גדולים יותר ופחות, דרך האזורים ההרריים ודרך מישור החוף. דרך עיר הולדתו של הרמב"ן, ג'ירונה, וגם דרך עיר הולדתו ופטירתו של האמן סלבדור דאלי, פיגראס. דרך שדרת הרמבלאס המפורסמת במרכז ברצלונה, דרך פלאסה קטלוניה ודרך הקאמפ-נו, אצטדיונה של קבוצת הכדורגל של ברצלונה.
*
400,000 הילדים, הקשישים, הנערים, ההורים, הגברים והנשים, רובם ככולם לבושים בצבעי דגל קטלוניה המורכב מפסים אדומים-צהובים ומניפים את דגל האסטלדה, הדגל והסמל של תומכי העצמאות בקטלוניה, התמקמו לכל אורך ה"דרך הקטלאנית" בשעות אחר הצהריים של האחד עשר בספטמבר. שאר ה – 1.2 מיליון, גם הם לבושים באדום-צהוב, עטופים בדגלים ובמצב רוח חגיגי, הצטרפו אליהם בכיכרות המרכזיות של הערים הגדולות בקטלוניה. בשעה 17:14, על השנייה וללא עיכוב, אחזו כולם את ידי השני והניפו אותן לשמיים. פעמוני הכנסיות צלצלו במעל שש מאות הכנסיות הקיימות בחבל קטלוניה, ההמנון הקטלאני נוגן בכיכר המרכזית של ברצלונה וכל השרשרת צהלה וזעקה "עצמאות!", "Independència!" כשמסוקי הטלוויזיה הקטלאנית חגים מעל ומצלמים את האירוע.
כשנה אחורה, שנת 2012, בקלאסיקו האחרון שנערך בקאמפ נו במסגרת הליגה, בדקה ה-17 ו-14 שניות, החלו עשרות האלפים שבמגרשה של בארסה לצעוק ולזעוק לעצמאות. כמו בשרשרת, כך היה גם במגרש "Independència! Independència!", צווחו אוהדי הבלאוגרנה בדקה ה-17:14 של המשחק, כשהם מנופפים בדגלי קטלוניה, פורסים דגל אסטלדה עצום ביציע ומרימים שלטי "Catalonia is not Spain", קטלוניה היא לא ספרד.
האחד עשר בספטמבר 1714 הוא תאריך אובדן העצמאות של קטלוניה. אז הפסיד הצבא הקטלאני והעיר ברצלונה נפלה לידי צבא המלך פליפה החמישי לאחר ארבעה – עשר חודשי מצור. הרבה מאוד עברו מאז הקטלאנים. 299 שנים זה המון זמן, אבל מספיק כדי לזכור ולהזכיר. כיום, מאז מותו של פרנסיסקו פרנקו, הדיקטטור הספרדי שאסר על הקטלאנים להביע סממנים לאומיים, מצוין התאריך כ"יום קטלוניה", או בקיצור: ה"דיאדה". בקטלוניה, ובקטלוניה בלבד, מתחיל את ציון הדיאדה בטקס זיכרון למתים, לאובדן, למגורשים ולקורבנות. לאחר מכן עוברים למפגן עצום למען העצמאות הקטלאנית, שמשתנה משנה לשנה. היום הינו יום שבתון, אין עובדים ואין לומדים. כולם, מעבר לרוכלי הרחוב והמזכרות מהגרים שעבורם כל יום הוא יום עבודה, מתרכזים ביום קטלוניה, בדיאדה.
*
וכאן נכנסת בארסה, קבוצת הכדורגל הבכירה של ברצלונה ושל קטלוניה. השנה, לראשונה, עזבה ברצלונה את ניסיונות עיצוב חולצות החוץ הצבעוניות שלה ועברה למעשה סמלי. חולצת החוץ הנוכחית של הקבוצה מכילה את ארבעת הפסים האדומים של הסניירה, דגל קטלוניה, על רקע צהוב, ולא בכדי. בארסה היא הגאווה הלאומית של קטלוניה, ואחת המייצגות הבולטות של ההצלחה הקטלאנית. מוטו המועדון, "Mes que un club", "יותר ממועדון", מצביע בדיוק על כך. בארסה היא לא רק כדורגל, היא לא רק תחרות, היא לא רק ספורט. היא מעבר לכך, בין היתר בתפיסתה ובתפיסת אוהדיה המקומיים את מקומה בתהליך הדמוקרטי-בדלני בקטלוניה.
ההיסטוריה של בארסה הולכת יד ביד עם זו של קטלוניה והעם היושב בה. מאז הקמת המועדון בסוף בשנת 1899 בארסה הפכה אט אט להיות סמל למאבק הקטלאני, בעיקר בתקופתו של פרנקו. בהתחלה המועדון זוהה יותר עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית. אנשי רוח ואינטלקטואלים מצד אחד ופועלים מהצד השני היו תומכי הקבוצה בראשיתה והמועדון זוהה עם הפגנות רבות למען המעמד הפועל ובעד התאגדויות עובדים כנגד ניצול. במהלך מלחמת האזרחים בספרד הליגה חדלה מלהתקיים. שחקני בארסה התגייסו לצד הרפובליקני ולחמו כנגד כוחותיו של החנרליסימו פרנקו והצליחו להחזיק את ברצלונה בשליטה כמעט עד סוף הלחימה.
כחודש לסופה, נכבשה ברצלונה ע"י הכוחות הפאשיסטים, ביניהם חייל פשוט בשם סנטיאגו ברנבאו שהפך מאוחר יותר לנשיא הקבוצה של ריאל מדריד ועל שמו נקרא גם אצטדיונה. נשיא קבוצת הכדורגל של ברצלונה הוצא להורג והפך למרטיר ברצלונאי. חוקי המשטר הפאשיסטי הוחלו על קטלוניה, השימוש בשפה הקטלאנית נאסר וכך גם בשמות הקטלאניים המסורתיים, סמל הקבוצה השתנה ונמחק ממנו ומהמגרש בלס קורטס כל זכר לדגל הקטלאני. פרנקו כיוון למחוק את הקטלאנים.
ההשפעה הפאשיסטית הגיעה גם למגרש. העדפת המשטר לקבוצה ממדריד באה לידי ביטוי איפה שרק יכולה. בשנת 43 נכנס מפקד המשטרה דאז לחדרי ההלבשה של הקטלאנים לפני משחק הגומלין נגד ריאל מדריד, ודאג לספר לשחקני הקבוצה שהם עולים לשחק אך ורק לאור חסדיו של המשטר. ברצלונה הפסידה 11-1 באותו משחק גביע, לאחר ניצחון 3-0 במשחק הראשון.באותן שנים פרנקו היה עסוק בביסוס משטרו ובפגיעה במתנגדים. תחת חוקי המשטר, 'נעלמו' קטלאנים, באסקים, פעילים פוליטיים, או סתם מתנגדי פרנקו מבתיהם. רבים נכלאו, חלק הועברו למחנות עבודה בכפייה ולא מעטים נרצחו ע"י אנשיו של פרנקו. רבים נחשבים עדיין כנעדרים.
*
כיום זיכרונות מלחמת האזרחים וכוויות שלטונו של פרנקו עוד בוערים בעצמותיו של העם הקטלאני ומכאן שגם בעצמות המועדון. המשבר הכלכלי הנוכחי בספרד יחד עם שלטון "מפלגת העם", גלגול כבן ארבעים שנים של אנשיו של פרנקו, מוביל לקריאה החזקה והמשמעותית ביותר להיפרדות קטלאנית ממלכת ספרד מאז ומעולם. מעבר לשרשרת האנושית, השנה האחרונה הייתה הפעילה ביותר מבחינת פוליטיקה ואקטיביזם בעד העצמאות. הפרלמנט הקטלאני אישר בינואר את "הזכות להחליט", שמשמעותו שלעם הקטלאני הזכות להגדרה עצמית, החלטה דרמטית שנדחתה ע"י הממשלה הספרדית בבוז. "קונצרט למען העצמאות" נערך בחודש יוני בקאמפ נו, בו הופיעו אמנים קטלאניים מול יותר מ-90 אלף צופים, גם כן למען העצמאות. ארתור מאס, מושל קטלוניה, הכריז על משאל עם שיערך בחבל במהלך 2014 סביב שאלת רצונו של העם להישאר או להיפרד מספרד, דבר שהממשלה הספרדית לא מוכנה לקבל. לכך מצטרפים גם שחקני ומנהלי בארסה.
*
מתוך שישה עשר השחקנים הספרדיים בסגל ברצלונה, שנים עשר הינם קטלאניים, ביניהם צ'אבי, ואלדס, פברגס, בוסקטס, פיקה ופויול, גם הלא-קטלאניים והשחקנים הזרים דוברים את השפה, או לפחות מבינים אותה. בהצגתו של ניימאר, הרכש הברזילאי של בארסה, פנה הפנומן לקהל המעריצים שהגיע לראותו בקאמפ נו בברכת "Bona tarda a tothom", "ערב טוב לכולם"– בקטלאנית מהולה במבטא פורטוגזי, והוסיף כי הוא "מאוד שמח להיות כאן", גם כן בשפת המקומיים לקול תשואות הקהל. סנדרו רוסל, נשיא ברצלונה, לא נעדר גם הוא מהפגנת דעותיו הבדלניות. ביום הדיאדה בשנה שעברה, 2012, השתתף הנשיא במספר נקודות שונות במהלך ההפגנה שבניהן הנחת זרי הזיכרון בטקס הפותח את אירועי היום הקטלאני. השנה נעדר הנשיא מאירועי הדיאדה, אך שלח את ברכותיו משוויץ לאשתו מרתה שלקחה חלק בהיווצרות השרשרת, איך לא, בקמפ נו.
רוסל, בנו של אחד ממקימי ה-CiU, מפלגת ה"התכנסות ואיחוד" הנמצאת בשלטון הפרלמנט הקטלאני, גם אמר במסיבת העיתונאים לרגל הגעתו של ניימאר, כי הדרך הטובה ביותר של הרכש החדש להוכיח שהוא שייך ומחויב לבארסה,היא לדבר בקטלאנית.הכרזה לכשעצמה מאוד פוליטית שגררה תגובות רבות בקרב התקשורת המדרידאית שנוהגת לבקר ולקטול את פרץ העצמאות הקטלאני. תקשורת שמאמנה לשעבר של ברצלונה, פפ גווארדיולה, כינה "המחלבה", כגנאי לחוסר אמינותה וחוסר האיזון בסיקוריה את ברצלונה וריאל מדריד.
גם גווארדיולה תומך פומבית בבדלנות הקטלאנית. בווידאו שפרסם הארגון ANC, האחראי על ארגון השרשרת ושודר באמצעי התקשורת בשבועות שלפני מועד הדיאדה, לקח חלק גם פפ, כשהופיע בחלק האחרון של הסרטון וקרא את סיסמת האירוע"Fem via", "עושים את הדרך". הדרך לעצמאות קטלוניה. המאמן הנוכחי של באיירן מינכן אף הופיע בסרטון הפתיחה של הטקס המרכזי כשקרא, בגרמנית שוטפת, את הפסוק מאמנת האו"ם המדבר על זכותו של כל עם להגדרה עצמית.
*
הדרך הקטלאנית לעצמאות עוד רחוקה מסיום. לא ממשלת ספרד והלאומניים הספרדיים, אך גם לא הקטלאנים מוכנים לוותר. ברצלונה, ששחקניה זכו באליפות העולם ואליפות אירופה יחד עם נבחרת ספרד, שומרים על שתיקה בכל הקשור לנושא העצמאות ופוליטיקה בכלל. שחקניה הקטלאניים משמשים גם כשחקני נבחרת קטלוניה ומשחקים באירועים לא רשמיים (קטלוניה לא חברה ב-UEFA ולא ב-FIFA, שכן איננה מדינה), אך לא מעבר לכך. המועדון עם מנהליו, לעומת זאת, כמיצג העם הקטלאני, כן, וסביבו גם עומדת שאלה. נניח היפותטית ומדינה קטלאנית אכן תקום בעתיד, באיזו ליגה תשחק בארסה? תשובה לזה עוד אין לנו, וכך גם לא לקטלאנים הבדלניים. בשנה הבאה צפויה הממשלה הקטלאנית לערוך משאל עם, ואחריו? רק ימים יגידו.